כך תשמידו את מדינת ישראל

מדי פעם אנחנו שומעים על בחירות באיזו מדינה כמו סוריה, ומגחכים בזלזול. 97 אחוז אנשים הצביעו לעכבר הזה? זאת דמוקרטיה בערך כמו שאני חובב מזרחית מושבע. כל קשר בין מדינות אלו לבין עקרונות הדמוקטיה הוא מקרי בהחלט, ואני משוכנע שהידע של אותם חברה על המהפכה הצרפתית מסתכם במיקומה המשוער של צרפת.

אז איפה בעצם היה הפספוס? הפספוס הוא בתפיסה המוטעית בנוגע לדמוקרטיה. אי שם ישב לו איזה אנגלי שמן בכורסא המרופדת שלו, והחליט ששלטון ומשטר הם תת-תחומים של המתמטיקה. כל העולם מתבוסס לו בטמטום של עצמו, אבל עכשיו שאותם צרפתים גילו את סוד הדמוקרטיה, שהיא לא יותר מאשר הוכחה מנומקת היטב ולכן נכונה מעבר לכל ספק, נפיץ את השמועה בעולם וכולם ישמחו שגם הם זכו לעשות את המעבר מהחושך אל האור. אז החליטו להם אותם אנגלים, שלמרבה הנוחות כבר שלטו על לא מעט נתחים מהעולם, שהם יטיילו להם ברחבי תבל ויסבירו לכל מיני ילידים בדרגות פיגור מגוונות שאסור בעצם לחלק באפס. ברגע אחד כל המשוואות יסתדרו ויצאו נכונות וכל העולם המזורגג יוכל לחיות לו באוטופיה מחורבנת שבה אין מלחמות, אין עריצות ומאחורי כל פינה מסתתרת לה שוודית שרואה בך התגשמות של כל הפנטזיות הרטובות שלה. אז זהו שלא.

דמוקטיה היא לא אמת מוחלטת. דמוקרטיה היא צורת שלטון אחת, ואולי מנקודת המבט שלי היא עדיפה על האחרות, אבל יש אנשים בעולם שחולקים עלי בלא מעט נושאים, וההוכחה לכך היא שמישהו הרי ראה לנכון לתת ליהודה סעדו זמן אוויר בגלגל"צ בזמנו. מנקודת מבט של לא מעט מקומיים, דמוקטיה היא כלי אנגלו-צרפתי שהביא איתו איזה כובש מבולבל. למה מבולבל? כי ברוב טיפשותו הוא לא מבין שמוחמד ותורתו הן האמת המוחלטת, ולתת לאנשים בני תמותה פשוטים זכות לחוקק חוקים שסותרים את הוד קדושתו תמיט בעצם חורבן על כולנו. וזאת רק דוגמה היפותטית אחת. אנשים רבים לא חושקים בדמוקטיה, בין אם זה כי הם תומכים ביציבות שלטונית, בתיאוקרטיה או שהם סתם משרתים בתפקיד הנשיא ולא מתחשק להם לפנות את הכיסא שהם מחממים עוד מימי התרפט. זאת לא דמוקטיה. אפילו אם כלפי חוץ הכל כשר למהדרין והם מקפידים על הכל עד כדי פתקים צבעוניים עם אותיות שלא קשורות לכלום וקלפי עם וילון. אולי הם נצמדים להוראות שבפנקס הבוחרים, אבל את העקרונות עצמם הם מפספסים, וזה הרי מה שחשוב.

המדינות היחידות שבהן הדמוקרטיה באמת משגשגת, זה מדינות שעברו התפתחות תרבותית שמכשירה את הקרקע לצורת השלטון המצחיקה הזאת. עכשיו זה לא שאני מזלזל בתרבות המזרח, אבל מסורת של צ'אי משובח ונרגילות איכותיות לא מהווה יסודות חזקים מספיק בשביל מהפכה בסדר גודל שכזה. למדינות אירופה נדרשו אלפי שנים עד שהם טפטפו לאט לאט את כל הזכויות מהמלך לפרלמנט, וכל צעד כזה נבע מההבנה שחברה תסגסג באמת רק כאשר רוב האנשים בה יהיו מאושרים, וזה דורש לתת להם שליטה מסויימת על עתיד המדינה. שאר העולם, ואני מכליל פה את כולם מאפריקה והמזרח התיכון ועד המזרח הרחוק, רוסיה ואפילו כמה מדינות אירופאיות, קיבלו את הדמוקרטיה משום מקום, בלי שהאוכלוסיה הספיקה לעשות את המהפך התרבותי ולהבין את היתרונות של בחירות כלליות. ומה התוצאה? הרבה צרפתים מתים שמתהפכים כרגע בקברם. לקחו את אחד הדברים היותר יפים, שכולל בחובו הבטחה לחופש וחירות, והפכו אותו לכלי כדי לקדם מטרות אישיות.

ומה אנחנו קשורים לנושא? ובכן, לצערי הרב אנחנו אחת המדינות שקיבלו את הדמוקטיה ואנסו בתחת את המשמעות של המילה. סקירה קצרה של המפלגות שיש בישראל מראה תמונה עגומה מאוד.

ש"ס וחברים. זאת אולי התופעה הכי פחות דמוקרטית בסביבה. זה מתחיל מאנשים, שחיים פחות או יותר בימי הביניים פלוס מינוס 300 שנה, ומצביעים למי שהרב אומר להם להצביע. הדמוקטיה מבוססת על הרעיון שכל בן אדם יצביע למי שהוא רואה לנכון, וכשאנשים מקבלים הכוונה זה מאבד מכל הפואנטה. יש לקהילה רב, שפשוט אסור להצביע נגד ההוראות שלו, ואם להשתמש בקצת דימיון ולהלביש את הרבנים בתלבושת שונה מקבלים פה מובלעת טוטליטרית קטנה. וזה נראה להם טוב וטבעי, כי הרי תיאוקרטיה היא משטר טוטליטרי. זה ממשיך, מכך שהמפלגה הזאת לא מבינה את מהות הדמוקטיה, והמצע שלה הוא לקפח לטובה קבוצה מאוד מוגדרת, תוך כדי שהיא דופקת את המדינה כמה שרק אפשר. אלו מפלגות שהמטרות הסופיות שלהן הן אנטי-דמוקרטיות לפי הגדרה, והקיום שלהן הוא פשוט התעללות לשמה באותם רעיונות על חופש ושוויון זכויות.

אבל השיא, וזה בהחלט שיא מרשים, הוא קבוצה ענקית של מצביעים, שמצביעים לש"ס כי הם לא תמיד טורחים לשמור שבת או לקום בשש בבוקר בשביל התפילה, מרגישים ממש רע עם זה וככה הם חושבים שהם מפצים על העניין. מה הם סתומים? מישהו ניסה פעם ללכת לאיזה קבצן בקטע של "בוא'נה, אני מרגיש מה זה לא נעים מזה שאני לא כזה סוציאליסט, ואני לא באמת מתחלק איתך עכשיו חצי חצי ברכוש, אז שמע מה נעשה. בוא תקבע לי את הלו"ז לשבועיים הקרובים, מה אתה אומר? יום א' לשלוח לך באי מייל את החשבון בנק והססמא? למחרת להעביר לך בעלות על הרכב? סבבה אח שלי, אני איתך, פאוור טו דה פיפל". יש ציבור של חיילים שמצביעים למפלגה שדופקת אותם ע"י זה שהיא מאפשרת לקבוצה מוגדרת לא להתגייס, ובכך מעלה את זמן השירות לכל השאר. יש ציבור של סטודנטים שמצביעים למפלגה שאונסת את התקציב כל כך שיש לנו מזל שנשאר כסף כדי לתפעל את האוניברסיטאות, שלא לדבר על חינוך אקדמי חינם. אנשים מצביעים נגד האינטרסים של עצמם, בגלל איזה רגשי אשמה טיפשיים. אז סבבה שזאת הזכות המלאה שלהם, אבל הם מפרים פה את האקסיומה שעליה בנוי כל הקטע של דמוקטיה.

המפלגות הערביות הן משהו נוסף שמעלה לי את הקריזה כל פעם מחדש. יש פה מפלגות, שהמטרה הראשונה במעלה שלהן היא לדפוק את המדינה כמה שרק אפשר על חשבון שכנותיה. מפלגות שרואות במדינה איום ובאיומים על המדינה ישועה, ומתנהגות בהתאם. נתחיל מזה שהעובדה שאנשים לא מצביעים עבור המפלגה שתעשה את הדבר הכי טוב למדינה, אלא את זאת שתעשה את ההפך המוחלט, זאת עוד אקסיומה מנופצת. הדבר הנוסף, הוא שזאת בגידה. כן, כן, גם במדינות דמוקטיות אפשר לבגוד, וזאת לא אחת הזכויות שמובטחות בחוקי היסוד. אבל אנחנו הרי מפספסים את הקונספט של דמוקטיה, אז אנחנו לא מבינים וזורמים איתם.

הצחוקים ממשיכים עם מפלגת הגימלאים, שהקיום שלה מוצדק עוד פחות מקיומם של מוצרי פאקצות ורודים ופרוותיים. זאת מפלגה, שהמצע שלה בנושא הכלכלי, הביטחוני, המדיני, בתחום החינוך, ביחסי החוץ ובכל תחום אחר - מסתכם בלעזור לקשישים. מה שקורה בפועל, הוא שזאת מפלגה שבכל הזמן שהיא ישבה בכנסת הייתה לה דעה מגובשת לגבי הצבעה אחת או שתיים, ובשאר הזמנים היא רק זרמה עם מפלגת השלטון. אז האבסורד הראשון, הוא שאנשים מצביעים למפלגה אחת, ומקדמים בכך מצע אחר, שיכול בהחלט להיות שהוא מנוגד לדעתם האישית ב180 מעלות. האבסורד השני, הוא שצעירים, מצביעים למפלגה שכלל לא מציעה להם שום דבר, בשביל למחות על כך שאין למי להצביע, ובעצם מחזקים את מי שנמצא בשלטון. אם זה לא טמטום בחיי שאני לא יודע מה כן.

אבל יש שיגידו שאלו היו מפלגות קטנות, אם כי במצטבר מסתבר שמספר המושבים בכנסת שיושבים עליהם חבר'ה שיודעים פחות ממני על שלטון ודמוקרטיה הוא עצום בצורה מטרידה, ולכן יש את המפלגות הגדולות. אומנם הליכוד, העבודה וקדימה לא יכולות להרשות לעצמן לא להחזיק מצע, אבל איפה כתוב שהן צריכות לשמור אמונים לאותו מצע? יש פה מנהיגים שנבחרים על ידי הציבור, ואז לוקחים את הציבור שבחר אותם ודופקים אותו בתחת. זה ממשלות ימין שמוותרות על חלקים מהארץ, וזה ממשלות שמאל שמלבות את האש כמה שיותר כדי שלא ישעמם בעיתונים וזה אולמרט שנשאר בתפקיד למרות שאחוז הפופולריות שלו צנח מתחת לזה של מרדכי ואנונו. כוס עמק, נבחרי ציבור, עושים מה שהציבור שבחר בהם רוצה שהם יעשו, מה כל כך קשה? מרגיש כאילו צריך לשבת איזה אנגלי מהדור הישן בלשכת ראש הממשלה, ולסטור לו כל פעם שהוא הולך לעשות משהו שנוגד לחלוטין את המצע של המפלגה שלו. שזה יוצא די הרבה סטירות כשחושבים על זה. ביום.

וההוכחה לכמה שהדמוקטיה שלנו שווה לתחת, היא הבחירות עצמן. יש כמות נכבדת של מועמדים מובילים, שפשוט לא טורחים לספר לנו מה הם הולכים לעשות. זה היה ברק בפריימריז של העבודה, וזה ציפי לבני בזה של קדימה, וזה היה שרון ואולמרט בבחירות הכלליות. ולמה באמת שהם יגידו מה הם הולכים לעשות? בתור התחלה זה עלול להבריח מצביעים שלא מסכימים (מישהו אמר לתעתע בעם?), ובמילא הם הרי לא ישארו נאמנים להבטחות האלה, אז לא חבל על כל הזמן אוויר בטלויזיה? אפשר היה באותה מידה לבחור את ראש הממשלה בלוטו.

המפלגות היחידות שמצד אחד כן מחזיקות איכשהו במצע ונאמנות לו ומצד שני נאמנות לעקרונות דמוקרטיים, הן מיעוט כל כך קטן שזה עצוב. יש מצד אחד את ישראל ביתנו ומהצד השני את מר"צ. עכשיו תספרו כמה מנדטים זה. זאת הדמוקטיה המהוללת שלנו. היחידה במזרח התיכון, כך אומרים. ובכן, אולי יש לנו מזל שהמערב לא ממש מודע לאיזה בית זונות הולך פה, למה מגיע לנו מזמן מקום של כבוד לצד סוריה ברשימת המדינות שהפכו את הדמוקטיה לבדיחה טובה. אגב, אם כבר, למישהו בא להקים ביחד את מפלגת "גזר להמונים", ככה, סתם בשביל הצחוקים?