כך תשמידו את מדינת ישראל

היסטוריה היא תמיד המפתח להכל, אז אני מרשה לעצמי להתחיל משם. הרי מי שלא זוכר את ההיסטוריה שלו נדון לחזור עליה. וכמו שדברים נראים עכשיו, הרבה מאוד אנשים שכחו. פעם, לפני הרבה שנים, היה נשיא אמריקני שאפתן בשם וילסון, שהעמיד את ארה"ב על המפה כשניצח את גרמניה במלחמת העולם הראשונה. לאותו בחור צעיר היו בעיות עם הקונספט של מלחמה, והוא הגה רעיון פחות או יותר שוויוני לחלוקת טריטוריה בין מדינות, כדי שכולם יוכלו להימנע מהעניין הלא נעים של להילחם האחד בשני עד אחרון החיילים. עד היום זוכרים את וילסון בעיקר בזכות אותו רעיון, אותן 14 נקודות, שבמבט לאחור מדגישות כמה שאפתן אופטימי ונאיבי הוא היה.

אבל ההישג האמיתי של וילסון היה הקמת גרסת האלפא של האומות המאוחדות. אותו גוף היה אמור להוות פורום עבור כל המדינות, כדי להביא לעולם קצת יציבות, שוויון והגינות. הרעיון היה ממש נחמד, רק שאף מדינה לא הבינה שעולם בטוח וצודק הוא אינטרס הרבה יותר חשוב מהאינטרס קצר הטווח של להימנע מתשלום משכורת לעוד שגריר או פלישה לאיזה שטח פה או שם. ארה"ב, שהייתה המדינה הכי חשובה באותו זמן, כלל לא הצטרפה לעסק, ושאר המדינות עבדו מסביב לשעון כדי להבין איך לנצל את הגוף החדש כדי לגנוב עוד איזה דונם מהשכנים. הרבה מאוד אנשים, יותר ממאתיים מיליון, הרגישו על בשרם את התוצאה של אותו טמטום אופרטוניסטי, וזה לא כולל את 60 המיליון שכבר לא הרגישו שום דבר יותר. אף פעם.

וכמובן שלמדנו את הלקחים שלנו. אנחנו הרי צאצאים של אותם הומו ספיאנס מהוללים שהחכימו לייצר חניתות מאבנים ולנגב לעצמם את התחת. אנחנו הרי צורת החיים האינטלגנטית ביותר, הכי מוכשרים, הכי מוצלחים, הכי חכמים. אנחנו כל כך חכמים שיוצאים לנו תאים אפורים מהתחת, מה שמעלה, אגב, את השאלה מה נשאר לנו בתוך הראש. זין נלמד מהטעויות שלנו. עברו פחות משנתיים מאז שהחזרנו את הציוויליזציה המהוללת שלנו שני צעדים אחורה כשהחרבנו חצי מהיצירות התרבותיות שלנו, הרגנו חצי מהמוחות המוכשרים ביותר, והכרחנו את החצי השני להפסיק להתעסק בדברים חשובים ולבנות רובים גדולים יותר כדי לשחק במי יותר גבר. רק שנתיים, וכולם כבר היו עמוק במשחק של איך נדפוק את כולם ככה שמישהו אחר יהיה זה שידפק יותר.

וזה היה שנתיים אחרי הזוועות, כשלכולם עוד היו סיוטים על אנשים מתים ותינוקות בתחתית הנהר. מפחיד לנסות להבין איפה אנחנו עכשיו. אז רוסיה בשם החופש של המחוזות הבדלניים פלשה לגיאורגיה הדמוקרטית, שבשם הריבונות שלה הצטרפה לברית הגנתית שמגלה תוקפנות כלפי רוסיה. וארה"ב בשם הדמוקרטיה מנסה להפיל את אחמדיניג'אד, שנבחר בבחירות כשרות למהדרין, ומשכנעת את אירופה, שלא חושבת על שום דבר שהוא לא שחור ודביק, להצטרף. הכל נשמע מאוד חשוב, מאוד אפוקליפטי, אבל הכל בעצם זה שטויות. הכל קטטות בבית מחסה לחולי איידס. זה בכלל לא משנה אם ניצחת או הפסדת, אם לא יהיה שינוי של ממש, כולנו נלך לישון סיקס פיט אנדר.

והשינוי הגדול שאנחנו צריכים לעבור הוא באמת לא ביג דיל. כל מה שצריך לעשות הוא להבין, ששיתוף פעולה אמיתי וכנה יעשה לכולנו הרבה יותר טוב מאשר לראות מישהו אחר מת, לגנוב לו את השטח או סתם לעשות כמה מיליארדי דולרים על הגב שלו. דמיינו לעצמכם לשנייה, אבל רק לרגע, עולם שבו יש שיתוף פעולה מושלם. קם איזה מטורף, אחמדיניג'אד שם בדוי, ומחליט שהוא רוצה נשק להשמדה המונית. ברגע אחד מספר המדינות שהוא בקשר איתן הצטמצם ממאתיים לאפס. בלי קשר בראש איזה מדינה הוא עומד, וכמה כסף או משאבים יש לה, מהר מאוד מתחילות להיות חסרות סחורות ברחובות, ותוך 5 ימים מעיפים אותו קיבינימאט, וליתר ביטחון מוצאים בקיבינימאט עץ ממש גבוה ותולים אותו שם. סוף סיפור. או שיש בחור שמחליט להקים ארגון טרור ולהרוג אנשים. לא צריך להתחיל לשכנע ראשי ממשלות שלכידתו לא תפגע בהספקת הנפט ולנסות לגרום להם לדמיין שהוא פוצץ מגדלים במדינה שלהם. כולם מודעים לכך שלחימה תעלה להם, אבל כולם מבינים שעולם לא יציב יעלה להם הרבה יותר, והמדינה הכי קרובה דוחפת לבן לאדן קנה של טנק בתוך השסתום החד כיווני האינטימי שלו.

נכון מצחיק רק לחשוב על זה? מה הלאה, אתם בטח שואלים. בחורות שמתחננות לאנאלי? הגענו למצב כל כך גרוע, שמספיק רק לחשוב על עולם שמבוסס על צדק והגינות, ואנחנו על הרצפה מנסים לשווא להכניס אוויר לריאות. זה פשוט יותר מדי שונה ממה שאנחנו מכירים. וזה לא מפתיע, כי המצב שלנו כל כך על הפנים שהסבירות שישו יקום לתחייה בשנית, ויסדר הכל בעצמו יותר גבוהה מהאפשרות שאנחנו נצליח. וכל זה נובע מהסיבה הפשוטה שהגוף שמנצח על כל הקהיליה הבין לאומית, הרי הוא האו"ם, לא רואה כלום ממטר. מה שהגיוני, להתחשב בעובדה שהראש שלו תקוע לעצמו בתחת. אותו או"ם מכובד, מגן האנושות, הציוויליזציה, וה' יודע מה עוד, מתכונן לדרוש מישראל שתפצה את לבנון וסוריה במיליארד דולר, בשל נזקים שהן ספגו במלחמת לבנון השנייה. עכשיו אם זאת לא חוצפה אני לא יודע מה כן. אולי שנשלם גם למחבלים מתאבדים על הבגדים שנשרפים להם בזמן הפיצוץ? עולם שבו ארגון טרור, שיותר חזק מהמדינה שבה הוא נמצא תוקף מדינה ריבונית אחרת, ובגלל אינטרסים אישיים הקהילה הבין לאומית דורשת מהמדינה הנפגעת לשלם לתוקפת את נזקי ההגנה העצמית שלה - הוא עולם שסופו קרוב. לא כי אני נביא זעם מסוג כלשהו, אלא כי כל רגע רוסיה תיתן לאירן עזרה גרעינית נדיבה סתם כדי לעשות דווקא למערב. ואז, כשהוא ישרף לו באש גרעינית לוהטת, יחייך לעצמו פוטין ויחשוב שאומנם כולנו נדפקנו, אבל האמריקאים ללא ספק נדפקו יותר.

זה השלב שבו אמור להתפתח אצלכם זלזול מסוג כלשהו במסקנות. זה לא אשמתכם, זה מחסום אופטימיות פסיכולוגי שלא נותן לכם להכיר בעובדה שכל העולם מושחת, שמדינות ימכרו אחת את השנייה תמורת חבית נפט ושצדק היא מילה ממחזה של שייקספיר. אז קבלו אותן, העובדות:

במהלך כל שנות קיומו של האו"ם, היו לא יותר מהחלטות סופיות ספורות שמגנות ישירות מדינות כלשהן. כמה מאות במספר. לא כי לא היו פשעים, פשוט כי תמיד היה מי שלא רצה לקלקל יחסים עם מדינה עשירה וחזקה בגלל איזה רצח עם קטן או פאשיזם לשמו. מתוך כל אותן "מסקנות אישיות", 162 היו החלטות נגד ישראל. שזה בדיוק 40%. למדינה במקום השני, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, יש 27, וסודן במקום השלישי עם 24. לא אחוז, גינויים סה"כ. אם עכשיו מגיע חייזר מכוכב לכת אחר, ומחליט ללמוד עלינו מפרוטוקולים של האומות המאוחדות (מה שנשמע מנקודת מבט אובייקטיבית כדבר הגיוני לעשות), הוא יגלה שישראל היא המדינה הזדונית בעולם, היא מקור כל הרוע והשמדתה תשפר את איכות חייהם של תושבי כדור הארץ במאות אחוזים. זה עוד לא השלב שבו אתם אמורים לצחוק.

אז בואו נבחן מדינות אחרות להשוואה. טורקיה. היה להם איזה רצח עם קטן לאחרונה אם זכרוני לא מטעה אותי. אבל הוא כמובן זניח לצד פשעי המלחמה הנוראים של ישראל, שכן כנגד טורקיה יש החלטה בודדת. כך גם נגד סרביה, נפאל, גוואטמלה, אריתריאה ובוסניה. סוריה, צ'אד וארמניה כבר מתחממות וזכו לזוג החלטות נגדן. ואם מעמיקים לחפור מגלים מדינות מסוכנות באמת, רואנדה וקובה עם 3, עיראק ואיראן עם 5 וצפון קוריאה עם 7. אגב את סין בכלל לא תמצאו ברשימה הזאת. יש עוד כמה מדינות שכן מככבות, אבל אף אחת לא מסוכנת כמו מכונת המלחמה הציונית שלנו. למעשה, אם תבחרו 100 מדינות כרצונכם, רוב הסיכויים שבמצטבר הן לא יגיעו למספר ההחלטות שספגה ישראל.

הבעיה הגדולה באמת היא, שישנם הרבה אנשים ניטרליים, שקוראים את התוצאות הללו ומשתכנעים שאנחנו התגלמות הרוע המוחלט. ככה קבע הרי האו"ם, הפרלמנט של המדינות, התגלמות הדמוקרטיה העולמית. האופציה שאולי האו"ם כל כך מושחת שהוא בודק רק אותנו, נשמעת לבן אדם שלא יורד לעומקו של העניין מאוד לא סבירה. הרי מתוקף הגדרתו האו"ם אמור להביא את הצדק והסדר ליחסים בין המדינות, ואם הוא לא ממלא את המטרה הזאת הרי שאין לו זכות קיום. ואכן, אין לו זכות קיום. רואים את זה היטב אם בוחנים את הקרבות הגדולים של העשור האחרון. כמעט 250 הצעות באו"ם דנו באינתיפאדה השנייה ובמלחמת לבנון השנייה שבה נהרגו פחות מ7000 אנשים. פי ארבע וחצי יותר הצעות, מאשר אלו שדנו במלחמת קונגו השנייה שבה איבדו את חייהם יותר מ4 מיליון. על המלחמה באפגניסטן דנו רק ב20 הצעות, ועל המערכה בעירק, שם מתו 650,000, ומאבקים פנימיים בסודן שם איבדו את חייהם 1,300,000 אנשים, דובר רק 15 פעמים. על פלישת רוסיה לצ'צ'ניה, שם מתו יותר מ60,000 אנשים, לא דובר אפילו פעם אחת. יותר מזה, מאז שנת 1956 האו"ם החל לכנס אסיפות חירום, ונכון להרגע, כל אסיפה שנייה הייתה בנוגע לישראל. זה רק יכאב אם ננסה להיזכר כמה גינויים ספג, בתור השוואה, היטלר.

אז אולי אנחנו שמים לזה לב כי אנחנו הקורבן העיקרי, אבל זה לא יציל את שאר העולם. הגוף שאמור לדאוג לאנושות לא מבטא יותר מאשר את אוסף האינטרסים המשותפים של המדינות שיושבות על הכי הרבה נפט. הבעיה, היא שההסברה היא קרב חסר סיכוי. במאות האחרונות דמוקרטיה היא הדת החדשה. כל מה שדמוקרטי קדוש. רוסיה יכולה להפציץ את מי שהיא רוצה סתם בשביל להתערב על גודל המכתשים שזה יוצר, אבל ברגע שהיא העמידה חייל אחד על אדמת גיאורגיה הדמוקרטית פתאום כולנו עומדים על סף קונפליקט אפוקליפטי. כי אנשים אי שם בוושינגטון מזדעזעים. מילא הם סתם היו הורגים אנשים, אבל יש שם הרי דמוקרטיה. אז לך תנסה להגיד לאותם האנשים, ששיא הדמוקרטיה, האומות המאוחדות, הכל רקוב מבפנים. באותה הזדמנות אפשר לנסות לשכנע את האפיפיור שאין ה'.

בדיקת מציאות. נדפקנו.