היא סוף סוף חזרה. הרצון להשקיע וללמוד ולחרוש כמו שצריך לקראת הסוף. בכמה שבועות האחרונים היתי ממש מותשת, עצלנית, משתמטת מהחובות שלי, אבל בזכות טנלובלה קוריאנית חמודה ומרגיעה, איכשהו עכשיו חזרתי לעצמי, ואני כלל לא לחוצה או חוששת.
כל הבעיות הסבוכות האלו שיש בסדרות מהסוג הזה, זה מכניס את החיים לפרופורציה. מה גם, אני אוהבת סוף טוב, וזה הסוף הכי טוב שאפשר לדמיין.
אני מתכוונת להסתער עכשיו על מה שעוד נשאר.
כאילו אין מחר.
*
אתמול הייתי במסיבה, בעצם, עד היום לפנות בוקר.
וקרו כמה דברים שהייתי רוצה לכתוב כאן.
הראשון, הוא עם נ.. כשהיא הגיעה לא ארמנו אחת לשניה שלום, והייתה מתחיות ביננו, אבל איכשהו כשהתחלנו לרקוד זה הסתדר למרות שלא החלפנו עוד מילה לגבי השיחה שלנו, ואנחנו נצטרך לדבר על זה בפעם הבאה שנפגש.
לפני המסיבה הייתה ל שיחה ארוכה מאוד עם ל. בטלפון. מכורח הנסיבות (מבחנים) לא יכולנו להפגש, ומצאתי שהדרך הכי טובה לקרב את הקשר, במקום לקטר שהיא יותר מדי עם א., פשוט שיחה ארוכה אחת מגשרת על הכל. אז סיפרתי לה מה קרה עם נ. וסיפרתי לה ממה זה נבע.
אוחח אני חולה עליה. היא יודעת להגיד את הדברים הנכונים. מבחינת זה שנ. לא התנהגה כמו שחברה אמורה להתנהג היא הסכימה איתי, למרות שהיא אמרה לי שהסיבה עצמה- ההוספה שלו- היא בעצם מחלה של כל בעלי הפייסבוק למיניהם, מעין נוסח של "למי יש זין יותר גדול".
סיפרתי לה על זה ששמחתי בשבילו יום לפני וזה קצת היה אירוני, והיא נורא הפתיעה אותי.
"אל תכעסי, אבל אני עדיין לפעמים נכנסת לו לבלוג"
"את האמת, חשבתי שזה מה שיהיה"
"באמת? את לא כועסת?" *נקודת ציון: הסכמנו שתינו שזה לא יהיה נבון עוד ממש בהתחלה שיהיה שוב קשר עקיף ביננו גם אם זה וירטואלי. והיא הייתה נחושה לעזור לי בעניין הזה*
"לא, זה טבעי. אין לך מישהו רציני עכשיו, זה טבעי שתחזרי לעבר"
"זה מצחיק, זה בדיוק מה שאני חשבתי לעצמי, בגלל שאין לי מה לפשפש בו, אני רק חוזרת אחורה"
"כן. את יודעת הרי שברגע שמישהו ממש ימצא חן בעיניך, את תחשבי רק עליו וכל מה שהיה בעבר יעלם"
"אין לך מושג איך זה כיף שאת מכירה אותי כל כך טוב"
ואז המשכנו לרכל לנו בכיף.
במסיבות לקראת הסוף, אנחנו עוזבים את המזרחית ואת הפופ, ועוברים לרוק.
בדרך כלל ליהודים, כי אני, ט, ר, ועוד כמה חסידים אדוקים.
ואתמול שניים מבין השירים האהובים עלי, גרמו לי מאוד מאוד לחשוב, ולהבין משהו.
הראשון הוא "מחפש תשובה". מי שקורא את הבלוג שלי באופן קבוע, יכול להזכר בתקופה שבה חרשתי על השיר הזה וכל הזמן ציינתי אותו בפוסטים. כי חיפשתי תשובות רבות לשאלות רבות, וחשתי מתוסכלת מאוד לנוכח העובדה שהיה לי קשה למצוא להן תשובה, אם בכלל. ולאחר שמצאתי לרובן הגדול תשובות, אתמול במסיבה הגעתי להבנה שלכל אחד יש תקופה כזו, שהוא מחפש תשובה ולא מוצא, והוא שואל את עצמו איך זה לעזאזל קורה?
איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא?
השיר השני היה "שחק אותה". כששרתי מכל הלב יחד עם ט.ור. וצרחנו וקפצנו ורקדנו, פתאום קלטתי שהשיר הזה מתאר באופן מושלם את האקס שלי ואת המערכת יחסים שלו איתי. מושלם. שחק אותה, אולי תמשוך את זה עוד כמה שנים, שחק אותה, מתי למדת לשקר בפנים, מה בפנים קורה לך.
זה גרם לי לחייך חיוך ממש גדול, אני לא מבינה למה, אבל פשוט המשכתי לשיר חזר ולחייך לנוכח המחשבה הזו.
זה הצחיק אותי, באיזשהו מובן.
אני מתחילה ממש לאהוב את הבחורים האלו. הם יקרים לי כמו החברות שלי.
ואו, יש לי זריקת מרץ מטורפת ושלווה אדירה.
אני ממש שמחה, הייתי די מיואשת מהעובדה שאין לי מוטיביציה לסיים את הבצפר כמו שצריך למרות שאני רוצה.
אז עכשיו יש לי שוב כוח.
עוד שבועיים פסח...
שיהיה שבוע מצוין,
מרי
-
פיקו, תתחיל לפתוח את הג'ימייל שלך. יש שם משהו שתאהב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
secretgarden