אני דווקא אתחיל עם הפחדנות. לא משנה כמה אני מורעלת על צה"ל, עד כמה אני כל כך מחכה לגיוס שלי, רוצה להתקבל למסלול מסויים, עדיין אני לא יכולה שלא לפחד. לפחד מהטירונות, שתהיה לי מפקדת כלבה או מפקד ארסי, לפחד מההיגיינה, לפחד מהנשק. אני לא מצליחה להדחיק את המחשבה, שאני פוחדת שאולי לא אסתדר עם בנות אחרות. למרות שאחר כך כשאני מתעשתת אני מבינה שזה יהיה בסדר. אבל אולי לא? ובאמת להיות בלי המשפחה. ובלי טיפה של זמן לעצמי. ובלי המוזיקה שלי. בלי פסנתר. בלי החברים שלי. בלי אני עצמי. רק חיילת נוספת בבגדי חאקי.
אני פוחדת שאם אתקבל לתפקיד שאני רוצה, שאני אכשל, ואגרום בטעות לאנשים למות.
פוחדת להתקלח עם המוני בנות ביחד, פוחדת מזה שלא יהיה לי מה לאכול.
פוחדת שאם אתקבל למסלול שאני כל כך רוצה, שהבנים בטירונות שלי- הרי זו טירונות מעורבת- יהיו דוחים.
פוחדת שהאופי המרדני שלי יצוץ בזמנים לא טובים, שאני לא אדע לסתום את הפה, שיענישו אותי בגלל זה.
פוחדת מהלילות על מיטה קטנה ומייחלת למיטה שלי.
אני מפחדת מהמחשבות שאני יודעת שאחשוב בלילות ההם.
אני פוחדת מהכל.
אלוהים אדירים אני כל כך שפנפנה. כל כך פחדנית.
ואני הרי הכי מורעלת שבעולם.
אני פוחדת מלהגיע לבק"ום, לעלות על אוטובוס, ולנסוע ולנסוע, ולרדת בחור אי שם בדרום. אני פוחדת שאני אבכה.
ראיתי עכשיו כל מיני סרטונים של חיילים רוקדים. התחלתי לראות סרטונים בצורה די אקראית, ופתאום סרטון הוביל לעוד אחד ועוד אחד.
ואיכשהו זה גרם לצבא להראות קצת פחות מפחיד, הרבה יותר סימפטי. שגם עם כל הקושי יהיה אפשר להתחרפן ולעשות צחוקים.
טיפה הרגיע אותי. אבל רק טיפה.
אני מניחה שרק כשאגיע לגשר אוכל לחצות אותו.
אבל אני לא יכולה שלא לתהות.
אני מוסיפה סרטון אחד שאהבתי. הוא לא הכי מטורלל, ולא מופיעים בו הבנים הכי חתיכים (ואו, יש סרטונים שאפשר להשתגע), אבל הוא מקסים ומושקע.
אני אהבתי.
http://www.youtube.com/watch?v=jGeXZInQkA0&feature=BFp&list=WLC096863F3267EBED&index=2
-
יש בזה משהו מעניין, וגם מאוד קשה. לנסות לתפוס את הרגעים והתנועות שבאופן טבעי קורים בשניות חולפות ומהירות. וכשהצלם צריך לקלוט את השנייה הזו- שדווקא ביום יום לא שמים לב אליה- דווקא בה צריך לעצור, והיא הכי יפה, והשרירים הכי כואבים בה.
זה היה נורא קשה, אבל גם מהנה.
כשיהיו תמונות אני אוסיף.
-
מרי,
מאחלת חג פסח שמח, והרבה עוגות מצות טעימות!