רגשותיי בתוך סיפור...

"מה, אפילו דבר פשוט כל כך, כמו לגנוב, אתה לא יכול לבצע?!"- שאל בזעם את תום המפוחד.

"אבל... אבל... זה כל מה שהיה בפנים! כנראה שהם שומרים במקום אחר את כל ה..כסף"- ענה בקול רועד.

"הכל אני צריך לעשות לבדי!"- צעק, והיה בדרכו לחלון הבית.

ליבו של תום הפסיק לפעום לכמה רגעים.

"לא, בן"

בן הסתובב והסתכל על תום במבט מזלזל.

"מה אתה רוצה?"

"אני אלך"- אמר, מנסה להראות ביטחון.

"שמע ילד, באמת שאין לי כוח לשטויות שלך. אני רק רוצה את הכסף. אם אתה לא יכול להביא לי אותו, אביא אותו בעצמי!"- אמר, ובקלות נכנס אל תוך הבית דרך החלון.

כמובן שלא ציפה להפתעה הקטנה שחיכתה לו בפנים.

___

אלינור הסתכלה בנער הגבוה והשרירי שנכנס אל תוך ביתם של משפחתה.

כל אחד אחר היה נבהל מיד, למראה הקעקוע- דרקון שהיה על כל ידו השמאלית, או ממבטו הכועס והמאיים, אך אלינור לא נבהלה.

היא עמדה במקום, ולא זזה. היא ידעה טוב מאוד, שהוא לא יעיז לעשות שום דבר כשהיא נמצאת.

כשהבחין בה, החוויר, ופניו שידרו פחד ובילבול.

הוא מיהר לצאת שוב לרחוב, אך היא עצרה אותו בצעקה שנשמעה היטב גם אצל השכנים- "עצור!"

ולמרבה הפלא הוא עצר ונעמד במקום, מחכה שתדבר.

-

תום נשען על קיר הבטון של הבית.

עמית עמד לידו עם סגריה ביד, בלי לומר מילה.

'למה זה קרה דווקא לי? עכשיו בחיים לא יהיה לי סיכוי להתקבל לחבורה ולעזוב את הבית המסריח שלי'- ריחם על עצמו.

"עמית תביא לי סיגריה"- אמר, ועמית הוציא סיגריה מכיסו ונתן אותה לתום, שהדליק אותה עם המצית השחורה.

לפתע שמע רעש של מכונית וורודה מתקרבת אל החניה הגדולה ליד הבית.

-

"אני אתן לך ללכת הפעם"- אמרה אלינור.

'מה אני עושה? ככה אני נותנת לגנב ללכת?'- חשבה.

בן היה מאוד מופתע מהצעד שעשתה, ומיהר לצאת מהבית, אלה שאז דלת הכניסה נפתחה.

"את מטורפת?! היא זוועתית! בחיים לא הייתי קונה אותה לאירוע חשוב שכזה!"- אחותה של אלינור- כרמל, נכנסה לתוך הבית, לבושה בשמלה לבנה- סטרפלס פשוטה.

ביד שמאל שלה, החזיקה 4 שקיות של חנויות מותגים שונות, ובידה השניה החזיקה פלאפון לבן.

כשהבחינה בבן שהסתכל עליה במבט מובהל ומפוחד, ובאלינור שעמדה כמה מטרים ממנו והייתה לא פחות מופתעת.

"חכי רגע הלן, אחותי הסתומה פה, אני אחזיר צלצול עוד מעט בובי"- היא נתקה את הטלפון ופנתה לאלינור במבט כועס, מתעלמת מקיומו של בן.

"אלינור, מה את עושה כאן? למה את לא בבית- הספר? ומה את עושה בבית שלי? כבר שכחת שאת לא גרה פה?"- תקפה אותה.

"ואוו, וואו, וואו! תרגיעי כרמל! אני בסך הכל באתי לקחת כמה חפצים שלי. ואני ו...אמ...חן, הולכים עכשיו. נכון חן?"- ענתה אלינור, ונעצה עיניים בבן.

"כ...כ...ן. כן בטח"- אמר בהיסוס, ויצא במהירות מהבית.

"תחכה לי בחוץ, אני רק אארוז"-אמרה אלינור, ועלתה למעלה לחדרה, משאירה את כרמל מופתעת ומבולבלת.

-

בן יצא במהירות מהבית, עדיין בהלם מכל מה שקרה בדקות האחרונות.

עמית ותום רצו לקראתו.

"מה קרה שם גבר?"- שאל עמית.

"בואו לצריף"- ענה לו קצרות, ושלושתם הלכו למקום הסודי של החבורה של בן.

-

רון הייתה באמצע שיעור מרדים של מתמטיקה.

מחשבות רבות תקפו אותה.

העניין שהיא מסתירה סוד מחברותיה, הטריד אותה.

סוד גדול מדי.

היא חיכתה לסיום השיעור יותר מכל אחד אחר בכיתה.

-

אלינור ישבה על מיטתה הזוגית.

לידה הייתה מזוודה שחורה, גדולה, פתוחה ו...עדיין ריקה.

היא הביטה על כל החפצים שהיו בחדרה.

מבטה נפל על תמונה ממוסגרת, שבה אלינור, אמה ואביה חייכו למצלמה באושר.

זה היה כשהייתה בת 5.

היא הייתה לבושה בשמלה צהובה, עם פרחים צבעוניים מצויירים עליה. שיערה הזהוב היה אסוף בקוקו גבוה.

על אמה הייתה חליפה יוקרתית בצבע בז', עם נעלי עקב חומות.

על אביה היה מכנס עד הברח בצבע כחול כהה, וחולצה צבעונית.

כל כך שונים. כל כך אוהבים.

דמעה קטנה ירדה, אך אלינור מיד מחתה אותה.

עוד זכרון כואב עלה בראשה.

"אבא, אבא!"- צעקה ממיטתה, עם דמעות בעיניים.

אביה נכנס בסערה לחדרה וחיבק את בתו.

"מה קרה אלי?"- שאל בדאגה.

"חלמתי חלום רע, אבא"- אמרה ודמעות יורדות מעינייה הכחולות.

"ילדה שלי, הכל בסדר, זה רק חלום"- אמר בקול רך ונעים, וליטף את גבה בעדינות.

"תספרי לי, לאט, מה חלמת"- הוא הסתכל בעינייה המפוחדות של בתה, וחיכה שתתחיל לדבר.

"חלמתי שאתה עוזב את הבית, אבא"- אמרה במהירות וחיבקה את אביה חזק.

אחרי כמה דקות של חיבוק ארוך, הם התנתקו ואביה אמר- "ילדה שלי, אני אף- פעם לא אעזוב אותך לבדך"

אלינור הסתכלה עליו עם עיניים נוצצות ומלמלה- "מבטיח?"

"מבטיח. עכשיו, חזרי לישון מתוקה"

אלינור נשכבה על מיטתה, ואביה כיסה אותה בשמיכה העבה.

-

בן, עמית ותום נכנסו לצריף המלכולך של החבורה.

הוא היה נמצא ליד בניין קומות גדול וישן, בו התגורר בן.

בפנים הייתה ספה אדומה ישנה ומלכולכת, מוצמדת לקיר.

היה שולחן מעץ, ישן לא פחות, ועליו היו מונחים- 6 בקבוקי בירה ריקות, ו3 חבילות סיגריות.

הבנים התיישבו על הספה, ובן התחיל לספר את מה שעבר בביתה של אלינור.

כשסיים לספר, תום הבין כמה דברים שלא ידע קודם.

והדבר הגדול ביותר הוא, העובדה שהוא מאוד מעריך את אלינור.

-

"זהו כרמל, אני הולכת"

אלינור ירדה למטה במדרגות, ומזוודה בידה.

כרמל ישבה על הספה הלבנה, עם עיתון- ראש 1 בידיים, וטלפון מונח לידה.

מבלי לנתק את מבטה מהעיתון, זרקה לעבר אלינור- "ביי אחותי"

אלינור כבר הייתה ליד הדלת, מעבירה מבט אחרון על ביתה, בו גרה 15 שנה.

היא פתחה את הדלת, הסתכלה על כרמל ומלמלה- "ביי, כרמל"