לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

live and let die



כינוי:  live and let die..

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2008

אני אוהבת אותך, כלכך אוהבת אותך.


אני אוהבת אותך.

אני אוהבת את איך שאתה מחבק אותי.

אני אוהבת את איך שאתה מנשק אותי.

אני אוהבת את איך שאתה משחק לי בשיער.

אני אוהבת את הדרך שבה אתה מעביר את היד שלך על האוזן שלי.

אני אוהבת את הזיפים שלך.

אני אוהבת את המוזיקה המסריחה שלך.

אני אוהבת את איך שאתה מנגן על גיטרה, למרות שזה שירים גרועים.

אני אוהבת את הרגעים שלי איתך.

אני אוהבת שאתה שם מאחוריי הגב שלי את היד כשאנחנו רואים סרט.

אני אוהבת את זה שאתה שונא קיצ'יות, ואת זה שאתה בעצמך כזה קיצ'י.

אני אוהבת את זה שאתה הנשיקה הראשונה שלי, האהבה הראשונה שלי, האושר הראשון שלי.

אני אוהבת את הצחוק שלך.

אני אוהבת שאתה לוחש לי באוזן "אני אוהב אותך"

אני אוהבת לראות על הצג של הפלאפון שלי "הודעה חדשה מ***"

אני אוהבת להתחבר לאייסי ולראות "מה נישמע?" מ'***'

אני אוהבת את זה שכלכך אכפת לך ממני ושבחיים לא תתן לי ליפול

אני אוהבת את זה שאתה יורד על קישורי הגיטרה הגרועים שלי

אני אוהבת את המגע של היד שלי על השיער שלך

אני אוהבת את הריח שלך

אני אוהבת אותך,

אוהבת אותך,

אוהבת אותך,

אוהבת אותך.

 

וכלכך שונאת את זה שבעוד 3 שבועות,

הכל נגמר.

הכל נגמר.

הכל נגמר.

נכתב על ידי live and let die.. , 13/7/2008 09:15  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צום.


19 שעות!!

ואני אפילו לא רעבה.

 

אנלא אשבר,

אני פשוט לא.


עריכה, 03:01

 

שברתי את הצום ב00:00, אחרי 24 שעות של צום.

עם ירקות, קוטג', תפוח, ברנפלקס, ומרק ירקות[כבר אחרי הברנפלקס הירקות והתפוח לא הייתי רעבה.

הקוטג' והמרק ירקות היו לגמריי מיותרים והיו חוסכים לי בקלות 280-300 קלוריות, אבל אנלא אתחיל להגיד "איזו פרה שמנה אני", כי זה לא יעזור לי בכלום, אני פשוט אלמד להבא לאכול משו הרבה פחות כבד ומשמין. וחוצמזה שאני את הלקח שלי למדתי, עכשיו הבטן שלי סתם כואבת כי הכבדתי יותר מדיי על עצמי אחרי הצום. את הצום הבא אני אשבור עם לא יותר מ300 קלוריות ואז בהצלחה לי, עוד צום]

 

צום מחדש

 

3:00

4:00

5:00

6:00

7:00

8:00

9:00

10:00

11:00

12:00

13:00

14:00

15:00

16:00

17:00

18:00

19:00

20:00

21:00

22:00

23:00

00:00

1:00

2:00

 

24 שעות

 

לפני 3 שעות שברתי צום של 24 שעות,

איזה סיבה יכולה להיות לי הפעם לא להצליח?

 

עריכה, 15:10, 11.7

עוד 13 

9

7 שעות צום.

 


 

עריכה, 20:45 11.7

 

אוקיי, אז שברתי את הצום השני אחריי 17 שעות של צום, כי אמא עלתה על זה שלא אכלתי יומיים[ז"א היה צום של 24 ואז שברתי אותו עם ירקות, קוטג', תפוח, ברנפלקס, ומרק ירקות[באמצע הלילה, אז היא לא ראתה את זה ולא מאמינה לי שאכלתי את זה!] והתחלתי צום חדש, והיא עלתה על זה, והכריחה אותי לאכול.

אכלתי אורז וברנפלקס =[

 

ועכשיו נעשה את זה מסודר...

00:00[בלילה של בין רביעי לחמישי, 9.7-10.7] עד 00:00 [בלילה שבין חמישי לשישי, 10.7-11.7] = 24 שעות צום.

03:00[בלילה שבין חמישי לשישי, 10.7-11.7] עד 20:00[בערב של יום שישי 11.7] = 17 שעות צום.

 

וזה מעצבן כי בכלל לא הייתי רעבה אחרי הצום השני, למה היא הייתה חייבת להכריח אותי לאכול[אני יודעת את התשובה לבד אל תענו לי על זה]

תבינו,

רעב זה פסיכולוגי

את משכנעת את עצמך שאת לא רעבה[ובאמת באמת באמת מאמינה בזה] ואת פשוט... לא תהיהי רעבה.

לפחות אני יכולה להתנחם בעובדה שעשיתי היום דיי הרבה ספורט.

[50 דקות הליכה ו10 דקות אירובי]

 


אני מתגעגעת אליו כלכך,

למרות שהוא יצא חרא, הכי חרא בעולם.

נכתב על ידי live and let die.. , 10/7/2008 19:03  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הלילות האלה...


קלישאה, או לא קלישאה[?]

בבוקר הכל נראה הרבה יותר טוב.

אני כלכך שונאת את הלילות האלה.

שהכל ניראה כלכך רע, והחושך רק מחמיר את המצב.

לילה... לילה זה חשוך, זה עצוב, זה מדכא, זה... ל ב ד

ואפילו שעכשיו קיץ, זה מזכיר לי את הימים הנוראיים של החורף...

אני מצד אחד אוהבת גשם, באמת שאני מתה על גשם, אבל מצד שני[באופן סותר למדיי] אני כלכך שונאת את הימים האלה בחורף... שפתאום השמיים נהיים אפורים וזה מכסה את כל העננים, והחדר שהיה מואר עד לפני שנייה, פתאום מתכסה במן צל כזה...

וכל השמחה מתפוגגת ופתאום הרצון לחייך שואף לאפס

ברגעים כאלה, אני מרגישה שהייתי עושה הכל, רק כדי שהבוקר יגיע, ואני מתכוונת הכל

לישון? אל תצחיקו אותי...

כאילו שהמחשבות בכלל נותנות לי

 

הלילות האלה.

הלילות האלה.

הלילות האלה.

 

אני לא סובלת אותם.

לא סובלת.

נכתב על ידי live and let die.. , 8/7/2008 03:18  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

698
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlive and let die.. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על live and let die.. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)