היום הוא המחר של אתמול

עת השתחררתי הרופאים המליצו לי
ביקור חודשי בנמל התעופה
זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול
ממריא דרך דמעה שקופה
אחר כך כבר יותר קל הלחץ על העין השטופה

לוקח לי אחר הצהריים חיובי נוסע לנמל
לעצמי אני אומר בדרך שגם מזה עוד נצטרך להיגמל
עצמי עונה לי בהגיענו אז נתחיל כל יום להתעמל

טרמינל ז'ה טם איי לאב יו
טרמינל בלה מיה

הדלתות מנחשות אותי ונפתחות לי מעצמן
אני נכנס לאט עם הרבה טקס בישבן
וכל האינטרקונטיננטליה מדגדגת לי כאן וכאן וכאן

לוקח את עצמי לשירותים להרגע
גונב הצצה בראי רואה משוגע
חתיכות כמו טרמינל רבות יש מסוגה
עומדת שם קשתית שני רימונים עגיל גדול שיער קצר
כמו איזה מטען חשוד ליד דוכן סוויסאייר
קצין הביטחון תוקע בה מבט חודר

טרמינל ז'ה טם איי לאב יו
טרמינל בלה מיה

רץ ללוח הטיסות למצוא לי המראה
יש טיסה לציריך דרך רומא עוד שעה
רמקולים מנומסים נותנים לי התראה
כאן בצד פתאום אני מרגיש כמו הפרעה
הולכת ונילחצת לי החוצה הכרעה -
איי לאב יו טרמינל בלה מיה!

רץ בחזרה סוויסאירה להספיק את טרמינל
חתיכות כמוה אתה מדפדף בכל ז'ורנל
אך היא כבר לא שם וקצין הביטחון כנ"ל

רמקולים מנומסים עם טון יותר תקיף
אני צריך כבר לעלות למעלה להשקיף
כאן בצד זה כל הזמן הולך ומחריף

כמעט בלי נשימה אני נתקל במעקה
אור שקיעה גדול בסנוורים אותי מכה
בואינג של סוויסאייר מחליק עוצר מחכה

בואינג אדמדם מתחיל לרוץ ומתרומם
לאט לאט ממריא אל תוך האודם העומם
דרך הדמעה של הליצן המשתומם

טרמינל ז'ה טם איי לאב יו
טרמינל בלה מיה

כאן בצד כבר משתחררת לי ההתכווצות
פתאום את שמי הערב מדליקה התפוצצות
בשדה למטה מתחילה התרוצצות

עת השתחררתי הרופאים המליצו לי
ביקור חודשי בנמל התעופה
זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול
ממריא דרך דמעה שקופה
עכשיו... כבר יותר קל... הלחץ על העין השטופה
השלופה הקלופה
הצלופה הדלופה הפרופה הטרופה השרופה
הצרופה הגלופה
הנה כי כן
עצמי אומר לי היתה לנו תרופה

 

יום חמישי, 30.6.2005, 08:10.

המקום: בקו"ם - מדור שחרורים. אני יוצא מחדרה של קצינת המיון, ניגש לחלון ומקבל תעודת שחרור ותעודת פטור ממילואים.

שעה וחצי אחרי כן, אני יוצא לגמרי מהבקו"ם אחרי שהצלחתי למצוא סוף סוף את המקום בו אני מוסר טופס התנדבות למילואים.

אחרי שהגעתי למשרד השישי שגם ממנו שלחו אותי הלאה הודעתי להם שאם 7 הוא לא מספר המזל בעניין הזה, אני הולך הביתה ושיחפשו אותי... 

 

אבל זהו, עכשיו אני שוב אזרח ואני צריך להתאפס ולקלוט את זה מה שלא ממש קורה עדיין. אני מניח שתוך כמה ימים זה יקרה. אני עדיין מחפש עבודה ועדיין לא בטוח שאני אמצא כ"כ מהר. חברה אחת שאני מדבר איתה כבר כמה שבועות מורחת אותי בסיפורים. זה מתחיל להימאס עלי כל המשחק המטופש הזה. למה אתם לא אומרים מה אתם רוצים? רוצים אותי בתור עובד? אז יאללה, סגרו חוזה ותפסיקו לז**ן לי את השכל!

אני עדיין מנסה. יש עוד אופציה או שתיים באופק אבל כמובן ששום דבר לא מוחלט.. האמת שאני לא אתנגד לחופש איזה חודש. אחרי השלושה-ארבעה חודשים שעברו עלי ויותר מכל השבועיים האחרונים אני מרגיש סחוט נפשית ופיזית. חבל שהתוכנית שלי לנסוע לכמה ימים לאיזו מדינה אחרת לא תתממש כרגע. פחות מדי כסף ויותר מדי דברים ביחד יכולים לעשות את זה.

 

אז השיר בהתחלה מסמל משהו שאני מאוד רוצה ביקור חודשי בנמל התעופה, עדיף עם מעבר לאיזה מטוס ולעוף מפה לאיזו תקופה. אבל איפה אני ואיפה תעופה. בחודש הקרוב אני צריך למצוא עבודה, לגמור מסמך לאוניברסיטה, להחליט סוף סוף אם אני עושה תזה או לא ולעבור דירה.

כן, אחרי שנתיים פה החלטתי שאני צריך לעבור ועובדת היות דירתה של סבתי המנוחה פנויה בשנה הקרובה והעובדה שעקב אזרחותי הכנסותי יקטנו, הרי שמגורים שם ותשלום זעום יחסית לעומת מה שאני משלם פה, תפור עלי במדויק עכשיו.

עוד כמה ימים תסתיים שם עבודת הצביעה הכ"כ נחוצה אחרי איזה 40 שנה שלא נגעו שם. ובסוף החודש אני אעבור.

 

אתמול חגגתי את שחרורי עם כמה חברים וגם היא הייתה שם. לאחרונה אני נפגש איתה יותר ויותר. בפעם האחרונה זה היה לפני שבועות ובאתי לעזור לה להכין מאכל לחג שהכנתי לחגיגת יום העצמאות שעשינו יחד עם עוד כמה. גם אז לפני שבועות וגם אתמול היה ערב מאוד נעים וכיפי. קצת אלכוהול אתמול שחרר אצלי משהו והרגשתי נעים וחמים. כנפרדתי ממנה הרגשתי כמו אז לפני שהכל התפרק.. איך אומר אהוד, 'פתאום חזר אלי הבלוז' אבל לא עם הרגשה כבדה מדי אלא עם נסיון להבין מה אני הולך לעשות עם זה. מצד אחד הלב זוכר את השברון, מצד שני ההרגשה הנעימה והכיפית שמלווה אותה זוהרת כמו ירח בלילה חשוך. 'לך עם הזרם' אמר לי חבר. 'אבל תלך לאט ובזהירות'..

 

הנה אני הולך..