לחיות את החיים

שלחתי ברכת חג סוכות שמח במייל לידיד היקר שלי.

במכתב תשובה, כתב לי שנזכר בסיפור המצחיק שכתבתי לו אז, בסוכות שעבר.

החלטתי לספר אותו גם לכם.

לפני כשבוע וחצי, בדרך לביקור אצל רופא הילדים, ראינו (הבן המתוק שלי ואני) סוכות בנויות למחצה.

על סוכה אחת מסוימת, רציתי לספר.

בבנין שלנו גרה משפחת ארסים מוכרת למשטרה. אבי המשפחה היה בכלא מרבית שנות חייו. יש לו 4 ילדים, שלושה בנים ובת, שאת כולם יצר בחופשות מהכלא (היו לו רק 4 חופשות... חחח). לפני כ-10 שנים נרצח ברגע ששוחרר סופית מהמאסר. מסכן......... (לא סבלתי אותו).

כל חג סוכות, בניו בונים סוכה גדולה ומזמינים אושיפיזין למיניהם. שלא תבינו לא נכון, לא כל אושפיז מוזמן ברצון. לסוכה נכנסים רק האושפיזין בעלי הנרגילות התקניות...........

השנה, כמו בשנה שעברה, הסוכה היתה בנויה כבר ב-א' תשרי חג ראש השנה. וכבר היו בה בסוכתנו הכשרה, מסיבות הילולים לרב.

כל השכונה יראה מאוד מפני האחים. ורק אני, תתפלאו, חברה שלהם.

כמה חודשים לאחר רצח האב, ראיתי במקרה את הילד שלהם שהיה אז כבן 8, באמצע ויכוח סוער עם אישה רוסיה כבת 50.

הגעתי בדיוק בקטע שהיא אמרה לו: "טוב שהרגו את אבא שלך, חבל שלא הרגו גם אותך". באותו רגע הרגשתי שהדם עולה לי לראש (אפילו שאני ממש לא אוהבת להתערב במריבות), לא יכולתי לשמוע דברים קשים כאלה כלפי ילד אמנם לא תמים, אבל קטן ופגוע. הדפתי אותו מאחורי וגערתי בה קשות. לא זוכרת מה אמרתי לה אבל כנראה שזה עשה רושם מאוד חזק על הילד ומשפחתו הארסוותית........ מאז הוא פשוט מאוהב בי (מעריץ בן 18... בבקשה לא לזלזל... ועוד ארס). בקיצור יש לי כבוד בשכונה..........חחחח.