 כינוי:
סופרת? אולי כבשים. בת: 17
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הוסף מסר | 10/2008
פרק חמש עשרה~ ים בריכה. [כנסו ותגיבו..(: ]
הלימודים עוברים בכיך יותר ממה שציפיתי, אפילו מיסס D העבירה אותי לשבת ליד בר דבר שגורם ליום הלימוידם לעבור עוד יותר בכיף.
נכנסתי הביתה בעייפות מהולה בשמחה.
לפתע שמעתי קולות נובעים מתוך האמבטיה, פסעתי בזהירות רבה ובשקט שלא לגרום לאדם -כך שיערתי- שנמצא בחדר האמבטיה לברוח.
פתחתי את הדלת עד כדי חריץ קטן שרק אוכל להציץ פנימה.
אמא ישבה על הריצפה אוחזת את בטנה בכאב.
רציתי לשאול ,רציתי לדעת ,כמעט שהסקרנות גברה עלי, אך הצלחתי להתנגד לה. בבוא הזמן אמא תסביר לי...
אחר הצהריים דינה התקשרה, "שלום אפשר לדבר עם נטע?"
"מדברת"
"מדברת דינה, זוכרת אותי מהכיתה שלך?"
"איך אני יכולה לשכוח!"
"יופי,סבבה, תגידי רוצה לבוא לבריכה?"
"אני צריכה לשאול את אמא שלי,אני יתקשר אליך עוד מעט, טוב?"
"טוב".
צעדתי לכוון האמבטיה, הדלת היתה פתוחה ,אמא כבר לא היתה בפנים.
"אמא?", "אמא את בבית?"
"כן אני במטבח!"
"אמא אני יכולה ללכת לבריכה?", "עם דינה?" הוספתי מהר.
ראיתי שאמא מהססת לענות, "אני לא יודעת חמודה, לא נראה לי כל הרעיון..."
"נו אמא בבקשה! רק פעם אחת...!"
"לא, לא נראה לי..."
"אוף! למה את תמיד הורסת כשזה מגיע לים או בריכה? למה?" צעקתי מעוצבנת על זה שהיא אף פעם לא הרשתה לי ללכת לים או לבריכה לבד וגם לא הרשתה לי ללכת עם חברות..שוכחת מהכאב שלה והבכי שכו סיקרן אותי והדאיג אותי בו זמנית.
"נטע, אנ-אני חושבת שהגיע הזמן שאני יספר לך משהו..." התישבתי כעוסה, כשבראשי אלף ואחת תשובות לענות לה.
"כשהיית קטנה.."היא פתחה, "נסענו לאילת .. ובאחד הלילות יצאנו לחוף הים לטייל, את נעלמת אז הלכתי לחפש אותך..מצאתי אותך עומדת על הסלעים ,אני רצתי לכיוונך כדי להוריד אותך מהסלעים ולהחזיר אותך לחוף עצמו, אבל אז מעדתי ונפלתי לתוך-תוך הים נאבקתי לנשום, כמעט וטבעתי, אבל אז אזרתי את כל כוחותי והצלחתי לצאת ולמנוע ממך למעוד ולטבוע הרצון שאת תיהיי בסדר ובטוחה הוא מה שבזכותו נשארתי בחיים... את מבינה ,כל פעם שאת מבקשת לצאת לשחות בבריכה אני מתחילה לחשוש שיקרה לך מה שקרה לי...." דמעה זלגה על לחיה.
הבטתי בה במבט עצוב וקצת במבט המום, "את לא צריכה לדאוג...למרות שזה התפקיד שלך...." אמרתי בחיוך.
"כן, את צודקת.."
"אני יודעת שאני צודקת!" הצלחתי לעלות גם בה חיוך, הייתה גאה בעצמי הצלחתי לנחם במעט את אימי.
"אז את מרשה לי ללכת?"
.שתיקה.
"כן, אבל תתקשרי אלי איך שאת יוצאת מהמים!"אמרה בדאגה.
"אין בעיה! אני מבטיחה!" חיבקתי את האמא הכי-הכי שלי ונתתי לה נשיקה גדולה וחמה על הלחי.
***
"וואי, זו פעם ראשונה שאני הולכת לבריכה איזה ריגוש...!" אמרתי קצת לא מאמינה איך היתמזל מזלי...
"פעם ראשונה???" אמרה דינה נדהמת מביטה בי כלא מאמינה.
הינהנתי כדי להראות שזו אכן הפעם הראשונה שאני הולכת לבריכה.
"טוב אז אל תדאגי אני מבטיחה לך שאת תהני הכי בעולם! בעיקר בגלל שאני נמצאת שם!"
פלטתי צחוק קל.
הגענו לשער הבריכה ונכנסנו למתחם המגודר, כל הבריכה היתה מוקפת שימשיות כתומות אדומות ומלא כיסאות שיזוף, הבטתי במראה המלבלב בריגוש.
"בואי נמצא לעצמנו מקום..."
הלכתי אחרי דינה ,קישה ולורן.
מצאנו מקום והנחנו את כל דברינו כל הכיסאות לכל אחת כסא משלה.
"היי, נטע ,תראי!"
"מה לראות?"
"זה בר איזה קטע! זה חייב להיות צירוף מקרים מטורף!"
חייכתי חיוך גדול כל כך,מאוזן לאוזן, שמחתי לראות את בר.
אספתי את שערי לקוקו גבוה כך שהוא לא יפריע לי כשאני ישחה.
לבשתי בגד ים חום עם צדפים עליו כמו חגורה ,בגד ים שני חלקים.
הבחנתי כי בר שם לב שאני שם חייכתי עליו והוא החזיר לי חיוך..
"אני הולכת להגיד לבר שלום, אני כבר חוזרת!.."
"אין בעיה! תהני ,קחי ת'זמן!"
צעדתי לכיוונו של בר כשליבי הולם בחוזקה בלי סיבה מוצדקת.
"היי!"
"מ'מצב?"
"הכל סבבה!"
"תגיד אתה תרצה להיכנס איתי למים? אני קצת מפחדת ואני צריכה עזרה ממשהו שמבין עיברית לשם שינוי..."
"למה את מפחדת?" שאל בדאגה.
"אל תדאג! אני מפחדת בגלל שזה פעם ראשונה שאני הולכת לבריכה אי פעם..!" אמרתי בחיוך.
"אהה! אין בעיה אולי אני גם אוכל לדבר איתך על משהו, למרות שאת תמיד נמצאת עם חברות שלך ואין לך זמן אלי..."
"בטח שיש לי זמן אליך תמיד יש לי זמן אליך!" חייכתי אליו חיוך גדול ומרגיע.
מה לעזעזל גורם לו לחשוב ככה?ופלטתי אנחה.
שנינו צעדנו לכיוון שפת הבריכה תחילה התישבתי מרגילה את עצמי למים וכאילו לא בכוונה שמעתי את בר ממלמל שאני נראת טוב היום, ובאותו רגע לא חשבתי פעמיים וקפצתי לתוך המיים כך שלא יהיה מסוגל לראות את פני שהפכו אדומות מרגע לרגע.
לשניה נזכרת במקרה דומה שקרה לי אם אור רק שלא היתה בריכה בסביבה באותו זמן.באמת מענין מה שלום כולם שם בישראל חשבתי...מה שלום אור..
הוצאתי את ראשי מתוך המים וראיתי את בר מחייך אלי וגם הוא כמוני מעט אדמדם..
"אתה נכנס?"
"ברור שאני נכנס!" חייכתי עליו שנית מתרגלת למים שכאילו עברו מתחת לעורי והקפיאו את עצמותי.
"נטע, שמעי שניה...אני מנסה לדבר איתך הרבה זמן ואף פעם לא ממש יוצא לי לדבר איתך כשאת נמצאת לבד, אז מה שאני בעצם מנסה להגיד לך זה ש-"
"לא, רק אל תגיד לי שאתה רוצה שניהיה ביחד..."אמרתי בציניות, מביטה בו, יש לי עבר יותר מדי קשה כשזה מגיע לחברים.
"אה, אז לא משנה.." הוא הפנה את מבטו הצידה.
"אתה היתכוונת להציע..?" אמרתי פעורת פה.
"כן, אבל את לא רוצה..."
"לא, לא אני כן רוצה פשוט אני קצת מפחדת ממחוייבות אתה מבין...."
"אז למה לא אמרת מקודם! תני לי להתחיל מחדש טוב?"
"טוב..." הבטתי בו נבוכה, מסמיקה
"נטע, אני רוצה להיות שלך, אני באמת אוהב אותך ואת חשובה לי מאוד...אבל אם את מפחדת ממחוייבות אז אני יעזור לך להתגבר על הפחד הזה ,את מסכימה?"
הבטתי בו והוא בי ואז הוא החליט לשיר לי סרנדה.
תחילה ציחקקתי כי לא הבנתי מאיפה זה בא, אך קולו היה כו רך ושובה עד שלא יכולתי שלא להביט בו ולשקוע לתוך שירו.
"נטע,או מתוקתי חבקי אותי כי זה רק שנינו בעולם,אני לא יכול לחכות לעד ,תגידי לי שיש גן עדן וגורל, אני לא יכול לחכות לנצח, אני יגיד לך מותק שאהבתי אליך היא אמיתית,את לא יכולה להרגיש את מה שאני מרגיש?, אני יעקב אחרייך בכל רגע ושניה אני יעקב אחרייך כדי להראות לך שאהבתי עליך אמיתית, כל מה שאני רוצה עליך זה לעשות לך אהבה...אין לי חיים בלעדיך, איך מלאך כמוך ישבור לי את הלב?,אני לא יכול לכחות לעד, בבקשה שלחי לי קשת בענן,וננסה התחלה חדשה לגמרי, אני לא יכול לחכות לך לנצח...לא יכול לנצח, ואם הדמעות שלי אני אראה את החיוך שלך ואני כן יכול לחכות לך ומקווה שגם את כמוני, אני יעקב אחרייך בכל שניה ורגע.. כל מה שאני רוצה לעשות זה אהבה כלפיך.....אני אוהב אותך, אני יעקב אחרייך בכל רגע ושניה אני יעקב אחרייך כדי להראות לך שאהבתי אאמיתית, כל מה שאני רוצה לעשות,,הו את תראי שאהבתי אמיתית,אני אלך אחרייך תמיד....".
שירו של בר המס אותי מבפנים את עומק נשמתי ,לא ידעתי שהוא אוהב אותי עד כדי כך, כי אחרי הכל אני לא בן אדם שאנשים כל כך נוטים להתחבר איתם רגשית...
"אני לא יודעת מה להגיד..."
"תגידי כן..."
"זה היה מדהים ו..." נישקתי אותו כמו שאף פעם לא נשקתי אף אחד אפילו לא את אור שאותו אהבתי בעבר כל כך.
פתאום הרגשתי שפריץ של מים עף לי על הפנים.
הסתובבתי לראות מי השפריץ עלי וראיתי את כולן מסתכלות עלי בפיות פעורים שלא מסוגלים להיסגר, "סגרו את הפה לפני שתכנס לכן דבורה ותיחנקו!"
"את רוצה לשתף אותנו במשהו?" דינה שאלה משועשעת ומסוקרנת בו זמנית.
"בר הציע לי הרגע שניהיה ביחד!"
"אני מבינה לפי הנשיקה שהסכמת...."
כולן צחקו גם בר ואני.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
