שני בנים היו לאברהם- יצחק וישמעאל. כל הזמן היו מסוכסכים. פעם ישמעאל היה מוריד ליצחק סטירה, פעם יצחק היה מעיף לישמעאל בעיטה. לא היה כמעט ערב שהשניים לא היו חוזרים כל אחד לביתו עם סימנים כחולים על כל הגוף. יום אחד החליט ישמעאל להיפטר מיצחק אחת ולתמיד, שלף סכין והתנפל עליו. יצחק הגיב בזריזות, הדף את ישמעאל, חטף את הסכין מידו והפיל אותו על הרצפה. ברגע זה ישמעאל כבר היה חסר אונים ולא היווה כל סכנה, אבל יצחק כילה בו את זעמו והמטיר עליו מכות נמרצות בכל הגוף. בעיטות לראש, בבטן, בגב, בביצים. ישמעאל חזר הביתה פצוע, מתפתל מכאבים ומושפל עד עפר. יצחק חזר לביתו גאה, עם ראש למעלה וחזה מנופח, מבסוט מעצמו. "לימדתי את המניאק הזה לקח", אמר לעצמו, "הוא מבין רק כוח, הוא לא יתעסק איתי יותר." לפתע נשמעה צעקה: "צוחק מי שצוחק אחרון" צעק לו ישמעאל מרחוק. "זכור את המלים שלי, אני עוד אשחט אותך!".

ישמעאל לא שכח את הכאבים ואת ההשפלה. הוא ישב בבית וחיכה בסבלנות לשעת כושר לנקום, להחזיר לעצמו את כבודו האבוד. ושעת הכושר הגיעה מוקדם מכפי שציפה. עוד באותו יום הטלפון צלצל. "אהלן, ישמעאל!", נשמע הקול מצדו השני של הקו. "יש לי עבודה בשבילך. אני מתכנן שיפוץ גדול בבית, אני רוצה להרחיב את הבית, לבנות עוד חדר, עוד מרפסת. אין לי כוח לעשות את זה בעצמי, תבוא תעשה לי את זה, אני אשלם לך. על הדרך גם תצבע לי את הקירות." "אין בעיה", ענה ישמעאל וניתק. "איזה מטומטם היצחק הזה" גיחך ישמעאל את עצמו. ישמעאל הכניס את הסכין לכיס ויצא לכיוון ביתו של יצחק.

הפעמון צלצל בביתו של יצחק. יצחק הציץ בחור וראה את ישמעאל עומד עם סכין שלופה. "מצוין", אמר לעצמו יצחק, "השיפוצניק הפראייר הגיע". יצחק פתח את הדלת, ישמעאל הסתער עם הסכין ו... את ההמשך תנחשו בעצמכם.

מוסר השכל:

1. עדיף להימנע מלפוצץ אנשים במכות. זה לא יפה ולא חכם.
2. אם כבר פוצצת מישהו במכות, עשה לעצמך טובה, אל תכניס אותו אליך הביתה. צבע את הקירות בעצמך.