"אף על פי שיש המשכיות תרבותית מסוימת בין היהודים של תקופת התנ"ך ליהודים של ימינו, התרבות היהודית העכשווית מורכבת בחלקה הגדול יותר מתוספות מאוחרות, שרבות מהן ירשו היהודים משליטיהם הזרים. לו נסע דוד המלך בזמן והגיע לבית מדרש במאה שערים של ימינו, היתה אוחזת בו פליאה. היהדות של ימיו היתה כת חקלאית טיפוסית לתקופת הברזל, שפולחנה המרכזי היה העלאת בעלי חיים קורבן כדי להבטיח יבולים טובים וניצחון במלחמה. (לא מאמינים? קראו את ספר שמואל). מה בין זה לבין אסופת תלמידי חכמים שמעודם לא אחזו במעדר או בחרב, אשר בעודם לבושים במיטב האופנה הפולנית של המאה ה-18 מתפלפלים ביניהם בניב גרמני (יידיש) על משמעותם של טקסטים ארמיים-למחצה (התלמוד), שנכתבו בבבל יותר מאלף שנה אחרי דוד?"

(מתוך "קיצור תולדות האנושות" מאת יובל נוח הררי).

גונבים לנו את היהדות!

קומץ של מטורפים יורקים, מגדפים, זורקים אבנים, שורפים פחי זבל, משפילים נשים וילדות ומבזים את זכר השואה פעם אחר פעם- וכל זה בשמה של התורה!

העשבים השוטים האלה הם מחללי קודש שמטילים חרפה על תורת ישראל ועל עם ישראל!

אנחנו, הרוב השפוי והדומם בציבור הדתי והחרדי, לא נשתוק עוד!

במוצאי שבת הקרובה, כ' בטבת תשע"ב 14.1.2012, נתכנס כולנו לעצרת בכיכר ציון בירושלים.

נבוא בהמונינו – דתיים וחרדים, גברים ונשים, רבנים ועיתונאים, אנשי רוח ופוליטיקאים, חובשי כיפה וחובשי מגבעת – ונפגין כולנו למען יהדות אחרת, יהדות שהיא כולה אהבת ישראל! נתנער בקול רם וברור ממבזי התורה ונזכיר לכולם ש"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".

לא נפקיר את היהדות בידי המטורפים!*

-

*(אל תתבלבלו. כמובן שהמודעה הזאת פיקטיבית. הפגנה מסוג זה מעולם לא התקיימה וכנראה גם לא תתקיים בעתיד הנראה לעין. תסיקו את המסקנות)

ושוב, יאיר לפיד, כהרגלו, מפציץ במאמר מדויק, קולע בול לנקודות הנכונות והחשובות. לכבוד יום כיפור הוא כתב מאמר על הדיבר השלישי שבעשרת הדיברות, "לא תשא את שם ה' אלוהיך לשווא". נראה שלמרות שיאיר לפיד הוא חילוני למהדרין, הוא מבין את המשמעות של הדיבר הזה הרבה יותר טוב מרבים מאלה המכנים עצמם "דתיים":

"אלוהים לא אמר.

זוהי התשובה של הדיבר השלישי לכל אלה שמדברים בשמו... אלוהים אמר את מה שכתוב בתנ"ך, ואת מה שלא אמר- אין אתם רשאים להגיד.

מפני שאם הרב עובדיה יוסף אומר שאלוהים אמר שמותר לסגת מהשטחים, והרב אברהם שפירא ז"ל אומר שאלוהים אמר שאסור, אז אחד משניהם טועה ואלוהים לא אמר.

שתי הדעות לגיטימיות, אבל זה כל מה שהן- דעות. מחשבות אנוש שמורכבות מכל הדברים שמורכבות מהן מחשבות: חינוך, נטיית לב, רצון למצוא חן, לא מעט פוליטיקה אנושית לגמרי שאין דבר בינה לבין אבינו שבשמים...

...

אלוהים לא אמר שצריך לנסוע לקבר יוסף באישון לילה בלי אישור של צה"ל, אלוהים לא אמר ששעון החורף צריך להיכנס לתוקפו באמצע הקיץ... אלוהים לא אמר שאסור להתגייס, או לדחוף נשים לאחורי האוטובוס, אלוהים לא אמר לשרוף את מטע הזיתים של פלסטיני זקן..."

כאן אני קוטע את לפיד ומוסיף מספר דברים נוספים שאלוהים לא אמר: אלוהים לא אמר שגברים צריכים לחבוש כיפה, ללבוש חליפות שחורות ומכוערות או לחבוש כובעי פרווה באמצע הקיץ, הוא לא אמר שנשים צריכות ללבוש חצאיות ארוכות. הוא לא אמר לברך בבוקר "ברוך שלא עשני אישה". הוא לא אמר שאסור לאכול פיצה מצלחת שלפני שבוע היה עליה לחם בארוחה בשרית. הוא לא אמר שעל בקבוקי מים מינראליים צריכה להיות חותמת כשרות של הרבנות. הוא לא אמר שאסור להדליק אור בשבת. הוא לא אמר לחגוג את ל"ג בעומר, שמחת תורה, חנוכה ופורים. הוא לא אמר להתנדנד בזמן התפילה. הוא לא אמר להעריץ רבנים. הוא לא אמר להצביע ש"ס. הוא לא אמר לשרוף את דגל ישראל ולעשות מנגל ביום השואה. הוא לא אמר לזרוק אבנים במחאה על מעצרה של אם שהרעיבה את בנה. הוא לא אמר להזיז חדרי מיון בגלל עצמות. להמשיך?

אריאנה מלמד התייחסה לנושא של רצח בשם האל בכל הדתות:

"...והוא (אלוהים) היה צריך להבין שלא יעמדו באיסור הזה (לרצוח). הרצח, ידע מלכתחילה, טבוע בחלק מברואיו כאפשרות שתתממש בנסיבות הנכונות... הוא התיר להם למחות את זכר עמלק, אבל לא התיר להם לבחור לעצמם עמלקים ככל שירצו ובוודאי לא לפרש את מילותיו כך שבתנאים מסוימים לכל אחד מותר לרצוח. מאמיניו, למרבה הצער, אהבו את ההיתר שקיבלו מידי בני אנוש וביכרו אותו על פני האיסור האלוהי..."

נחזור למאמר של לפיד:

"לא רק מפני חילול השם מזהיר אותנו הדיבר השלישי, אלא גם מפני היוהרה הבלתי נסבלת של אלה שמינו את עצמם לדובריו. קרוב ל-2500 שנה עברו מאז פסקה נבואה בישראל, וזו גם הייתה הפעם האחרונה שהתיר הקדוש ברוך הוא לאדם להסביר את כוונותיו. כל מי שמתיימר לעשות זאת היום, הריהו מחלל שם שמים.

...

כל עוצמתם של עשרת הדיברות היא בבהירותם הנחרצת, שאינה זקוקה להסברים נוספים. "לא תרצח", אמר האל. אין מה לחשוב פה, אין גם מה לפרשן. אילו רצה להיות חד-משמעי באותה מידה בעניין התקציבים לישיבות, הוא כבר היה מוצא דרך. אל תדאגו לי, הוא אומר בדיבר השלישי, אני יודע מה רציתי להגיד לכם - וגם מה לא רציתי - ואני מסתדר מצוין בלי שתדברו בשמי."

ושוב יאיר לפיד מפציץ בדברי טעם. לכל העיתונאים המתלהמים, הממורמרים והפנאטים - מהימין, ובעיקר מהשמאל - יש הרבה מה ללמוד מהניתוחים הענייניים של יאיר לפיד. כך כתב השבוע לפיד לכבוד ט' באב:

"וביום תשעה באב הזה, מי ייתן וקראו בכל ישראל את נביא החורבן. מי ייתן וקראו בו כל פוסקי ההלכה, כל הדוברים בשם ה', כל המוליכים את צאן מרעיתם בהבטחות שולל, כל המטיפים באוזני תמימים על כך שלא צריך להקשיב לאומות העולם.

מי ייתן והם פתחו את הספר הקדוש וקראו את דברי התבוסתן המסוכן הזה, ירמיהו, שקרא לוותר, לא להיאחז בכוח בחבלי ארץ, לסגת לפעמים כי צריך, לשמור על המדינה היהודית גם במחיר הכואב והנורא של הפשרה.

מי ייתן וכל רבני ישראל השלמה, נביאיה וקוסמיה, הבטוחים כל כך בעצמם, נטולי הספק, נעצרו לרגע בפרק כ"ט, במקום בו נאמר, קדוש על גבי לבן, שאסור - באיסור חמור - להתנהג כאילו רק אתה יודע מה רוצה אלוהי היהודים:

"כי כה אמר ה' צבאות, אלהי ישראל, אל-ישיאו לכם נביאיכם אשר-בקרבכם, וקסמיכם; ואל-תשמעו, אל-חלמתיכם, אשר אתם, מחלמים. כי בשקר, הם נבאים לכם בשמי: לא שלחתים, נאם-ה'"."

בשבוע שעבר הייתי בטיול בנחל עמוד עליון בגליל. היה טיול נהדר, כמו כל טיול בארץ, אבל זה לא הנושא. הנושא הוא בחור חרדי, טיפה יותר מבוגר ממני, חסיד ברסלב עם כיפה לבנה גדולה כזאת, שישב לידי באוטובוס בדרך חזרה. פתאם הוא פנה אליי: "אתה מנגן?" כמובן שבהתחלה הייתי קצת בשוק. לא כל יום פונים אליי זרים, ועוד חרדים, עם השאלה הזאת.

- "כן"

- "על מה?"

- "על גיטרה"

- "איזה יופי!"

- "טוב, האמת שאני כבר לא מנגן. אבל פעם הייתי מנגן. איך ניחשת?"

- "לא יודע, זה משהו שאתה משדר".

אני לא יודע אם הוא ניחש בגלל השיער הארוך או בגלל משהו אחר. אבל וואלה, נחמד.

- "אני גם בא מהתחום של המוזיקה" הוא אמר.

- "אתה??"

- "כן"

- "איזה מוזיקה?" (בטח מוזיקה חסידית, חשבתי לעצמי)

- "מטאל"

WTF??! חרדי שאוהב מטאל?! חשבתי לעצמי. ואז הוא התחיל לספר על עצמו. שפעם הוא היה חילוני. והוא היה מטאליסט כבד. והיה לו אוסף של 700 דיסקים מקוריים בבית (זה בערך הכמות שיש גם לי, אבל זה בהחלט מרשים מאוד). ושהוא היה מגדל שיער. והוא היה מתקלט במסיבות מטאל. ואז הוא עבר את השינוי, הוריד את השיער, התחיל לגדל פיאות, שרף את כל הדיסקים ונהיה מה שהוא היום. דוס. חשבתי לעצמי "אוי, הנה בטח מתחילה עכשיו עוד הטפה של מישהו שפעם היה 'כמוני' ואז גילה את האור".

- "למה שרפת את הדיסקים?" שאלתי אותו. "למה הקיצוניות הזאת?".

התשובה שלו הייתה ארוכה מאוד, אבל דווקא לא צפויה. הוא דווקא בכלל לא התנשא. הוא אפילו חזר והבהיר לי כמה פעמים שהוא לא מנסה להטיף, ושכל מה שהוא אומר זו דעתו האישית בלבד ולא איזו אמת עליונה. כמו שאמרתי, הוא לקח את השיחה לכיוון מאוד לא צפוי. הוא לא הטיף לי על כמה שהתרבות החילונית בכלל ותרבות המטאל בפרט היא תרבות שטחית- להפך! הוא אמר שמטאל זאת מוזיקה מאוד רוחנית! ברגע שהוא אמר את זה הוא קנה אותי. הוא התחיל לספר לי על העוצמה שיש במוזיקה.

- "אנחנו לא מעריכים את חשיבותן של המלים שאנחנו אומרים" הוא אמר

 "כל מלה שאדם מוציא מהפה יכולה להשפיע על אדם אחר, לשנות לגמרי את מצב הרוח שלו, לגרום לו לשמוח. על אחת כמה וכמה מוזיקה!"

 הוא סיפר שהנבואה ניתנה לנביאים בתווים! הוא הזכיר את זה שדוד המלך היה מוזיקאי. הוא אפילו סיפר שיש תו שמיני שעתיד להתגלות באחרית הימים!

- "מטאל זאת מוזיקה עוצמתית, עמוקה, ניכר עליה שהיא נכתבת מתוך התבוננות". 

שמחתי מאוד לשמוע מלים כאלה מפיו של אדם ששייך לקבוצה שמתיימרת להיות יותר רוחנית ממני.

- "אז למה לשרוף דיסקים?!" שאלתי אותו.

 הוא ענה שאדם שכותב מוזיקה - בין אם הוא רוצה ובין אם לא - מעביר דרכה את האישיות שלו, את הפנימיות שלו, והוא לא רוצה להיות מושפע מאנשים שהחיים שלהם חומריים, גם אם המוזיקה שהם כותבים מדהימה. ועכשיו אני מרשה לעצמי לפרשן- הוא פוחד מהמטאל. הוא מכיר בהשפעה העצומה של מוזיקה על מי שמאזין לה, והוא פוחד להיות מושפע ממנה, מוסט מ"דרך הישר" בעיניו, גם אם לא במעשים, אלא אפילו בפנימיות.

הוא סיפר שכל לילה, באמצע הלילה, הוא יוצא לשדה הפתוח ומדבר עם אלוהים.

 "בלילה, בטבע, כשאתה יושב על האדמה, מריח את הצמחים, שומע את הצרצרים, חשוף לסכנות של חיות למיניהן"-

 זאת רוחניות אמיתית בעיניו, וגם בעיניי. הוא סיפר שהוא קרא ספרים רוחניים לפני שהוא חזר בתשובה. אז זהו, שלא מדובר בספרי יהדות, אלא בספרים רוחניים של עמים אחרים, של הגויים, של המזרח הרחוק. רק בסוף הוא הגיע אל היהדות אחרי שהוא מצא בה, לטענתו, את כל מה שיש ברוחניות של הגויים פלוס ערך מוסף.

זה בן אדם שאני מכבד. לא בן אדם שמתיימר להחזיק באמת הבלעדית, אלא בן אדם שמודה בזה שגם בתרבויות אחרות (אם זה תרבות המטאל ואם זה תרבות המזרח) יש רוחניות ויש מה ללמוד. לא בן אדם שגדל בגטו תרבותי ולא מכיר שום דבר חוץ ממה שלימדו אותו. אלא בן אדם שחיפש, התעניין, בדק ומצא. לא בן אדם שהפך לאחד מהעדר אחרי שהוא הצטרף אליו, אלא בן אדם שמשלב את האישיות שלו בתוך התרבות שהוא בחר להשתייך אליה. ברור שאני לא מסכים עם כל המסקנות שלו. אבל זה בן אדם ששווה להכיר.