מקובלים או, שלא?

טוב, אני לא חושבת שיש בעולם מישו שלא שאל את עצמו מה הופך אנשים מסוימים למקובלים.

ואת האחרים לחנונים לא משנה איפה הם נמצאים.

אז חשבתי להקדיש אאת הפוסט הזה לסיבות האלה שהופכות את האחדים למנהיגים נצחיים ואת האחרים

לחננות גמורות.

אז מה קובע?

המראה החיצוני

הביטחון העצמי

התחביבים (אלה שקוראים הם חנונים, אלה שהולכים לדיסקו הם מקובלים)

כמות החברים

הבגדים

החפצים (אייפוד, פלאפון דור 3 וחצי...)

אבל בעצם אם לחשוב, יש בנות נורא מקובלות (וגם בנים) נורא מכוערות(וגם מכוערים...חח..) שאוהבות (נו, הבנתם שזה גם בזכר...)

לקרוא ולא מתלבשות הכי מדהים שבעולם, ואין להן את הפלאפון הכי שווה...

אז מה באמת קובע?

כמובן, שכל הקריטריונים שמניתי קודם עוזרים לך להפוך למקובל. אבל זה לא מה שמגדיר לך את המעמד החברתי.

אולי חוץ מהביטחון העצמי, שללא ספק כן קובע. כי אפשר להיות חתיך הורס, עם סטייל, ופלאפון משוכלל

אבל חסר ביטחון עצמי- ולא, לא תהיה מקובל.

האם זה טוב?

יש שני מקרים שבהם אנשים בדרך כלל רוצים להיות מקובלים וכאן אני רוצה להדגיש שזה לאו דווקא טוב.

כן, נכון, זה עושה את החיים קלים יותר.

אף אחד לא יורד עליך. אתה תמיד מוקף בילדים. תמיד יש מי שיקשיב לך...

סו וואט?

זהו-זה. אם תחשבו על זה לעומק זה לא יותר מזה.

כן זה נוח, זה כייף (בכל-אופן בהתחלה..) , זה מגניב.

אבל יש גם דברים רעים:

רכילויות ובכמויות.

אתה לעולם יותר לא תוכל להתמקד במישהו מסוים תמיד תחיה בשביל כולם.

ואתה עלול להיגרר לרמה של הילדים הדוחים האלה שסתם יורדים על ה''נחותים'' (כמובן, אפשר גם להימנע מזה)

מה הדעה שלי?

אחרי מה ששמעתם (לא שמעתם- קראתם) אני לא בטוחה שהצלחתם להבין את העמדה שלי בנושא.

אני בעד המקובלים. אני כן חושבת שזה טוב להיות מקובל, כל עוד אתה לא פוגע באחרים.

וזה לא אומר שאסור לצעוק, לריב, אפילו מדי פעם אפשר לרכל...

אבל לא לרדת על ילדים אחרים.

ובשום אופן לא להיגרר לתוך מין קבוצה כזו של ילדים שמציקה לאחרים.

אז איך נעשים מקובלים?

כמו שהזכרתי קודם יש שני מקרים שבהם ילדים בדרך כלל רוצים להיות מקובלים:

1. עוברים לביצפר\ חוג\ לא משנה מה חדש, ורוצים לעשות רושם טוב ולהיות מקובלים.

2. נמצאים באותו המקום ורוצים לשנות את התדמית, זתומרת-להיות מקובלים.

קודם כל, על המקרה הראשון:

מאוד חשוב הרושם הראשוני, תשחקו אותה בגדול תיכנסו לכיתה\חדר כאילו אתם יודעים מה אתם עושים.

תהיו חברותיים לילדים אחרים אבל אל תהיו במצבשל השתלבות נואשת בחברה תדברו ותפטפטו ותתקרבו לאחרים.

אך גם תבהירו (לא במילים, ולא בצורה ישירה) שאתם תסתדרו מצוין גם בלעדיהם.

היו נינוחים. זה קל אם אתם מביאים אמפי, פלאפון, או אייפוד ועסוקים בו.

במקרה השני:

זה קצת יותר מסובך, ותלוי בדי הרבה גורמים.

מצב חברתי כללי, תחומי עניין, מצבכם, ועוד...

ולכן, אין שיטה אחת קבועה. ומשו אחד מסוים לעשות.

אז מה כן אפשר לעשות?

קודם כל, תבהירו שאתם משתנים. מומלץ להתחיל משינוי קיצוני וחיצוני (חיחיחי...) למשל,

תסרוקת אופנתית חדשה, סגנון לבוש חדש וכו...

ועוד טיפ קטן: אנשים יותר נחמדים כאשר הם לבד ולא כחלק מקבוצה. כדאי לנסות להתחבר עם מישהו מקובל בנפרד

זה בדרך כלל משפיע לטובה!