כדור פורח (:

יש לי חבר.

יש לי חבר.

יש לי חבר.

יש לי חבר.

יש לי חבר.

יש לי חבר.

יש לי חבר.

יש לי חבר.

יש לי חבר.

יש לי חבר.

יש לי חבר.

יש לי חבר.

יש לי חבר.

יש לי חבר.

יש לי חבר.

יש לי חבר.

אעעע!!! יש לי חבר!!

הוא כזה חמוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווד!!!!!

אני מתתתתתה!!

אני שוכבת עכשיו בחדר.

שוכבת על המיטה.

שוכבת וחושבת..

שוכבת, חושבת ובוכה..

שוכבת, חושבת, בוכה ושומעת "the climb",

שיר שאומר לשמור על התקווה.

אבל ברגעים כאלה, שאני שוכבת על המיטה, חושבת ושמהעיינים שלי נופלות להן טיפות מים מלוחות?

אני מאמינה שזה קצת קשה..

אני מדברת עם בנאדם שתמיד יודע לעזור ולעודד אותי, כי הוא בעצמו נמצא לפעמים במצבים שלי.

הוא הלך, נשארתי שוב לבדי, בחדר שלי.

אני עכשיו שוכבת וחושבת על ה-כל..

חושבת על אותם הדברים שחשבתי אתמול.

אבל הפעם בנוסף לדברים האלה(שהפכו לקבועים)

אני חושבת עלייךְ ועל אותם הדברים שאמרת לי אתמול.

אני חושבת על איך שאת מוותרת על דברים בשבילי,

כי אני חשובה לך,

ואני חושבת על איך הייתי מסוגלת לכעוס עלייך?

ועכשיו אני מבינה שאסור לי!

שאת יותר מידי חשובה לי!

ושבגלל הדברים שאת עושה למעני - אסור לי!

פשוט אסור לי לכעוס עלייך!

אני לא רוצה למנוע ממך את מה שאת מרגישה,

אבל אני יודעת שאני ילדה חלשה.. ולכן אני פוחדת שזה יכאב לי,

וגם את יודעת שזה יכאב לי ובגלל זה את עושה מה שאת עושה, בשבילי.

גאיוש, אינלי מילים כדי להודות לך עד כמה אני מצטערת ועד כמה אני אוהבת אותך ומעריכה מה שאת עושה בשבילי..

פשוט אין לי..

זה כואב לי שבגללי את מנסה למנוע מעצמך מלהרגיש את הדברים האלה,

אבל אני יודעת שאם לא היית מונעת מעצמך להרגיש ככה הייתי כל יום חוזרת הביתה.. בעצם לא חוזרת הביתה..

כל יום היה לי כואב. ומרגישה ש'עוד כמה ימים אני אמות מעצב'.

אני בעצמי כבר לא רוצה להרגיש מה שאני מרגישה.

למה? למה זה חייב להיות ככה?

יש לי כ"כ הרבה מה להגיד אבל אין לי מילים.

המילים פשוט הולכות ונגמרות לי.

ולכן.. אני אסיים..

יוניקורן שלי? אני כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ אוהבת אותך!

ואני הכי מעריכה אותך בעולם!!

יוניקורן שלך 3>