בפרק הקודם:

היו כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לשנות. לפני שאמא עזבה היינו משפחה מלאה בשמחת חיים. אם לא הייתי מטפסת על העץ ההוא, המשפחה המאושרת שהייתה, הייתה יכולה להמשיך להתקיים. התפללתי שזה יהיה רק חלום רע. אבל זה היה הכל אמיתי.

אמא. היא איננה עוד.

פרק 2:

 כשהגעתי הביתה, אבא היה בגינה. הוא שתל פרחים, לצד ערוגת הירק הטרייה. "היי אבא" אמרתי לו. "היי דובשנית, איך היה היום הראשון בבית הספר?" שאל אבא ועזב לרגע את זרעי החמניות. "היה בסדר, אבל אני מתגעגעת לקנטקי." אמרתי וחיבקתי אותו. "אני יודע, אבל היינו זקוקים לשינוי מרענן", הרים אבא את המעדר ואמר "את עוד תתרגלי". 

הייתי רגילה לטבע. לחופשיות. כשהייתי קטנה הייתי רצה בשדות יחד עם אמא שלי, וכשהיינו מתעייפות, היינו שוכבות על הדשא הרטוב ומביטות השמיימה. הייתי שואלת את אמא שאלות. על העולם. היא הייתה מספרת לי משלים ואגדות עם עתיקות. אהבתי את הרגעים האלו איתה. אהבתי להקשיב לקול שלה, ולסיפורים שהכירה. עכשיו הייתי זקוקה להם מתמיד.

ביום למחרת, הלכתי לבית הספר, וכשנכנסתי בשעריו, כבר לא ראיתי תלמידים מסתכלים עליי. כבר לא הייתי במבוכה. הלכתי עם מבט מושפל לאורך כל חצר בית הספר, אל הכיתה שלי. התיישבתי במקומי ומיד צלצל הפעמון. ג'ן נכנסה לכיתה עם שתי ילדות נוספות וילד, הם התקרבו לכיווני. "שלום אמה!" אמרה ג'ן במתיקות. "אלה הן זואי ואיימי" הצביעה ג'ן על שתי הבנות לצידה שחייכו אליי ונופפו בידיהן, "וזה הוא ביילי" אמרה ג'ן והסתכלה על הילד שלצידה. "נעים מאוד" אמר ביילי.

בהפסקה, ביקש מר סטיבלסון שכל אחד יגש ללוח המודעות שבקצה הכיתה יבחר מהרשימה שיעור אחד, וירשום אותו על דף. היו שם שיעורים רבים בתחומים שונים, אך רק אחד מהם משך את עיניי. רשמתי על פתק את בחירתי ויצאתי אל החצר. בחצר ראיתי את ג'ן עם זואי ואיימי. הן נופפו אליי וסימנו לי להתקרב אליהן, אז הלכתי לכיוונם. "היי אמה, רוצה לשבת יחד איתנו?" שאלה ג'ן בחן התמידי שלה. "אני אשמח" אמרתי וישבתי על הדשא לידן. "איזה שיעור בחרתן?" שאלה זואי. "אני בחרתי איפור מקצועי, נכון שזה פשט מושלם?" אמרה איימי בהתרגשות. "גם אני בחרתי איפור מקצועי!!" אמרה זואי. "אני בחרתי טבע.. אני אוהבת לטייל בטבע" אמרתי. "ואני בחרתי אירובי" אמרה ג'ן, "אני רוצה לשמור על הגזרה" הוסיפה.

כשצלצל הפעמון שבישר על סוף היום, שאלה אותי ג'ן אם אני רוצה לבוא אלייה. אמרתי שכן. הלכנו יחד הביתה עם ביילי ואיימי, שגרו בכיוון של ג'ן. אני גרתי בכיוון ההפוך, אך כיוון שהייתי חדשה, לא הזיק לי ללכת גם לכיוונים אחרים. הדרך לבית של ג'ן הייתה ארוכה, אבל כיוון שדיברנו במהלך ההליכה, 30 הדקות שלקחו לנו להגיע לביתה היו יותר נסבלות. כשהגענו לבית שלה פתחה לנו אמה את הדלת.

אמא של ג'ן הייתה אישה חביבה, דומה במראה החיצוני לג'ן - בעלת שיער חום בהיר וחלק ועיניים תכולות - אפורות. היא נראתה אישה שקטה במיוחד. היא הייתה עקרת בית. היא נראתה אישה מאושרת מאוד, לפי התנהגותה ולפי תווי פניה. "הכנתי לארוחת צהריים עוף ואורז בדיוק כמו שאת אוהבת!" אמרה לג'ן, וג'ן ניגשה אליה חיבקה אותה חזק ואמרה "תודה אמא, את האמא הכי טובה בעולם".

אהבתם את הפרק?

תגיבוו

אהה כן..

וסורי שהוא קצת קצר..