סיפור\מונולוג קצרצר.

תהנו!

אתה לא מצאת אותי בפאב ההוא, עם מבט מהורהר על פניי. אתה לא התיישבת לידי וחייכת. אני לא אמרתי לך שאתה נראה עייף. אתה לא אמרת לי שאני נראית יפה בשמלה האדומה שלא לבשתי. אני לא אמרתי לך תודה ולא חייכתי. אתה לא אמרת לי שהחיוך שלי מתוק, ולא הצעת לי לצאת. אני לא נתתי לך את מספר הטלפון שלי, ולא התקשרת ביום למחרת. אנחנו לא קבענו פגישות במהירות והתחלנו לצאת קבוע. אתה לא הפתעת אותי עם ורדים אדומים יפים ולא קנית לי בונבוניירות. אני לא התאהבתי בך עד עמקי נשמתי. אני לא התרגשתי בכל פעם שראיתי אותך, ולחיי לא הסמיקו אחרי נשיקה. אתה לא אמרת לי שאתה אוהב אותי ושאני היחידה בשבילך.

אתה לא התחלת להתחמק ממני. אתה לא התחלת להבריז מפגישות, לתרץ תירוצים. אתה לא כבר לא אמרת לי שאני יפה. אתה לא סיננת אותי בכל פעם שהתקשרתי. אני לא ראיתי אותך עם מישהי אחרת. אני לא אמרתי לך שאהבתי אותך ושלעולם לא אסלח לך. אני לא בכיתי בגללך. אתה לא הבנת את הטעות שלך. אתה לא שלחת לי ורדים אדומים שלא נבלו באגרטל שלי. אתה לא הצטערת ולא אמרת שזו הייתה טעות חד-פעמית. אתה לא שרת לי סרנאדות מתחת לחלון ולא שלחת לי פרחים ומתנות. אני לא התעלמתי ממך.

אתה לא וויתרת והתייאשת ממני. אנחנו לא נפגשו יום אחד ברחוב, בלי כוונה. אתה לא אמרת לי שאני הייתי הבחורה שאהבת הכי בעולם ושאתה מצטער על הכול. אני לא אמרתי לך שזה בסדר וחיבקתי אותך. אתה לא הסתובבת והלכת לך. אני לא חייכתי חיוך עצוב מעט, ועיניי לא הביטו על כל צעד שלא עשית, כשלא הלכת הרחק ממני.

אני לא הבנתי שהחלום שלא חלמנו- גורלו היה להתנפץ מן הסתם, ומכיוון שבעצם לא נפגשנו,

לא נפרדנו מעולם.

מקור השראה: "דניאלה" של דיויד ברוזה.

רוקסן.