הקיסר נשא את עיניו של החלון הגדול, משקיף אל אגם כחלחל-אפרפר בו צפו פרחי לוטוס בצבעי ורוד עד לילך. האגם האהוב ביותר על הקיסר בכל ממלכתו.

כעבור זמן מה, בו בהה הקיסר באגמו, הוא ליטף את זקנו הארוך שהיה קלוע לצמה כסופה.

עיניו – האפורות והאפלות, כשתי סערות מתפרצות – נראו עייפות כמעה, והן נסגרו מדי פעם לרגע ארוך.

הקיסר חשב על חיים חופשיים יותר, בהם הוא אינו מחויב להשתתף בטקסים טיפשיים, חסרי טעם ופרימיטיביים – ושתהיה לו את הזכות להביע את דעתו עליהם.

חיים שבהם הוא מורשה לצאת לטיול ברחבי מדינתו – מבלי ליידע כל אישיות האחראית על בטחונו.

"החיים הטובים," הוא ממלמל בשקט וזורק חיוך נואש אל הפרפר האהוב שלו, הידוע בשמו "הנסיך הקטן", שהיה צבוע בכל צבעי הקשת.

מחושיו הירוקים דמו לצבע המדשאות הענקיות שבחצר המלוכה. הצהוב שבכנפיו הססגוניות של הפרפר דמה לצבע עלי הכותרת של זר החמניות שהיה ניצב באגרטל צבעוני על אדן החלון שהקיסר השקיף ממנו לפני דקות ספורות.

הקיסר אהב את הפרפר אהבה עזה, למעשה, הוא אהב אותו אפילו יותר מאותו עצמו. הקיסר שמר על הפרפר, גידל אותו באהבה, ותמיד דאג שכלובו הכסוף של הנסיך הקטן יבריק.

אך עמוק בפנים, מעבר למעטפת עדינה של הכחשה, ידע הקיסר כי אין דבר הישווה לחופש בו בוודאי חפץ הפרפר. מדי פעם חשב הקיסר איך ומדוע נלכד הנסיך הקטן, אך הניח שהגורם ללידתו הוא העובדה שהנו אחד הפרפרים הנדירים ביותר במדינתו; שכן יופיו עוצר נשימה ויותר מכל – הנסיך הקטן היה אחד הפרפרים היחידים בעולם שבו חי הקיסר – שהיה בן אלמוות.

בעולם הפנטזיה העצום בו שלט הקיסר הזקן היו קיימים שבעה פרפרים בני המוות, חוץ מהנסיך הקטן. שמונת הפרפרים המיוחדים נולדו מתוך שיקוי שהמכשפה סגולת העיניים רקחה, במטרה להישאר בחיים לנצח, אך המכשפה טעתה במרכיב אחד ופיצוץ גדול נשמע במעבדתה, ובאורח פלא, ברגעיה האחרונים של המכשפה (שעמדה על סף מותה שכן חומרים וגזים מסוכנים נפלטו מהפיצוץ), ראתה שמונה פרפרים יפיפיים עולים מתוך הקדרה שלה. פילוסופים רבים שיערו כי מספר הפרפרים הנו דרכו של הגורל להתחכם, משום ששמונה הנו מספר, ברגע שמשכיבים אותו במאוזן, הסימן של האינסופיות.

הגורל תמיד התחכם בעולם הפנטזיה של הקיסר.

הקיסר ריחם על הנסיך הקטן. הוא מעולם לא בחר לחיות כאן, תקוע לנצח.

"בדיוק כמוני," חשב הקיסר בעצב. "גם אני לא בחרתי בגורל הזה."

הקיסר נעץ בנסיך הקטן מבט מרחם, ועקצוץ של מצפון מציק עבר בו.

הקיסר נזכר באמו הקיסרית שלימדה אותו בילדותו כי אין דבר בעולם הישווה לחופש ולתחושה המשחררת שעוברת בך בעת שאתה מרגיש את החירות נכנסת אל כל עורקייך, הדרך בה פתאום נראה כי האוויר נקי יותר.

ובזמן שהשמש נפרדה לשלום מן האפלה, וכוכב ראשון ובוהק הופיע בשמיים, הקיסר הוציא את הפרפר מכלובו ושילח אותו לחופשי.