תודה, עידן, על הכול. על השיחה היפה הזאת, שעליה מבוסס השיר, ועל הטוב לב והרצון לעזור.

השיר זה אתה, ואתה זה השיר. ועשית את הכול.

-

את, זו עם הבטן הכואבת ממחשבות.

את, זאת עם המבט העצור, העצוב.

קחי לך רגע של מחשבה,

רגע של שיחזור.

יש כאב בסיטואציה, אני מרגיש את זה איתך.

שבילים רבים ניצבים, מבלבלים, לפנייך.

תעקבי אחרי דבריי לך.

תחשבי על גשם,

ועל צחוק מדבק.

צחוק שסוחף אותך לעולם אחר,

לעולם בו אין כאב.

הוא אומר מילים יפות, רומנטיות,

את נשבית בקסמו.

הוא מנשק אותך בעדינות,

בעוד את חשה בחיוכו.

הוא אידיוט לפעמים, אבל בכל זאת-

הוא האידיוט שלך והוא גורם לך אושר.

אתם עוברים למקום אחר, מקום טוב יותר.

אל תטרחי להבין למה, אל תנסי להבין איך.

תתענגי.

שפתיים מתקרבות לנשיקה שנייה, את מזניחה את כל הצרות מאחור,

אין טעם לזכור.

הגשם עוד מטפטף בקלילות, אבל הוא מחמם אותך...

צחוק של ילדים עומד באוויר, את לא יודעת מאיפה,

אבל זה לא חשוב כרגע.

ציוץ ציפורים מצלצל באוזנך,

את לא יודעת איך.

הצחוק של הילדים עם הנשמה הצבעונית מדביק אותך,

ואת גם רוצה לצחוק,

אבל השפתיים... הן כבר התמקמו.

עיניים נעצמות בנחת, בשלווה.

אני לא אגיד כלום עכשיו, אתן לך להתענג עוד כמה שניות,

שניות שירגישו לך אינסופיות...

הבטן כבר לא כואבת והמבט כבר לא עצור.

וכשאלך, תדעי לקחת לך רגע של מחשבה,

רגע של שיחזור?

 -

תודה ל:

שנתנו לי ציון 53 מתוך 60.

רוקסן.

שלמדה על בשרה שיש דברים גרועים הרבה יותר מלהיכשל במבחן בערבית.