רפאל הביט בפניה של המלאכית רבת-החן, אותה החזיק בזרועותיו החסונות והארוכות. הוא כלא את עיניו, רק שלא יפרצו להן דמעות מתאבלות על מותה של ארוסתו. הוא ידע כי עליו לכבול את עצמו מלהפיל את האשמה על התינוקת, שכן ארוסתו ביקשה ממנו לא להאשים את היילוד אם יקרה לה דבר-מה, וזו הייתה בקשתה האחרונה. רפאל ספג את העובדה כי אין לסרב לבקשה אחרונה של מת.

התינוקת הביטה בו בחולמניות ממותקת, ועיניה האפורות והמאירות נעצו ברפאל מבט תמים. שפתיה הורדרדות, הדקיקות והקטנות התכווצו.

"בָבַה," אמרה התינוקת, ושלחה את ידיה הקטנטנות אל עבר פרצופו מוכה התימהון של רפאל. 

"נראה כי את יכולה לשבות כל אדם בקסמך, תינוקת." ענה רפאל לאחר שתיקת-מה, וחייך בקושי רב, שכן רצה לפרוץ בבכי.

הוא הסיט את מבטו בכבדות אל עבר חלון הזכוכית שהשקיף אל הים השמימי. הזריחה עמדה לצאת, בעוד רפאל מחזיר את מבטו אל התינוקת, והאור שבעיני הערפל של הרכה הנולדת הוליד ברפאל הרהור. הוא מניח את ידו על לחיה האחת של התינוקת, מותיר לכאב צלול לשטוף אותו מבפנים, ולצללי פחד מהעתיד לקרות, שירצדו בלבו.

הוא מתקרב אט אט אל האשנב, ונאנח בקול. הוא נשען על הזכוכית, מצחו פחוס כנגד השמשה והבל פיו מיתמר כנגד הזגוגית, מתנשא לו ומחפש מקום מפלט.

התינוקת מחייכת אליו חיוך מנומנם, וסומק עדין פורח בלחייה כניצני כפור.

רפאל חושב על אשתו, המנוחה. השהות שלהם כמשפחה נגמרה. נגמרה ואפילו לא התחילה.

"סֵה לָה וִי," אומר רפאל, דולה מזיכרונו מילים אלו.

"בֵה בָה בִי," אמרה התינוקת, ורפאל הביט בה כאשר השמש המתחבאת הבליחה בשיערה הקצר והחוּם של התינוקת.

"אז איך אקרא לך, תינוקת? "תינוקת" זה לא שם הולם במיוחד," אמר רפאל בגיחוך קטנטן שגרם לתינוקת לצחקק.

"יש לך את אותן עיניים בדיוק כמו לאמך, את יודעת?" אמר רפאל, "מאירות שכאלה. מבריקות."

התינוקת הסתכלה ברפאל בעניין.

"אמך לא אהבה את העיניים שלה. היא הייתה אומרת שהן לא מספיק "מאירות"." אמר רפאל, והתגבר על השימוש בדיבור על ארוסתו בלשון עבר, מה שהקפיא את לשונו לזמן קצר. "אמך אהבה גם את חוף הים, והיא ביקשה ממני שאקח אותה לבית החולים הכי קרוב לים, כך שתוכל לראות את הים לאחר הלידה. אמך אהבה את השמש. אמך אהבה את האש. אמך אהבה כל דבר שהיה בו אור."

רפאל הביט בים, שם לב לציפורים שחורות בהגיען אל החוף, מתירות לקו החוף לשטוף את רגליהן ברכות. אור השמש העולה שטף את רפאל ואת פניה של התינוקת.

"אמך אהבה מנסרות. אני זוכר שקניתי לה אחת ליום ההולדת ה-22 שלה, והיא פשוט הביטה במנסרה יום וליל." אמר רפאל, "היא אהבה אור. היא שנאה את הלילה. היא אמרה שהלבנה בוודאי סובלת, להיות בחשיכה לבדה משך כל כך הרבה זמן."

"יָא יָא," אמרה התינוקת בשמחה.

"'יָא יָא' בהחלט." גיחך רפאל, "את יודעת, אמך הייתה אומנית בעבר. היא הייתה כותבת סיפורים ארוכים ומגוונים על אור. תמיד האור היה מוזכר בסיפוריה. היא אהבה אור." אמר רפאל, "אור היה אחד הדברים האהובים עליה ביותר בכל העולם. היא הייתה אומרת שאלוהים ברא קודם כל את האור, ואחר כך את שאר הדברים, משום שהאור הוא הדבר הכי חשוב. היא אהבה זריחות, ולעיתים נשארה ערה כמה זמן שיכלה כדי לראות את הזריחה. היא הייתה אומרת כי האור הוא הדבר הכי מבורך שאלוהים יצר. היא שנאה את הצבע השחור. הצבע הכהה מכולם. לא מואר כלל וכלל."

התינוקת הביטה בפניו של רפאל, ממצמצת בעיניה הגדולות.

"היא הייתה אומרת, בזמן ההיריון, כי את תגדלי להיות מוארת יותר מכוכב בית לחם בראש עץ האשוח של חג המולד. היא הייתה נוצרייה, את יודעת?... היא סיפרה לי זאת ברגע שנפגשנו. היא הייתה בתהליכי התגיירות משום שלא האמינה בישו. היא לא סיימה את התהליכים מעולם. לא הספיקה." אמר רפאל בעצב, מבטו מתערפל, ולדקה ארוכה הוא שותק, נזכר במבטה של ארוסתו, במגעה הרך. השמש מספיקה לעלות, והיא אינה חוששת לחדור לליבו של רפאל, ולא פוסחת על אף פינה בלבו, מאירה כל חלק וחלק באור שונה ומיוחד לו.

רפאל קוטף דמעה שניגרת מעינו הכחולה, ומנסה לחייך. כישלון נחרץ, הוא חושב, ומודע לכך כי השמש והתינוקת בוהים בו בהשתאות.

"יותר מדי גלים השתברו בתינוקת הזו," לוחש רפאל, "יותר מדי רוחות נשבו עליה. היא קטנה מדי."

"לוּלוּ," מלמלה התינוקת. "בֵה בָה בִי,"

"אני עדיין לא יודע איך לקרוא לך, תינוקת," אמר רפאל.

רפאל נאנח שנית ובלוריתו הזהובה נוצצת באור השקיעה.

השמש צבעה את השמיים בכתום, ורפאל מלמל, חצי לעצמו, "אמך. אמך הייתה אדם שאוהב חופש. תמיד צחקנו יחד על כך שאני חושב עליה כפרפר ייחודי שאין לנעוץ ולהציב בקופסת תצוגה. הפרפר המואר יותר מכולם."

זריחת החמה היפיפייה הזרימה אור לכל כיוון, בכל דרך.

"תינוקת, את האור של אמך. את אוֹרה." מלמל רפאל והתינוקת מצאה את השם נחמד למדי.

אי שם במרומים אמה של אוֹרה הביטה בה בעיני הסערה האפורות שלה, ונופפה לה לשלום.

מקור השראה: אור.

אשמח לחוות דעת,

רוקסן.