שהבטחתי שאני לא אעלה פרק אם לא יהיו לפחות מעל עשר תגובות.
קמתי באפיסת כוחות לאוטו ונרדמתי שוב.
'מותק.' שמעתי קול מוכר.
'הגענו.' אימא אמרה.
'אני קמה.' אמרתי וקמתי.
קמתי ונכנסתי לסלון, נשכבתי על הספה ונרדמתי.
כשהתעוררתי, היה כבר בוקר.
הלכתי לחדר הראשון שמצאתי, פתחתי את הדלת וראיתי את עדן ויסמין, ישנים.
לקחתי את הפלאפון שלי וחייגתי לאימא.
השעה הייתה 9:55.
'אימא?' עניתי לשיחה.
'מה קורה?' אימא שאלה.
'בסדר.' מלמלתי.
'למה אני לא בבית?' שאלתי.
'נרדמת ולא רציתי להעיר אותך שוב.' אימא אמרה.
'בסדר, עכשיו אני ערה, את באה לקחת אותי?' שאלתי.
'לא.' אימא אמרה.
'מה לא?' שאלתי בהלם.
'אני לא יכולה, ואבא עכשיו נסע לעבודה.' אימא אמרה.
'אבל עדן ישן..' מלמלתי בעצב.
'לא אני לא.' הוא אמר.
'ביי.' אמרתי לאימא וניתקתי את השיחה.
'הערתי אותך?' שאלתי את עדן.
'לא.' עדן צחק ואמר.
'מה קורה קטנטנה שלי?' עדן שאל וחיבק אותי.
'בסדר מה איתך?' שאלתי.
'לא מה קורה איתך, מה קורה עם המצב של אחינועם, איך את מרגישה עם זה?' עדן שאל.
'כל כך טוב אני לא מרגישה.' מלמלתי בעצב.
'רוצה שנלך ?' עדן שאל.
'לאן?' שאלתי.
'לאחינועם, לבקר אותה.' עדן קרץ לי ואמר.
'כן!' צרחתי מהתרגשות.
'שש..את תעירי את יסמין.' עדן לחש לי.
'טוב, בוא.' אמרתי לו ויצאנו.
נכנסו לאוטו והתחלנו לנסוע.
'מותק, תקשיבי, לאחינועם נורא קשה בביה"ס החדש, והיא מנסה להתרגל, תתמכי בה, כמו שאת יודעת?' עדן שאל אותי.
'כן, תמיד.' חייכתי ואמרתי.
'אני שמח לשמוע.' עדן חייך ואמר.
'גם אני.' צחקקתי ואמרתי.
בחיים לא הייתי כל כך מאושרת, כל כך מאושרת מלהיות חלק מהמשפחה הזאת,
בחיים לא דאגתי ככה לאף אחד, הרגשתי שעכשיו זה אמיתי, אני באמת דואגת לאחינועם,
וגם בגלל שאני אשמה בעיוורון שלה.
אני מקווה שהיא אף פעם לא תדע, היא תשנא אותי אם היא תדע.
'על מה את חושבת?' עדן שאל אחרי שתיקה של דקות מביכות.
'על אחינועם, על מה שקרה.' מלמלתי בעצב.
'אל תחשבי על זה, זה יגרום לך סבל ועצב.' עדן אמר וחיבק אותי ביד אחת.
'כן, אני יודעת.' אמרתי.
'טוב מתוקה, תבחרי לך דיסק ותשימי אותו.' עדן צחקק ואמר.
'טוב.' אמרתי ובחרתי לי דיסק.
שמתי את הדיסק החדש שעדן קנה, היו בו שירים יפים, למרות שלא הספקתי לשמוע הרבה, כי הגענו אחרי רבע שעה.
'בואי מותק.' עדן אמר וירדנו מהאוטו.
נכנסו לבניין הגדול, אחינועם הייתה בשיעור היכרות.
'שלום, אני אחינועם.' היא אמרה, נתקעה בכיסא ונפלה.
רציתי לרוץ אליה, לעזור לה, אבל עדן עצר אותי ואמר לי שהיא צריכה ללמוד לבד.
המדריך הרשע שלה לא עזר לה, הוא פשוט נתן לה לקום לבד והיא המשיכה.
'אני אחינועם, בת 12, כשנפגשנו כל החברים נפלתי לכביש , פגעה בי מכונית, ומאז אני עיוורת, זה קרה לפני יומיים.' אחינועם סיפרה.
'ויש לי אחות תאומה, אליה.' אחינועם הוסיפה.
אחינועם התיישבה.
והמדריך עבר על כל אחד מהילדים שיגיד משהו.
'יהיה לך פה טוב.' ילדה אחת אמרה.
'היא צודקת.' הילדה השנייה לידה הוסיפה.
'תמיד יש הפתעות בחיים, חלקן טובות וחלקן רעות..' מלמל ילד אחד.
'אתה צודק..' אחינועם מלמלה בעצב.
'דין?' המדריך שאל.
'אתה לא רוצה להגיד משהו?' המדריך שאל שוב.
הילד הנהן בראשו.
'זה דין, הוא גם הגיע אתמול.' המדריך הסביר.
'בסדר.' אחינועם מלמלה.
'זה טוב שתתחילו יחד.' המדריך שוב אמר.
'כן.' אחינועם אמרה.
'טוב, תקשיבו, היום נתחלק לזוגות כדי שתתחילו להכיר את המקום ואת האנשים:
הזוגות הם- דין ואחינועם, אדווה וליהי, מיכל עם שחר , רונה ודני , שירה ועומר.
הזוגות יצאו מהכיתה וישר קפצתי על אחינועם.
'אחין..' חיבקתי אותה ומלמלתי.
'אל?' אחינועם שאלה.
**אל הוא קיצור לאליה , ואחין הוא קיצור לאחינועם.
'מה נשמע?' אחינועם חיבקה אותי חזק ושאלה.
'כל כך טוב כשאת פה.' אחינועם חייכה ואמרה.
'את לא מבינה כמה התגעגעתי אלייך.' חייכתי ומלמלתי.
'גם אני, טוב, אני צריכה ללכת עם דין, נדבר כבר , אני אוהבת אותך!' אחינועם צעקה.
'ביי, גם אני אוהבת אותך.' מלמלתי בשקט.
עדן רק חיבק אותי, הוא לא רצה להגיד כלום, הוא ידע עד כמה קשה לי עם העניין הזה.
'אני בסדר.' לחשתי.
'את לא.' עדן צחקק ואמר.
'למה?' שאלתי.
'אני יודע כמה זה קשה לך..' עדן נישק את ראשי ואמר.
'אני יודעת שאתה יודע, אבל תפסיקו להתייחס אליי כמו לילדה קטנה, אני אהיה בסדר, כמו אחינועם...' מלמלתי וחיבקתי את עדן.
'אני יודע, אני מצטער שאת מרגישה שאני מתייחס אלייך כמו אל ילדה קטנה..' עדן אמר לי.
'זה בסדר.' צחקקתי ואמרתי.
תגיבו, אני מחזירה תגובות.
שבוע טוב 3333333333333333333>
יש לי מחר מבחן בתנ"ך,
בהצלחה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
