שלום לכולכם (:

דבר ראשון, לכל מי שלא מנוי וקורא כאן את הסיפור - אני ממליצה לו להירשם.

המנויים קיבלו ספוילרים בפרק הקודם לאחרי שהיו 5 תגובות בפרק הקודם, לא כולל שלי.

כיום מנויים יקרים, אחרי שיהיו עשר תגובות לא כולל שלי תקבלו ספוליירים.

דבר שני, חג מדהים וכשר לכולם!

איך עבר עליהם החג? איך היה ליל הסדר?

תנצלו את החופש כמו שצריך ;]

אז... תהנו מהפרק

מהפרקים הקודמים

'שיט, שיט, שיט, איך זה שאחי הקטן היה מעורב בתאונה?!' עומר חשב לעצמו.

הרופא יצא מחדש 484, החדר של רן.

"נו, מה יש לו? הוא יהיה בסדר?" עומר קם ושאל אותו.

"אנחנו כרגע לא יודעים. זה יכול להיות בשבועות הקרובות, בימים, בשבועות ואפילו חודשים"

"חודשים?" עומר היה בהלם.

מה הוא יעשה בלי אחיו הקטן שיזרז אותי כל יום לבוא לבית ספר?

למי הוא יתן עצות איך להתחיל עם בחורות?

"לעומר יש כוח, כולם רוצות אותו בבית ספר"

"ובגלל זה את רוצה אותו? כדי שיקנאו בך?"

"כן, אני אוהבת את זה" היא אמרה לרועי.

"ואני אוהב אותך, זה עוזר לי במשהו?" ורד חייכה.

"ייאלה, ברצינות, בוא נתחיל בעבודה"

מורן הייתה בדרך לבית שלה מהבית של עמית.

"שיט" היא אמרה לעצמה, היא ראתה בדרך את לירון.

"עברתי טיפול, אני כבר לא כמו פעם" לירון אמר למורן.

"יופי, כל הכבוד, עכשיו אני צריכה ללכת" היא אמרה והלכה.

"אני אוהב אותך, תחשבי על זה" הוא אמר מאחורייה ודמעות החלו לזלוג על לחייה.

"אני אוהב אותך.. שלושה מילים כל כך כואבות.." מילמלה לעצמה בשקט.

פרק שניים עשר

"אמא, קומי, לכי הביתה" עומר העיר את אימו.

"כן.. כדי שאני אלך.. בוא.."

"לא, אני רוצה להישאר איתו קצת"

"ואיך תחזור?"

"במונית או משהו.. נראה כבר.."

"טוב.. אני הולכת, ביי חמוד"

"ביי"

עומר נכנס לחדר של אחיו.

"רן?" הוא קרא כאשר ראה אותו שוכב במיטה עם מלא צינורות שמחוברים אליו.

"רנרן?" הוא שאל שוב "תתעורר חמוד" הוא דיבר אליו כמו אל ילד קטן וליטף את פניו, הם היו ממש חיוורות.

הוא חכה שהוא יתעורר, בנתיים הוא דיבר אליו, הרופאים אמרו שזה עוזר כי יש סיכוי שהוא שומע.

"אז.. רן.." הוא התחיל.

"לא סיפרתי לך אבל הכרתי מישהי..

קוראים לה ורד.. היא נראת פשוט מדהים..

רועי בהתחלה גם נדלק עלייה אבל הוא ירד ממנה די מהר..

אני והיא חברים.. מהיום.." הוא המשיך לספר.

"אתה לא מבין איך נלחצתי שאמא אמרה לי לבוא לבית חולים.

איך הייתי מעורב בתאונה? הנהגים של היום.. אני לא מבין אותם.." הוא שתק וחשב קצת.

"ואי, כבר עברו שעתיים וחצי.. נראה לי שאני ילך רן..

אני מקווה שתתעורר בקרוב" הוא אמר והלך.

"איפה לעזאזל התיק שלי?!" צעקה מורן על הבוקר.

"במטבח, תיראי איפה את משאירה את הדברים שלך" אמרה תמר.

"בסדר אמא"

למורן לא היה כוח לכלום על הבוקר.

כל הלילה היא חשבה על לירון, למה הוא עושה לה את זה.

"הלכתי"

"ביי חמודה"

"רועי.. תתעורר"

"נו.. אפרת.. עוד מעט.."

"לא עוד מעט, עוד רבע שעה יש לך בית ספר"

"אני קם.." אמר בפיהוק וחייך "איזה יום יפה"

"מה קרה שאתה כל כך מבסוט היום?"

"כלום, מה? אסור להיות שמח?"

"טוב, ייאלה, זוז להתארגן"

"יופי, את נראת מדהים"

ורד אמרה לעצמה בזמן שהסתכלה במראה.

"חמודה?" סמדר קראה לה.

"מה אמא?"

"אבא.. אבא דיבר איתי מקום, הוא התקשר אלי"

"אה.."

"למה לא סיפרת לי שהוא בא אתמול?"

"לא יודעת.. לא חשבתי שתירצי לראות אותו.."

"דברים כאלה את צריכה להגיד לי"

"בסדר.. בסדר.."

"זה לא בסדר, פעם הבאה - את מספרת לי"

"טוב, אל תשגעי אותי על הבוקר, זזתי"

ורד לקחה את התיק שלה ויצאה מהבית.

הילה התחילה באותו יום מאוחר, היה לה זמן לישון.

"איך בא לי להיות בתל אביב עכשיו.." אמרה לעצמה "ליד עמית.. ולא פה, בבאר שבע.."

היא לקחה את הפלאפון שלה וחייגה את המספר של עמית.

"הלו?" קול ישנוני ענה לה.

"עמית?"

"כן.. מי זה?"

"אתה כבר לא מזהה אותי? זאת הילה"

"לא, ברור שאני מזהה אותך פשוט רק קמתי" פיהק.

"כבר עשרה לשמונה, אתה מתחיל את הלימודים בשמונה, לא?"

"כן.. שיט, כבר שמונה?! תקשיבי אני יתקשר אלייך בהפסקה או משהו.."

"טוב.. אוהבת אותך.. ביי"

"ביי"

"שלום יפה שלי" ורד ראתה את עומר בכניסה לבית ספר.

"היי.." הוא אמר לה והיא התקרבה לנשק אותו.

"קרה משהו?"

"אח שלי בבית החולים, הוא עבר תאונה.."

"וואי, יפה שלי, אני ממש מצטערת, אני תמיד פה לידך, אתה יודע.."

"כן.. אני יודע.. מזל שאת פה לידי" חיבק אותה.

"אני אוהבת אותך"

"גם אני אוהבת אותך"

"שלום לזוג האוהבים" רועי אמר מאחוריהם "מה קורה?"

"רן בבית חולים" עומר אמר לו

"איזה רן? אח שלך?"

"כן"

"ממתי הוא בבית חולים?"

"מאתמול בערב"

"אני יילך לבקר אותו היום.."

"אפשר לחשוב שהוא אח שלך" ורד התפרצה.

"הוא כמו אח שלי, אני מכיר אותו מגיל אפס" רועי ענה לה.

"מה שתגיד" אמרה לו בחזרה.

"סוף סוף השיעור הזה נגמר" עמית אמר שהוא יצא מהכתה יחד עם מורן.

"כן.. סוף סוף הפסקה"

"שיט, אני חייב להתקשר להילה"

"מי זאת הילה?"

"חברה שלי"

"אה, אוקיי, אני אלך להציק קצת לעומר"

"אוקיי, אז אני יראה אותך כבר בכתה?"

"כן.."

"טוב, ביי"

"ביי בנתיים" ענתה לו בחיוך והלכה.

היא ראתה מרחוק את רועי, עומר וורד יושבים על הדשא.

"היי רועי, עומר" היא אמרה "ו.. ורד.."

"וואי, איך מתאים לך שחור" אמרה ורד למורן בחיוך מזוייף.

"כן.. תודה.."

"אז מה נשמע?" שאל רועי

"הכל בסדר, מה קורה?"

"אצלי מעולה, אצל אח של עומר לא כל כך"

"מה? מה קרה לרן?" מורן שאלה את עומר

"עבר תאונה, הוא בבית חולים" עומר ענה לה ושם את ראשו על הברכיים של ורד.

"אני אלך אז לבקר אותו.." מילמלה

"בואי איתי היום, אני גם הולך"

"סבבה, אז אחרי בית ספר, טוב?"

"טוב"

"כן, אני בקומה חמישית, איזה חדר הוא עומר?"

"484"

"סבבה, אז אני אדבר איתך כבר"

"ביי"

"ביי"

"הוא בחדר 484" רועי אמר למורן.

"זה פה?" מורן הצביעה על חדר שנכנסו ויצאו ממנו מלא רופאים,

הם ניסו להיכנס אבל רופא אחד גירש אותם משם,

"המצב שלו מסוכן, אנחנו צריכים לטפל בו" זה מה שהוא אמר.

"מה מסוכן? מה קרה לו?"

"מישהו ניתק את החוטים"

"איזה חוטים?!"

"של הצינורות"

הוא אמר ונכנס במהירות חזרה לחדר של רן.