היום חשפתי את אמא לאפשרות שאני אהיה בעתיד בקשר זוגי עם בחורה. דיברנו על מה שנקרא לסביות והיא כל הזמן אמרה "טוב, אולי זה עובר מתישהו" כאילו ומדובר במחלה. דיברנו על בחורה מסוימת גם, אחת שאני מכירה טוב... (דיברנו על איך ההורים קיבלו כשהיא סיפרה להם... על החברה שהייתה לה ועוד) (כן, יצא שקצת ריכלנו, אבל מבחינתי רק דברים טובים) והיא הפגינה דעה קצת פרימיטיבית- ודווקא זה, הראש הסגור הזה, היה מה שדחף אותי לדבר. "שתדעי לך,אמא, שאני מבחינתי מקווה שיבוא יום ואני אתאהב גם בבחורה. אני חושבת שזה גם יקרה, אז אל תמהרי לעשות ראש קטן. אני מאוד מקפידה לשמור על ראש פתוח וחוץ מזה את כבר יודעת מה אני חושבת, דיברתי איתך כבר על זה שהנפש זה דבר אחד והגוף זה דבר אחר והגוף הוא רק הכלי שלנו, נכון? אז מה זה משנה אם הנפש שאני אתאהב בה נמצאת בגוף נשי? מצחיק אותי באיזשהו מקום שזה מה שאמור לבטל אדם מבחינתי!". 

היא הייתה קצת בשוק וחייכה. "אבל את נמשכת לבנים כרגע" ונראה איכשהו שהאנטי שלה ירד קצת. "נכון, אני נמשכת לבנים באופן טבעי, אני גם לא חושבת שאפסיק להימשך לבנים אם אהיה בקשר עם אישה, אבל אני גם לא פוסלת את האפשרות הסבירה מאוד שמשיכה לנשים תבוא יחד עם האהבה, אם תבוא אהבה כזו..." היא צחקקה ואמרה "שתהיי לי בריאה" ואז חייכה אליי. 

העליתי את זה באופן מאוד קליל, למרות שזה נושא שאני לוקחת ברצינות, ולמרות שאני דווקא מאוד מאוד מסתקרנת לגלות על עצמי – האם אני מסוגלת להתאהב בבחורה?  

החברה כבר קבעה שזה חריג, אולי כי זה באופן טבעי לא משהו שאמור להתקבל על הדעת בגלל שאם כולם יהיו בקשר חד מיני אז המין האנושי ייכחד, ישנו יצר ההמשכיות... אבל עם ההתבוננות החברתית, עם הקונפליקט האישי, עם המשפחה שאולי במידה ודבר כזה יקרה, יכול להיות שלא תקבל את זה- אני בטוחה כמעט במאה אחוז שיום יבוא ותהייה לי בת זוג. אני לא יודעת אם בקרוב, אני לא יודעת גם אולי אם בעוד שנתיים או שלוש. אבל זה בטוח יקרה.  אם זה ילך? לא יודעת. אבל גם קשר עם בחור יכול לא ללכת.

אני גם לא מסתכלת על זה כעל גחמה, או כעל "דוקא", אני רואה את זה כאפשרות סבירה כמו אפשרות שאתאהב בבחור (טוב, קצת פחות סבירה, אבל עדיין אפשרות שעומדת בפני עצמה)... זה נורא חשוב שזה יהייה אמיתי ולא גחמתי, גם בגלל הכבוד לרגשות בת הזוג וגם מתוך אמת פנימית. כי אני, בכנות- לא סובלת את ה"דווקאים"- אלו המוחצנים, ההומואים והלסביות של מצעד הגאווה, שעומדים בלבוש מינימלי ומכריזים בקולי קולות שהם אוהבים סקס חד מיני, וגם קצת מפגינים אותו על הבמה (אם זה משהו כל כך יפה בעיניכם- למה להציג את זה בצורה כל כך בוטה? זה לא משהו אישי? זה צריך להישמר בעדינותו, כפי שסקס הטרוסקסואלי נשאר לרוב בחדרי חדרים ולא על במה נוסעת עם הרבה נוצות וצ'קלקות. ) וברצינות... אי אפשר לכפות על אף אחד לאהוב את זה, אבל זה כבר לא קשור. בשורה התחתונה- זה אמור להיות משהו שקורה בגלל שזה טוב לך, ולא כמחאה לסביבה ולמוסכמה.

הפלוס האפשרי בקשר עם נשים, זה שאפשר לדבר הרבה וזה כיף לדבר. לנשים יש נטייה לדבר המון כי איזור התקשורת במוח גדול מזה של המוח הגברי. גבים פחות מביעים את עצמם במילים. נשים גם מבינות מילים, בעוד שגברים מבינים מעשים. כשמדברים עם בחורה על משהו שמפריע- היא מקפידה לתת לזה את מלוא תשומת הלב, בעוד שכשמדברים עם גבר על משהו שמפריע- הוא שוכח מזה די מהר. יש הרבה יתרונות אפשריים בקשר נשי... חוץ מהמינוס העיקרי שמסתובב לכולנו בראש. עם זאת, קשר נפשי זה הדבר הכי חשוב מבחינתי, וכל השאר חשוב הרבה פחות. נסתדר עם זה כשנגיע לשם.