כפי שכמה מכם יודעים, אני ונועה יקירתי נסענו לחופשה באילת יחד למשך שלושה ימים: חמישי, שישי, שבת וראשון בבוקר החזרה.

כבר חודשיים לפני התחלנו לספור את הימים. ההתרגשות הלכה וגברה ככל שזה התקרב.

מה שלא ידענו זה איזה חתול בשק קיבלנו! סגרנו על מלון "הרי אדום"- מבין היחידים שקיבלו גילאים מתחת ל-18, וחשבנו שהמלון נחמד.

יום לפני הנסיעה ישנו אצל סבתא וסבא של נועה והם היו מאוד נחמדים אלינו. הם הכינו לנו אוכל ודאגו לנו וגם הסיעו אותנו לתחנה המרכזית בבוקר. הנסיעה עברה בצ'יק ובשעה 11 בבוקר כבר היינו במלון המשקיף לנוף המלבב של התחנה. הלובי היה מפוצץ, ומהלובי ניתן היה לראות את הבריכה (וגם את הצבע הצהוב של המים..) שגודלה לא יותר מאמבטיה ממוצעת. סגל המלון כלל 8 עובדים כולל מנקות וצוות מטבח. קיצ-קץ בלובי לא ישבו סתם אנשים, חבר'ה... המקום נראה יותר כמו איזה מפגש כנופיה של ערסים ושרלילות! בחיים שלי לא ראיתי כל כך הרבה ערסים במקום אחד מאז שידור ישיר של הופעה של זהבה בן! הלובי היה צפוף עד אפס מקום בריח סיגריות, נרגילות, ומוסיקה מזרחית חסרת טעם וקצב.הבנים פלטו כל שניה משהו כמו "סעמק" "סראבק" וקללות נדושות אחרות למיניהן, בעוד שהבנות הסתובבו עם חזיות ספורט דקיקות שמתוכן הזדקרו הפטמות שלהן מהמזגן.

אפילו אחד העובדים צחק על אחת מהן, שמתברר שחצי מלון עבר עליה בחדרים.

נאמר לנו שנקבל את החדרים רק בשעה שלוש או ארבע ושאנחנו יכולות לשים את התיק בשמירת חפצים של אגד עד אז.

וזה מה שעשינו...מה, להישאר עוד 4 שעות עם הקופים האלה? (סליחה לכל קוף שנעלב מההשוואה חסרת הרגש הזו.)

עפנו לקניון, קנינו בגדים, צחקנו , אכלנו, וטיילנו..ואז חזרנו.

קיבלנו את החדר ברבע לארבע (בושה!) ולכאורה הוא היה סבבה.

יכולתי לחיות עם הנוף של השופרסל.

יכולתי לחיות עם השירותים נטולי התוית "חוטא ונוקה במיוחד עבורך" (הם לפחות לא שקרנים)

יכולתי לחיות עם הטלויזיה המקולקלת

אך נשברתי כאשר נכנסנו למיטה ומבעד כל השיערות הקטנות והשחורות שהיו מפוזרות עליה, נועה שלפה מגבון.

לא מגבון לח, לא מגבון נקי, לא מגבון ריחני...אלא מגבון מסריח, מקומט ונוקשה.

חלחלה עזה עברה בי וחטפתי את הג'ננה של החיים. ירדתי בצעקות לאחראית בקבלה: "אני לא אסבול די-אן-איי של אנשים אצלי במיטה!"  והיא מיד שלחה את המנקה האלג'ירית שלה בעלת הציצים המקומטים כדי לסדר את הבעיה.

היא החליפה מצעים תוך כדי הרצאה שמתפנים כל יום הרבה חדרים ואי אפשר להחליף את כל המצעים אז היא פשוט מריחה אותם ואם הם לא מסריחים היא לא מחליפה אותם, אלא רק מסדרת.

מזועזעות, הלכנו לישון והתעוררנו בערב לארוחה, שהייתה לא רעה למעשה. התחילו איתנו ערסים טפשים בלי סוף והיה בא לנו לקרקף אותם מרוב עצבים... אבל התאפקנו. אחרי כן הצטלמנו המון, עשינו צחוקים ושיגועים והלכנו לישון.

בבוקר התעוררנו לקול רעש מוזר...