"אם היו אומרים לך שהעולם מגיע לקיצו, היינו עושים סקס נכון?"

"יש לי עוד אופציות?"

"לא."

"לא... אני חושבת שפשוט הייתי אוכלת המון ערגליות תות שדה"

"אבל לא דיברתי על ערגליות!"

"לא בזרימה שלי סקס."

"אבל סוף העולם ראבק!"

"ערגליות!"

 

בקיצור מתוך כל הלחץ הוא שלח אליי קישור שמסביר שכנראה העולם יישאב לחור השחור של עצמו כתוצאה ממאיץ חלקיקים בלה בלה בלה, טרה לה לה... כאילו שאתם לא יודעים על זה.

חרב עליי עולמי. האמנתי ובכיתי יום שלם, הוקרתי כל רגע בחיי... "וואו, יכול להיות שזאת הפעם האחרונה שאני שומעת את השיר הזה" "יכול להיות שזאת הפעם האחרונה שאני מציירת" "יכול להיות שזאת הפעם האחרונה שאני פותחת את השער של הבית" "יכול להיות שזאת הפעם האחרונה שאני עושה אפצ'י" וכן הלאה.

אחרי ניחומי אמא ובכיות על מר גורלי גיליתי שזה סתם בולשיט, זה ניסוי לא מזיק שהסיכויים שיקרה משהו חריג הם סיכויים של 2-3 אחוזים גג, וגם אם יש התפתחות חריגה מפסיקים את הניסוי מיד!

מאותו רגע חזרתי לחטוא וציפיותיו של ידידי המעפן מעולם לא היו נמוכות יותר.

 

בימים האחרונים הכל מסתדר לי שוב, אני מרגישה נפלא וקורים לי הרבה דברים טובים.

הבקרים שלי הפכו להיות חוויה יום יומית, אני מתעוררת בשש וחצי עם הדלת של מרפסת החדר שלי פתוחה והאור מעיר אותי מלווה בציוצי ציפורים, ממש כמו איזה סצנה של שלגייה ושבעת הגמדים. אני מצחצחת שיניים עם מוסיקה ברקע, רוקדת, אוכלת פנקייקים עם סירופ מייפל ומתלבשת לקראת היום בבית ספר. אני נהנית מכל יום מחדש, להיות בכיתה י"ב זה כיף חיים ואני מכירה אנשים מאוד מעניינים בזמן האחרון. אני מוקפת באהבה מכל הכיוונים (זה נשמע קצת דביק לכתוב את זה אבל זה נכון) וקשר זוגי זה נמצא על הכוונת אבל אני מחכה שיצוץ הבחור הנכון. בכללי אני נורא סלקטיבית עם בנים... הרבה דברים יכולים לגרום לי לאבד עניין.. נניח אני כבר לא ממש מייחסת חשיבות למראה חיצוני, לא שזה לא מעניין אותי בכלל- אני צריכה שיהייה לי נעים להביט בבחור אבל אני מעדיפה מישהו שנראה "סביר" ויש לו הרבה דברים מעניינים לומר ויש לו נפש מלאה, על פני בחור בלונדיני עם עיניים כחולות ובנות שתלויות לו קבוע על הכתף והוא חכם אבל לא יותר מידי. שלא נדבר על בנים אדיוטים שכל מה שהם יודעים להגיד זה "ציצים" "סקס" ו"תחת"- ממש לא משנה איך הבחור נראה, הוא יקבל ממני רק צחוק מתגלגל.

 

וחוץ מזה זה הפך אותי להיות קצת גזענית- אני אוטומטית לא ממש מסתכלת על הבנים החתיכים יותר מתוך מחשבה שהם בטח שטחיים ושאם הם חכמים אז הם לא חכמים בטירוף..ואני מעדיפה את האלה שנראים "סביר" מתוך מחשבה שהם האנשים העמוקים באמת. זה עצוב שאני מכלילה ככה וזה עוד יותר עצוב שעד עכשיו זה הוכיח את עצמו כנכון..חח

 

הייתה לי לפני שבועיים בערך שיחה עם מישהו שהפילה אותי מהרגליים.. זה ממש נחמד למצוא מישהו שכל השיחה שלכם אתה מרגיש כאילו אתם בהלם מכמה שאתם דומים...

 

המשך חיים נפלאים!