זה מוטרף, ההרגשה הזאת שיושבת עליי! אני מרגישה כמו הילד הפייגעלה הזה מהספר ילדים ששם משקפיים ורודים והכל נראה לו כמו קשתות בענן ופרחים מעופפים.

אני באמת נהנית מהחיים ויש לי הרגשה מצוינת כל הזמן, גם כשדברים לא מסתדרים לפי התכנית אני לא נלחצת ותמיד יש לי חיוך, מינימים חצי חיוך. יש לי שלות נפש והמון אנרגיות חיוביות...

יצא שחברה טובה לא מדברת איתי, וגם זה לא כל כך מסיח אותי מההרגשה שלי... יש לי קול קטן שכל הזמן אומר שהכל קורה בדרך לדברים טובים. אני משתפרת בכל מה שאני אוהבת, נראה כאילו כל העולם מחייך אליי וזה באמת עושה אותי שמחה.

שמתי לב, אמנם, שכשאתה כל כך מבסוט אז ההשראה קצת מתכווצת. יש לי מחשבות והגיגים על המון דברים, אבל לא -נניח- כמו בתקופה שהייתי בדיכאון קליני על האקס. לעזאזל! אני מסתכלת על הפוסטים שלי מהבלוג הקודם (או כמו שמישהו קרא לזה "העונה הקודמת" חח) ואני רואה דברים שילדה בת 15(!!!) כתבה ואני לא מאמינה שזאת אני! הכאב לב שהיה לי ממנו עשה אותי מכונת מחשבות בעומק של חור שחור. 

אהבה היא קיצור דרך להמון דברים, בעיקר להשראה ולמחשבות, כמו גם לאושר. זה קל מאוד להתאהב ולקבל זבנג של השראה, אבל אני חושבת שצריך לקבל אותה מבפנים, מחוויות, מתובנות, מלראות דברים, לראות את העולם... אני ממש לא חושבת שלהתאהב שוב זה מה שיביא לי את ההשראה האולטימטיבית על החיים.. אולי השראה ממש ממש חזקה ועוצמתית מלאה בשירים גדושי מטאפורות, אבל לא את ה-דבר.

בסופו של דבר אתה גם מאושר כתוצאה מהתאהבות, אבל אתה בקלות יכול לאבד את עצמך בדרך ולתלות את כל האושר שלך באהבה. זה מה שקרה לי עם האקס- לכל מי מהקוראים הותיקים שזוכר- אני ניתקתי קשר מהעולם כולל הדברים שעושים לי טוב , כולל המשפחה, כולל החברות וכולל הלימודים... בלי שום סיבה נראית לעין. היה לנו קשר מדהים אבל אני כרגע יודעת שהאושר שהיה לי היה אושר מאוד שטחי! להיות מאושר מאהבה זה לא כמו להיות מאושר מהישגים, להיות מאושר מחוויות, מסיפוק נפשי... זה פשוט להיות מאושר כי יש מישהו שאוהב אותך ואתה אוהב אותו, זה פשוטו כמשמעו לתלות את הרגשות והאושר שלך ברגשות של אחרים.

בגלל זה אני יודעת שההשראה תבוא בכל כוחה כשיגיע הזמן. גם ככה תמיד יש לי את ההשראה המינימלית שתמיד נמצאת, אבל ה-זבנג- שדיברתי עליו יבוא גם הוא.

בכל מקרה חברה ותיקה שלי באה לבקר ביום שישי האחרון, ויצא לנו לדבר על המון דברים ועשינו צחוקים מטורפים אבל יצא לנו גם לדבר על משהו מאוד מעניין...

אני שיתפתי אותה בכל מיני דברים שחשבתי לאחרונה, אנשים שפגשתי וכולי, ודיברנו על זה שלפעמים אני חושבת לעצמי כמה נחמד אם הייתי נמשכת לבנות, כי אז יכולתי להיות עם כל אחד ואחת בלי קשר למין רק בגלל הנפש... להתאהב בנפש של הבנאדם ולא בקליפה שלו, במי שהוא ולא במה שהוא. אני חושבת שאם הייתי פוגשת בחורה עמוקה וחכמה שתדהים אותי בכל שיחה אז יכולתי להתאהב בה אולי, אבל אני בספק אם אני יכולה להימשך לבחורות פיזית...

כלומר, היו את התקופות אז כשכולם התלהבו מ"להתנשק צרפתית" ואז יצא שהתנשקתי עם חברות שלי, אבל זה לא ערער לי את הקרקע.. זה היה סתם בצחוק. אני חושבת שזה היה יכול להיות נפלא לו באמת הייתי יכולה לחשוב על עצמי בקשר עם מישהי. אבל אז כשחושבים על זה, אולי המשיכה באה עם האהבה? אם אני אתאהב במישהי, אולי אני אמשך אליה על הדרך?

זה נושא קצת מסובך וטרי בראש שלי אבל אני לא שוללת אותו לגמרי. אני חושבת שהמצב האידאלי שלי יהייה להיות מסוגלת לאהוב כל אדם רק בגלל הנפש שלו והעומק שלו, החיבור הרוחני ולא הפיזי.

כנאמר בנסיך הקטן "רק הלב רואה היטב, הדברים החשובים באמת נסתרים מן העין"

נשיקות! טלוש

נ.ב. נכון שזה יהייה מגניב לחיות כמו היפית בטבע ולנדוד, עם מינימום כסף ומינימום אוכל...אתם יודעים, חיים בניחוח "dont worry be happy" של בוב מרלי? אני רואה את עצמי עם שרוואל לבן וגיטרה (קודם נלמד לנגן), ספר סקיצות, עפרונות וצבעים, תיק עם צבעי שמן ולדרך... זה יכול להיות כל כך נחמד  סוג של פנטזיה שלי