היום יש לאחותי הקטנה יום הולדת. היא כבר בת 13 ועדיין מפחדת להישאר לבד בבית למרות שבגילה אני התחלתי לעשות בייביסיטר, היא מעצבנת אותי לפעמים אבל באופן כללי אם יוצא לי לשנוא אותה זה רק כי היא במרחק של הילה וכנפיים מלהיות דמות מצוירת של מלאך או משהו. יש לה לב טוב להחריד, היא אחות נפלאה ותמיד נאה לה לתת כמו שנאה לה לקבל... היא מעריכה כמעט כל דבר והיא לא מוותרת לעצמה. היא תלמידה מצוינת וחברה למופת...בנוסף על כל זה היא יפהפיה לא נורמלית! היא בלונדינית עם עיניים חומות ועור בהיר, היא פוטוגנית בטירוף מגיל צעיר (ואני מוקה עם שיער חום כהה ועיניים בהתאם והמצלמה מסוכסכת איתי).

בגילה אני התחלתי לחוש גדולה ולנסות לעשות "מיני-מרד" מידי פעם. למשל אני הלכתי לעשות עגיל באף  בהשפעת חברה. ילדה בת 13 עם עגיל באף! בושה! אבא שלי לא דיבר איתי יומיים. בגיל 14 עשיתי עגיל בפופיק! (שאגב קיים עד עכשיו, העגיל באף לעומת זאת לא היה בזרימה שלי.) כשהייתי בת 14 וחצי פגשתי את האקס שלי! מה?! היא בת 13 והחבר היחיד שהיה לה היה איזה שגיא אחד שהיא נפנפה כי היא לא רצתה אותו וגם זה היה בערך בכיתה ד'... ומכריזה שלא בא לה חבר כי טוב לה ככה (ואני עד כיתה ו' הייתי החנונית שתמיד רצתה חבר). אני שיקרתי להורים, זלזלתי בלימודים וכל מיני כאלה (אבל הכל היה בקטנה, רציתי להרגיש כמו 'המורדים') והיא לא יודעת בכלל מה זה להבריז משיעור, שלא נזכיר שקר לבן להורים -בתיאוריה קשה לה לשקר לאמא בנוגע למסיבת הפתעה! בגיל 14 גם לקחתי שאכטה מסיגריה של חברה בפעם הראשונה! 14! (וכמעט נחנקתי למוות וידעתי שאני בחיים לא רוצה לגעת בדבר כזה שוב, אבל עדיין)- היא מזועזעת מעצם קיומו של החפץ.

לפעמים בא לי לנער אותה ולהגיד לה שתחיה קצת ושתהייה פעם אחת לא בסדר!!! אבל אז אני נרגעת ושמחה שהיא כזאת ילדה טובה...

עם זאת אני לא עצובה או מתחרטת שאני הייתי מיני-ילדה-רעה, כי החלק המרדני שלי לא מגרד יותר, אני יכולה להגיד שלקחתי חלק בלעשן ולא אהבתי, אני יכולה לומר ששיקרתי, שזלזלתי, שעשיתי את כל השטויות הקטנות והלא חשובות האלה ולמרות זאת יצאתי לא-פסיכית..

היא קיבלה את החלק החנוני -ילד טוב ירושלים- של אמא ואת החלק הפרנואידי של אבא, ואני קיבלתי את החלק המחוספס של אמא והחלק-הלא-ברור-אך-עדיין-מובחן של אבא...

דומות אך כל כך שונות