היום יש לאחותי הקטנה יום הולדת. היא כבר בת 13 ועדיין מפחדת להישאר לבד בבית למרות שבגילה אני התחלתי לעשות בייביסיטר, היא מעצבנת אותי לפעמים אבל באופן כללי אם יוצא לי לשנוא אותה זה רק כי היא במרחק של הילה וכנפיים מלהיות דמות מצוירת של מלאך או משהו. יש לה לב טוב להחריד, היא אחות נפלאה ותמיד נאה לה לתת כמו שנאה לה לקבל... היא מעריכה כמעט כל דבר והיא לא מוותרת לעצמה. היא תלמידה מצוינת וחברה למופת...בנוסף על כל זה היא יפהפיה לא נורמלית! היא בלונדינית עם עיניים חומות ועור בהיר, היא פוטוגנית בטירוף מגיל צעיר (ואני מוקה עם שיער חום כהה ועיניים בהתאם והמצלמה מסוכסכת איתי).

בגילה אני התחלתי לחוש גדולה ולנסות לעשות "מיני-מרד" מידי פעם. למשל אני הלכתי לעשות עגיל באף  בהשפעת חברה. ילדה בת 13 עם עגיל באף! בושה! אבא שלי לא דיבר איתי יומיים. בגיל 14 עשיתי עגיל בפופיק! (שאגב קיים עד עכשיו, העגיל באף לעומת זאת לא היה בזרימה שלי.) כשהייתי בת 14 וחצי פגשתי את האקס שלי! מה?! היא בת 13 והחבר היחיד שהיה לה היה איזה שגיא אחד שהיא נפנפה כי היא לא רצתה אותו וגם זה היה בערך בכיתה ד'... ומכריזה שלא בא לה חבר כי טוב לה ככה (ואני עד כיתה ו' הייתי החנונית שתמיד רצתה חבר). אני שיקרתי להורים, זלזלתי בלימודים וכל מיני כאלה (אבל הכל היה בקטנה, רציתי להרגיש כמו 'המורדים') והיא לא יודעת בכלל מה זה להבריז משיעור, שלא נזכיר שקר לבן להורים -בתיאוריה קשה לה לשקר לאמא בנוגע למסיבת הפתעה! בגיל 14 גם לקחתי שאכטה מסיגריה של חברה בפעם הראשונה! 14! (וכמעט נחנקתי למוות וידעתי שאני בחיים לא רוצה לגעת בדבר כזה שוב, אבל עדיין)- היא מזועזעת מעצם קיומו של החפץ.

לפעמים בא לי לנער אותה ולהגיד לה שתחיה קצת ושתהייה פעם אחת לא בסדר!!! אבל אז אני נרגעת ושמחה שהיא כזאת ילדה טובה...

עם זאת אני לא עצובה או מתחרטת שאני הייתי מיני-ילדה-רעה, כי החלק המרדני שלי לא מגרד יותר, אני יכולה להגיד שלקחתי חלק בלעשן ולא אהבתי, אני יכולה לומר ששיקרתי, שזלזלתי, שעשיתי את כל השטויות הקטנות והלא חשובות האלה ולמרות זאת יצאתי לא-פסיכית..

היא קיבלה את החלק החנוני -ילד טוב ירושלים- של אמא ואת החלק הפרנואידי של אבא, ואני קיבלתי את החלק המחוספס של אמא והחלק-הלא-ברור-אך-עדיין-מובחן של אבא...

דומות אך כל כך שונות

אנשים אמיתיים הפכו להיות דבר נדיר.

השנה נתקלתי באנשים שונים ומגוונים. היו את האנשים שתמיד היו שם ופתאום קיבלו פן חדש... והתגלו כאנשים מעניינים ומרתקים! הם אלו שלא טרחתי להתיחס אליהם ודווקא הם היו אלה שהתגלו כחכמים מאוד.

היו את האנשים שתמיד חשבתי שסתם משחקים אותה אדיוטים ומתחת לזה הם בעצם ממש חכמים, והתבררו כאדיוטים טהורים ומטומטמים אורגינל.

היו את האנשים שתמיד היו שם ולפעמים נראה לי שנמאס מהם אבל זה אף פעם לא נכון...

היו את האנשים שניסיתי לנתק איתם קשר כי חשבתי שזה מיצה אבל לא יכולתי להפסיק כי אני כל כך אוהבת אותם

היו את האנשים שהביאו לי השראה בבת אחת וכל שיחה איתם זוהי דלת שנפתחת לעמק מחשבות עמוקות וכייפיות למשך הרבה זמן.

היו את האנשים ששנאתי ועכשיו גיליתי שהם לא כאלה נוראיים ו-היי- הם דווקא סבבה.

היו את האנשים שאני דלוקה עליהם בסתר ליבי ומכחישה את זה (ואמשיך להכחיש בתוקף!).

היו את האנשים שנמצאים ברקע ופתאום יוצא לי לחלום עליהם (וזה קרה לי עם יותר ממישהו אחד!).

היו את האנשים שיצא לי לשמוח שהתרחקתי מהם כי ראיתי כמה הנפש שלהם מתרוקנת ככל שהם גדלים וכמה הם צועדים אחורה ואיזו השפעה רעה הם יכלו להיות עליי לו היינו בקשר.

היו את האנשים שאני נזכרת בהם בחיוך ועם זאת לא חשה שום דחף או צורך או אפילו צביטה לדבר איתם שוב.

היו את האנשים שעזרו להתפתחות האישית שלי.

היו את האנשים שהזכירו לי את עצמי כל כך!

היו את האנשים שהם כל כך שונים ממני אבל כל כך דומים.

היו את האנשים שסיפרו לי את מה שאני כבר יודעת וגרמו לזה להישמע מעניין.

היו את האנשים שגיליתי שמעריכים אותי ולא ידעתי את זה בכלל.

היו את האנשים שגרמו לי להבין דברים לגבי עצמי..

היו את האנשים שבחנו תמיד את מה שאני עושה, עם מי איפה מתי ולמה, ודאגו להציק לי..

היו את האנשים שדיברו עליי מאחורי הגב .

היו את האנשים שאני שמחה שאני כבר לא דומה להם.

יש את האנשים שתמיד בסביבתי, גורמים לי להרגיש נפלא וסופגים את השטויות, המחשבות, הרגשות, ההגיגים, הלבטים והחוויות שלי ותמיד משמחים אותי.

יש עוד המון סוגים של אנשים ואני מודה על כל אלה, בגלל שכל אחד לסוגו היה מורה קטן או גדול שגרם לי להתפתח ולהיות מי שאני היום. אני לא הולכת לערוך כאן נאום של זוכת פרס אוסקר ולהכריז "יו לאב מי, יו רילי רילי לאב מי!!" אבל אני פשוט אוהבת את מי שהפכתי להיות ושלמה עם מי שאני עכשיו, וללא האנשים האלה לא הייתי כזו.  אז תודה לכולם על שנה מצחיקה, עצובה, *עוד מילות תיאור מרגשות*!!!