אני איתן.
ולצד השני אני מראה בעיקר צביעות,
אבל זו "צביעות אמיתית"
כל מה שאני אומרת להן זה נכון, הן לא מבינות עד כמה
אבל תמיד יש את ה"פסיק" הזה שיודע להציק ולדפוק טוב טוב
,
אני בטוחה שהן [הרוב לפחות] תמיד איתי
אבל אני לא בטוחה אם אני רוצה אותן.
ואותכן, שאני כ"כ רוצה להיות קרובה אליכן,
לצערי, אני יודעת שזה יגמר
גם אם זה לא יקרה מחר,
אני יודעת שזה יקרה.
ואני לא רוצה.
-
אני כבר לא בטוחה מה באלי
אולי אני באמת צריכה שיחליטו בשבילי.
הם צדקו, אני יודעת.
אבל אני לא רוצה להאמין לזה
כי אני מסוגלת לקחת החלטות לבד.
אני יודעת שכן, אבל עוד לא הצלחתי להבין למה הן תמיד לא נכונות.
אוף.
ואולי אני סתם סתומה שלא מבינה איפה היא נמצאת?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
