פאנפיק על מקפליי

בפרק הקודם:

הוא ניגש לכניסה בליווי עיניים סקרניות מצידם של החברים שלו. הוא סגר את הדלת אחריו בכדי שלא יסתכלו.

'' קרה משהו? '' הוא שאל בדאגה, כאשר ראה אותה כה מושפלת.

'' אפשר....אפשר...'' היא החלה לגמגם וצלפה את עצמה בתוכה על כל גמגום שיצא מפיה.

היא התייאשה מלבקש להישאר איתו קצת ופשוט נפלה לזרועותיו.

Too Close For Comfort - פרק 12:

בליווי עיניים מצידם של טום,דני,אליסון,הארי ועוד כמה, דאגי ליווה את לורן אל חדרו,

שם הושיב אותה על מיטתו והוא עצמו התיישב על הרצפה מולה.

'' אז מה קרה? '' שאל בעודו מביט בה. ראשה עדיין היה מושפל מטה , ובקצה עיניה היא ניסתה להחזיק בדמעות שדרשו לצאת.

'' סתם לא היה לי עם מי להיות, אז חשבתי לעצמי...יש את דאגי...'' היא גיחכה באילוץ.

'' אז את מנצלת אותי? '' צחק.

'' אפשר? '' חיוך קלוש עלה בקצות שפתיה.

'' לכי על זה '' הוא חייך.

'' תודה שאתה מסכים לדבר איתי '' מלמלה וירדה אל הרצפה, מתיישבת מולו.

'' בכית? '' תהה.

'' זה בגלל הרוח '' אמרה כשחיוך קטנטן נראה על פניה.

הוא ליטף את שיערה כשחיוך על פניו, בעדינות הוא ירד אל לחייה. היא הסמיקה ורצתה להשפיל את מבטה, אבל הוא לא נתן לה. חיוכו נמחק והבעה מודאגת השתקפה בפניו.

'' לפעמים בלילה, אני שוכב במיטה ומציץ אל מחוץ לחלון לבדוק אם את שם...את לא יודעת כמה אני....זה ישמע עלוב ופתטי, אבל את לא יודעת עד כמה אני מודה לאלוהים שהפגיש בינינו '' אמר והסמיק גם כן.

הוא קירב את פניו אל שלה וכל מה שנשאר לה, היה לצפות אחר מעשו. היא נרתעה קלות, אך לא היה בכוונתה להתנגד.

רגע כת לפני שהניח את שפתיו על שלה, היא הסיתה את מבטה ושפתיו נגעו בלחי שלה. דאגי נבהל, הוא חשב שעכשיו תגיע הדחייה והסתירה שמגיעה לו, אך הופתע לגלות שהיא לא נתנה לו להתנתק ממנה. היא אחזה בחוזקה בצווארון חולצתו המכופתרת,

הניחה את ידיה סביב עורפו וחיבקה אותו חזק. הוא דמה, לא ידע כיצד להגיב.

'' אתה מקשה עלי כל כך במה שאתה עושה עכשיו...'' אמרה והוא התאכזב מעצמו.

''...אבל אני לא יכולה להתנגד לך..'' היא הביטה בעיניו , '' אני לא רוצה להתנגד עוד '' היא נשקה לשפתיו הרכות.

מחוץ לדלת הם יכלו לשמוע בלחשושים מעצבנים.

'' אמרתי שהיא תסתור לו , דאגי תמיד נחפז '' לחש דני.

'' יש לו מורה טוב '' התלהב הארי והתגאה בעצמו.

'' אתם תמיד חייבים לדון על כל דבר?! פשוט תשתקו ואז נוכל לשמוע משהו...''

'' מותק, כל מה שנוכל לשמוע ,זה מה שאת היית יכולה לעשות איתי במקום עם דני '' גיחך הארי וקרץ לאליסון.

אליסון כיווצה את פניה ודני שלח הבעה זועפת לכיוונו של הארי.

'' מה?! איתי תמיד יש הרבה אקשן '' קפץ הארי ודני נתן לו סתירה לעורף.

'' שתוק .... ואל תקרא לה מותק! '' הפציר בו דני.

'' עלוקות! '' פלט דאגי בליווי גיחוך קל, '' לכו מפה! '' צעק.

'' למה נראה לך שאנחנו פה?! '' צחק הארי בטיפשות וכמעט נצבט וננשך על ידי אליסון ודני באכזריות.

'' ועכשיו השאלה היא, אם עשינו דבר נכון...'' מלמלה לורן.

היא ניגשה אל החלון והוא נשען על דלת חדרו, ממרחק של שנייה אחד מהשנייה, המרחק נהיה עצום פי כמה.

'' אני לא יודע. את חושבת שזה היה נכון? '' שאל כשניתן היה עוד להרגיש במתח המצמרר ביניהם.

'' אני חושבת שלא, אבל זה היה חיוני לשנינו ברגע זה..'' מלמלה, מנסה לא לבלוע מילים בדרך.

'' אז מה נעשה? '' שאל.

'' אני לא יודעת '' מלמלה.

'' אני לא אוהב אותך ''

'' גם אני לא '' גמגמה ושניהם האדימו.

'' אז מה אנחנו עכשיו? יזיזים? ידידים? חברים? '' שאל.

'' אני מפחדת לבחור '' היא הייתה כנה. שניהם היו נבוכים.

'' אני חושב שאנחנו טיפשים '' הוא גיחך בזלזול.

'' גם אני ''

'' את רוצה ללכת? '' שאל והיא הנהנה.

הוא פתח את הדלת.

בצעדים קטנים היא החלה לגרור את רגליה אל היציאה ובנוסף לכך אליו.

רגע לפני שיצאה, היא נעצרה להביט בו , הוא כבר נהיה חיוור וכל הסומק כבר מזמן נמחק.

הוא בלע בכבדות את רוקו כשעיניהם נפגשו. הוא רצה להעיז. הוא התחנן בתוך תוכו שתקרא במחשבותיו.

'' ואתה, אתה רוצה שאלך? '' שאלה בהיסוס.

'' ...לא עכשיו '' הוא השפיל את מבטו וחיוך עלה על פניה.

הוא תפס בה ונשק שוב לשפתיה.

אחרי כעשרים דקות, דאגי ולורן נגשו אל חדר האורחים בו חגגו החברים של דאגי.

'' אז...'' מלמלה אליסון.

'' מה? '' דאגי לא הבין.

'' אתם חמודים ביחד '' העדיפה לומר ושניהם חייכו.

בזמן שהחברה היו עסוקים בתחרויות קראוקה , דני קיבל שיחת טלפון לא מזוהה.

' את עוד הפעם מתחילה עם זה?! ' הוא ידע שזאת רוקסי.

'' מה את רוצה? '' שאת באדישות.

'' אני מדבר עם אדון דני ג'ונס? '' נשמע קול גברי , כבד בצידו השני של הקו. דני הופתע לדעת שטעה, אך יותר מזה רצה לדעת מי היה המתקשר.

'' כן..'' ענה.

'' שמי דר' פריסון, אני מתקשר לגבי אשתך רוז '' אמר הרופא וצמרמורת עברה בדני. הוא ציפה לרע מכל, למרות שלא רצה.

לאחר שיחה קצרה מאוד, הוא תפס במעילו ומיהר לרוץ אל מכוניתו מבלי לומר מילה לאחרים.

אליסון נתקפה בדאגה ורצה אחריו.

'' דני, מה קרה? '' שאלה.

'' לרוז יש התקף אסטמה, היא גוססת...אני אבוא לקחת אותך ואת לאורה מאוחר יותר. מקסימום אני אודיע לטום והוא ייקח אתכן '' אמר במהירות ונסע. אליסון בחוסר רוגע, כולה נמרטת בעצבים, נכנסה חזרה לבית וקיוותה לטוב.

אחרי מה שקרה, אליסון לא יכלה לשבת ברוגע וליהנות, הבנים יחד עם לארה , התרוצצו בחצר והיא נשארה לשבת עם לורן.

'' מי זאת רוז? '' שאלה לורן בסקרנות.

'' היא יצאה עם דני...לאורה זאת הבת שלה '' ענתה אליסון בעודה מביטה בלאורה שצחקה ונהנתה מהחברה של הבנים ששיחקו איתה.

'' היא חולה קשה באסטמה, לכן לאורה גרה איתנו בנתיים '' הוסיפה אליסון.

'' את ודני....אתם נשואים? '' הסתקרנה לורן ואליסון הנידה בראשה כשחיוך לשפתיה.

'' אנחנו מאורסים, אבל אין עדיין תאריך לחתונה...כשיהיה תוכלי להיות השושבינה '' אמרה אליסון וזאת צחקקה.

'' אבל עד אז תצטרכי לשמור על דאגי...יש לו קהל רב של מעריצות...וייקח לך זמן להתרגל '' אמרה.

השעה הייתה כבר שלוש בלילה, דני עדיין היה בבית החולים וטום הסיע את אליסון ולאורה הביתה.

לאורה ישנה כמו מלאך – משהו שאליסון לא מרבה לראות הרבה, אך אליסון עצמה שכבה במיטה ולא יכלה להירדם. היא חיכתה לדני. בשלוש וחצי בבוקר, דלת הבית נפתחה ודני גרר את גופו אל המטבח,

הוא לקח לעצמו בירה מהמקרר, הוציא סיגריה מתיקה של אליסון והתיישב במטבח. הדליק את הסיגריה ושתה לגימות מהבקבוק לפני כל נשיפה.

אליסון יכלה לשמוע בנשימות הכבדות שלו ואנחות שלא שמעה לפני מעולם. היא ניגשה למטבח.

היא מצאה אותו יושב שם כשבקבוק וסיגריה לידיו, פניו היו חיוורות מהרגיל ועיניו אדומות כשדמעות קלות זלגו מדי פעם במורד לחייו.

היא חטפה את הסיגריה מידו וכיבתה אותה במאפרה.

הוא הביט בה במבט חטוף, וזאת מיהרה לחבק אותו, בעודה מצמידה את ראשו לחזה שלה.

'' אני כל כך מצטערת ''