פאנפיק על מקפליי

בפרק הקודם:

'' סליחה, גברתי תוכלי להגיד לי בבקשה מה השעה? '' מאחוריה הופיע בחור צעיר בבגדים מרושלים.

'' כן , רגע..'' אמרה ושוב חיפשה אחר הפלאפון , ברגע שהוציאה הופתעה לגלות מצידה עוד שני נערים.

היא נתקפה פחד. הם חייכו חיוך ממזרי.

'' מסוכן להסתובב לבד בערב '' אמר אחד מהם.

אליסון ניסתה לברוח, אך ברגע שצעדה שני צעדים, הם תפסו בידיה.

'' תעזבו אותי! '' סיננה בין שיניה, '' הצילו! '' צעקה לעזרה, אך הבחור חבט בבטנה וקטע את צעקותיה.

היא נענקה מכאבים.

אחד הבחורים תפס בידיה וסגר את פיה,השני תפס ברגליה.

 מבלי שאף אחד ישים לב, הם גררו אותה אל המכונית והסתלקו משם במהירות האפשרית. היא לא יכלה להתנגד להם.

ברגע שדני התיישב במכוניתו, התקבלה הודעה לפלאפון שלו.

'' אל תאסוף אותי, אגיע הביתה בעצמי! ''

Too Close For Comfort - פרק 15 :

'' אתם מכירים? '' תהה דאגי כאשר ראה את הבעתם, במיוחד את של כריס. נראה היה כאילו דאגי הבין הכול.

'' זאת אותה לורן שדיברת עליה? שמוצאת חן בעינייך??? '' נדהם. כריס לא הגיב ולורן גיחכה.

'' יותר נכון, אותה האחת שהוא אוהב לצחוק עליה ולהוציא כליצנית כיתה '' מלמלה.

'' כיתה? '' דאגי נראה היה מבולבל עוד יותר.

'' בת כמה היא סיפרה לך שהיא עשרים ושתיים? אולי כדאי שנציץ שוב הפעם בתעודת הזהות שלה '' התפרץ כריס.

'' דאגי, חבר, הבחורה הזאת מסובבת אותך על האצבע הקטנה שלה...קוראים לה לורן, היא בת שמונה-עשרה והיא לומדת איתי בכיתה, וכן זאת אותה לורן אשר דיברתי איתך עליה '' סיפר כריס.

לורן קימצה את ידיה הרכות לאגרופים, היא קימצה אותם כל כך חזק עד שכמה מציפורניה נכנסו אל עורה.

'' הבחורה הזאת לא יודעת לאהוב...וגם כשמנסים לדבר אליה, היא מסננת אותך כמו יתוש, שהורגים אותו ברגע שהוא מתעופף סביבך'' אמר.

'' אל תנסה לומר משפטי חוכמה'' התעצבנה וחזרה אל החדר. היא שנאה אותו על ההתנהגות שלו, למרות שאולי היא באה בדיוק במקום, כפי שאומרים עדיף מוקדם ממאוחר יותר.

'' אני...מבולבל? '' פלט דאגי בהיסוס.

'' טוב, אני מניח שאלך, אני בטוח שיש לך מה לברר....נדבר כבר בערב ''

'' ביי '' ענה דאגי וכריס יצא מהבית.

דאגי לקח נשימה עמוקה וניגש לחדר השינה, שם לורן החלה לסרק את שיערה בעצבנות.

'' יש לך משהו לספר לי? '' שאל באכזבה.

היא הסתובבה אליו במבט תמים ותהתה מה להגיד.

'' מאיפה להתחיל? '' זאת הדרך היחידה בה מצאה להתחיל.

'' בואי נתחיל מזה שתגידי לי למה שיקרת '' אמר.

'' אני לא יודעת....כי באותו הזמן לא הכרתי אותך, נכון אתה דאגי פוינטר וזה, אבל בטלוויזיה אתה יכול להיות כזה ובמציאות אחר....חוץ מזה אתה בעצמך יודע שהייתי בעצבים עליך '' אמרה, זה לא נשמע משכנע בעיניו.

'' אבל אנחנו התקרבנו יותר...ועכשיו אנחנו יוצאים, יכולת לספר לי זאת, אני לא צריך לשמוע את זה מאחרים '' אמר וזאת השפילה את מבטה.

'' בת כמה את? '' שאל ברצינות, הבעתו הייתה כועסת. למרות שכריס סיפר לו, הוא רצה לשמוע זאת ממנה.

'' שמונה עשרה '' ענתה בשקט.

'' ואת בתיכון? ''

'' כן '' ענתה.

הוא לקח נשימה עמוקה ולאחר מכן נאנח בכבדות, '' אני לא מאמין! '' מלמל לעצמו.

אווירה של מתח שררה בחדר, עד שלורן לא יכלה להחזיק עוד.

'' זה לא מתאים לך?! נו, נכון אני הרי לא בוגרת מספיק בשבילך....למה אתה צריך בוגרות בכלל, כי אתה בעצמך מתנהג כמו ילד בן שלוש?! '' התפרצה.

'' עכשיו את סתם כועסת ''

'' כן! כי אני מפחדת לאבד אותך! '' היא התפרצה בצעקה, '' ...זאת אומרת לריב איתך...'' תיקנה את עצמה,

היא הרגישה שהמשפט הראשון היה פתוח מדי מכיוון שיצאו רק יום וחצי.

 '' וכשאני כועסת אז אני אומרת שטויות...'' הוסיפה.

'' אז למה את כועסת? ''

'' כי אתה כועס עליי ואני לא רוצה שתכעס עליי '' ענתה. היא הייתה מאוד לחוצה ופחדה להוציא מילה לא מתאימה לעניין.

דאגי גיחך למראה מבטה המפוחד וניגש לחבק אותה.

'' אני רוצה לצאת איתך ואת יודעת את זה, אבל בשביל שנהיה חברים אני צריך שתהיי כנה איתי,

אני לא רוצה לחיות בשקרים '' הסביר, '' ועכשיו אני תוהה אם היית מספרת לי זאת מבלי שכריס יספר לי '' הוסיף וזאת לא ידעה מה להגיד כתגובה.

'' היית? '' שאל והיא הנהנה. הוא הידק את אחיזתו וכך גם היא.

למרות שדאגי סידר את העניין הזה והחזיר את המצב למה שהיה, בעיה אחרת הטרידה אותו:

איך הוא יסתכל בעיניו של חברו הטוב, לאחר שזה סיפר לו כל כך הרבה עד כמה שהוא אוהב אותה?

בראשו של דאגי תמונתו של כריס, בה הוא נלהב מלורן, לא פסקה מלהופיע.

דני התעורר לבוקר הקריר והדבר הראשון שחיפש לצידו במיטה, היה - אליסון.

ידו רפרפה בחלקה השני של המיטה, בו אליסון נהגה לישון, הוא רצה לחבק אותה. לאחר ההודעה המוזרה מאתמול, דני ציפה לאליסון עד שלבסוף נרדם.

עיניו נפקחו לרווחה כאשר אל ידו לא נמצא אף לא זכר לאליסון.

'' לאורה? '' צעק ותוך דקות ספורות הילדה בעלת העיניים הכחולות כמו של אבא שלה, הגיע אל החדר.

היא הייתה לבושה בשמלת תכלת ודובי גדול היה בידיה.

'' מה? '' שאלה בתמימות.

'' ראית את אליסון? '' שאל בדאגה וזאת הרהרה לעצמה.

''...לא,למה?..... אליסון לא הגיעה? '' עיניה נצצו מרוב שמחה.

'' זה לא מצחיק! '' רטן.

'' טוב, אני הולכת למסיבת תה עם מיסטר ספאנקי '' אמרה מבלי להתחשב במצב הנוכחי ורצה לסלון,

שם על כיסאות המטבח, היא הושיבה את הבובות שלה וניהלה איתן ''מסיבת תה'' .

דני גלגל את עיניו ואפילו לא טרח להתלבש, בחולצה לבנה ובוקסר, הוא ניגש אל המטבח, תפס בפלאפון והחל לצלצל אל אליסון ללא הפסקה. שום מענה, למעשה הפלאפון שלה היה כבוי.

הוא הרגיש את איך שהפרפרים השתוללו לו בבטן ואכלו אותו מבפנים.

הוא החל להתקשר אל כל מי שהכיר: דאגי, טום, הארי, אימא, ולכל חבריו, במטרה למצוא את אליסון.

' אני אתחרפן עכשיו! ' חשב לעצמו בעודו מנער את ראשו בכדי להירגע מהלחץ שעטף אותו בקליפה.

'' דני? '' נשמע קולה של לאורה.

'' מה? ''

'' אל תדאג....יש לך אותי '' חייכה אליו הילדה והוא ניסה לחייך אליה חיוך מאולץ בחזרה, למרות שהיא רק הרגיזה אותו עוד יותר.

'' אני חייב למצוא את אליסון....אני אזמין את טום, הוא ישמור עלייך '' פנה אליה וזאת לא התייחסה.

'' אליסון המעצבנת..'' הוא יכול היה לשמוע אותה ממלמלת.

ברגע שהוא סיפר לטום מה קרה, טום מיד הגיע אליו ושניהם ישבו במטבח. דני היה על סף שבירה.

'' אולי היא אצל חברה טובה....אצל אח שלה...'' טום ניסה להעלות את האפשרויות.

'' היא לא, אני התקשרתי לאח שלה...הוא בבית הספר בכלל.......חוץ מזה, היא הייתה מודיעה לי '' ענה.

טום נאנח.

'' אולי הפגישה התעכבה?..'' מלמל טום בהיסוס ודני הסתכל עליו כמו על פסיכי.

'' חשבתי שאתה הכי חכם מבינינו '' מלמל , '' למה לעזאזל נראה לך שפגישה תתעכב עד הבוקר?! היא התקשרה אליי בסוף הפגישה, ביקשה שאאסוף אותה....אבל בסוף שלחה סמס '' סיפר דני בעודו קובר את פניו בין ידיו על שולחן האכילה.

'' אני חייב למצוא אותה, אתה לא יכול לתאר לעצמך באיזה עצבים אני..'' סינן דני כמעט ובין שיניו.

'' אולי כדאי שתיסע לאותו המקום בו הייתה הפגישה שלה, אולי תמצא משהו....לך, אני אשמור על לאורה '' הציע טום ודני קם מיד לזרוק עליו מכנס 3\4 ויצא החוצה. לא אכפת לו כבר היה שהיה קור בחוץ.

הוא נסע כמה פעמים סביב הכיכר והקיף את כל הרחוב בו התקיימה פגישתה, אך שום זכר לא הופיע ממנה.

פחד השתלט על כולו והוא החל לחשוב על דברים נוראיים שיכלו לקרות. בראשו עלו תמונות של רצח, חטיפה, אונס. והוא פחד, פחד שמשהו מזה התממש.

צלצול פלאפון הקפיץ אותו ממושבו והוא מיהר לבדוק מי זה היה. הוא התפלל שזאת תהיה אליסון.

המספר היה חסוי.

'' אליסון? '' ענה בשאלה. הוא הזדקק לשמוע לקולה, לפחות משהו קטן.

'' לא, זאת רוקסי '' נשמע קול משועשע מצידו השני של הקו , '' מחפש מישהו? '' שאלה והוא נרגז עוד יותר מקודם. רוקסי, הרי איך לא חשב על זה מקודם. הכול הסתדר לו בראש עכשיו.

'' חתיכת חלאה, איפה אליסון??? '' סינן בין שיניו וזאת צחקקה.

'' תבוא ותברר, נשיקות! '' קראה וניתקה. הוא לחץ על הגז ונסע אל ביתה.

' אם רק אגלה שהיא נגעה בשערות ראשה, אני אהרוג אותה במו ידיי! ' זעם.

כאשר הגיע אל פתח ביתה, במקום לצלצל בפעמון, הוא דפק בחוזקה ובאגרופים על הדלת.

'' איזה פזיז אתה '' חייכה כאשר פתחה.

הוא תפס בגרונה והצמיד אותה אל הקיר, בתוך ביתה.

'' איפה אליסון? '' שאל, מנסה לשלוט בכעסו.

'' אם תשחרר אותי, אספר ''

'' ואם לא? ''

'' אז יהיה חבל....זה לא יביא לך כלום, אם תהרוג אותי...לא תראה אותה לעולם ואם לא תעשה את מה שאני מבקשת...'' היא השתעלה קלות , ''...אז גם לא תראה אותה '' הוסיפה בלחישה וכמובן שגם חייכה את החיוך הממזרי שלה.

'' מה את רוצה? '' הוא הכריח את עצמו לשחרר את אחיזתו בכדי שזאת תוכל לנשום ולענות לו.

'' לילה '' ענתה בחיוך מאושר.

'' לילה? ''

'' לילה אחד איתך '' הסבירה , '' זה דבר כה קטן לבקש ודבר כה קל לבצע....אם תעשה זאת, לעולם לא אציק לך עוד, לא אטריד ואפילו אתרחק...וכמובן שגם אחזיר לך את הנקבה שלך '' אמרה וניגשה אל ארון הבגדים שלה.

'' איזה בייבי-דול אתה מעדיף, כחול, אדום או תכלת? '' שאלה כשהוציאה שלושה בגדי הלבשה תחתונה.

הוא חרק בשיניו.

'' אף אחד מהם '' רטן.

'' אני רואה שבעיניך אליסון לא שווה כלום אם-...'' , '' בסדר! '' קטע אותה.

'' אני מסכים '' הוא השפיל את מבטו וזאת חייכה בגאוות ניצחון.