פאנפיק על מקפליי

בפרק הקודם:

Oh, you said you'd never leave me, be there to hold and please me.
Sorry's just not good enough for you,
Everybody makes mistakes and that's just what we do.

שר דני ואליסון לא יכלה להפסיק להתרגש.

'' את תסלחי לו? '' פנה אליה כריס.

Too Close For Comfort - פרק 19 :

לורן ישבה בכיתתה ושקעה בדמיונה, היא ניסתה לתאר לעצמה את החתונה של דני ואליסון שאמורה להתקיים בדיוק עוד שלושה ימים, והיום היא תלך לקנות שמלה לכבוד האירוע, מאחר שהוזמנה גם כן יחד עם דאגי.

'' לורן, האם תועילי בדעתך לענות לי על השאלה ששאלתי כבר בפעם השלישית!!! '' צעקה המורה, וזאת מיד חזרה להווה.

'' מצטערת, לא הייתי מרוכזת '' השיבה, והאישה רק גלגלה את עיניה.

'' חושבת על החתונה? '' מצידה נשמע קולו של כריס, שעבר לשבת בטור הקרוב אליה.

'' מה אתה רוצה? '' התעצבנה. היא כבר הייתה רגילה שהוא אומר דברים לא לעניין.

'' לקבל את סליחתך '' הוא חייך.

'' כריס! '' רטנה , '' תניח לי! '' אמרה.

'' אנחנו לא יכולים להסתדר?....אני חושב שאין לנו כל כך ברירה, את יוצאת עם החבר הכי טוב שלי, וגם הולכת לחתונה של אחותי '' אמר כשחיוך משועשע על פניו.

'' מעניין לדעת אם אתה מכבד את הסובבים אותך ''

'' כן ''

'' רואים! '' ענתה בציניות והוא גיחך.

כאשר נשמע הצלצול, לורן מיהרה לאסוף את דבריה, בעודה מכניסה את הספרים לתיק, היא הבחינה בדמות מוכרת וחסרת כל כבוד מצידה של לאורן, נכנסת לכיתה.

'' שלום לך! '' היא פנתה אל לורן, וזאת גלגלה את עיניה לעצמה.

'' שלום, את ויטני או ויסקי משהו בסגנון, נכון? '' לורן העמידה פנים שלא זכרה את שמה.

'' בריטני! '' תיקנה הנערה , '' את גנבת את בעלי לעתיד! '' רטנה. לורן כמעט והתפקעה מצחוק.

'' אוי ואבוי לי! לורן את ממש חוצפנית, לא יפה! ילדה רעה, רעה! '' מלמלה בציניות וסתרה לעצמה בכדי להדגיש את יחסה המזלזל כלפי בריטני. הנערה נרתעה.

'' אני דרשתי ממך! ''

'' לא דורשים ממני, זה דבר ראשון, ודבר שני....לכי תתבגרי! '' אמרה לורן וצעדה לכיוון היציאה.

'' אבל אמרת שאת לא רוצה אותו..! '' , '' בריטני, תעזבי אותה, אף אחד לא יעזוב בשבילך מישהו יקר לו! ''

'' כריס דובר דברי חוכמה '' גיחכה לורן.

הוא התעלם מההערה, וליווה את בריטני אל מחוץ לכיתה, בזמן זה לורן יצאה אל מחוץ לשערי בית הספר, שם חיכה לה דאגי במכונית.

הם נסעו למרכז, שם הסתובבו בין החנויות.

'' איזה צבע כדאי? '' שאלה , '' לא יודע, הארי טוב בדברים האלה '' ענה דאגי  ולורן נעצה בו מבטים.

'' מה?! יש לו גם חוש נשי לפעמים '' גיחך וזאת צחקה.

'' מה השמלה הזו? '' היא הצביעה על השמלה הכחולה שהייתה בתפאורה. הוא בחן את השמלה והציע לה להיכנס למדוד.

'' איך? '' תהתה.

'' הייתי הולך על יותר קצר '' קרץ וזאת נתנה לו צ'פחה על הכתף.

כאשר הביטה במראה, הבחינה כי השמלה בהחלט הייתה ארוכה מדי, לכן לקחה עוד כמה למדידה.

בסופו של דבר בחרה בשמלה סגולה מפוזרת אשר מגיע עד קצת מעל לברכיים. בנוסף לכך בחרה בה מכיוון שקיבלה הרבה מחמאות מצד המוכרות בחנות וכמובן, דאגי.

אחרי הקניות, דאגי פינק אותה בגלידת פיצוץ והסיע הביתה.

'' את בטוחה שאימא שלך תשחרר אותך לישון אצלי? '' תהה, לאחר שהחליטה שתהיה אצלו.

'' לא אכפת לי! אני לא ילדה קטנה ואין לי מה לעשות בבית עם האחים המפגרים שלי '' ענתה , '' אהיה אצלך עוד חצי שעה '' היא נשקה לשפתיו ונכנסה לביתה.

אימה כבר חיכתה לה בחדר האורחים.

'' אני יכולה לקבל את זה שיש לך חבר, אך איני מוכנה לקבל את זה שאת מבזבזת כל דקה ודקה בחברתו ''

'' מבזבזת?! זה נשמע קצת מעליב כאילו שזה דבר רע, הייתי מחליפה את זה ל-''מבלה'' '' אמרה לורן מעט בחוצפה ונכנסה לחדרה.

'' לא סיימתי לורן! ''

'' אימא! תתני לי פעם אחת ליהנות מהרגע , תתני לי להיות מאושרת כמו שכבר לא הייתי הרבה זמן! '' צעקה לה לורן מהחדר ונכנסה למקלחת.

'' את רוצה להגיד לי שהמשפחה שלך לא מהווה לך אושר, אני לא מהווה אושר? כל מה שעברנו ביחד...''  היא יכלה לשמוע את צעקותיה של אימה מלמטה.

'' כל מה שעברנו ביחד...'' המילים האלה עברו בראשה.

'' אל מה את לעזאזל מדברת?! אין לך מושג מה עברתי, כי את חיה בבועה משלך...בעבר שלי אין את ואני ביחד! '' מלמלה לעצמה בכעס.

ברגע שיצאה מהמקלחת, האם קראה לה לארוחה.

'' זוזי מהדרך, שמנה! '' מאחורי גבה נשמע קולו של אחיה, אשר דחף אותה הצידה.

'' חתיכת אידיוט! '' צעקה והידקה מחדש את המגבת לגופה.

'' למי מצצת הפעם? '' הוא חזר. היא התעצבנה, זעם השתולל בגופה.

'' שמע חתיכת שמוק! '' היא תפסה בשיערו ודחקה את ראשו אל הקיר בחוזקה , '' אל תפתח את הפה המנוזל שלך משפיך של פרה ותפנה אליי, שמעת?! '' צעקה , '' אחרת אני ארסק אותך! '' הוסיפה.

'' לורן וריי! '' צעקה האם.

'' היא מרביצה לי אימא! ''

'' לורן! ''

'' תבקש סליחה, או שאני שולחת אותך לבית החולים '' איימה והוא גיחך בזלזול כתגובה.

'' אימא תתקשרי לבית החולים! '' צעקה.

'' למה? מה קרה? ''

'' יש פה מישהו שיזדקק לו עכשיו '' ביד אחת נאחזה בראשו ודחקה עוד יותר חזק לקיר וביד השנייה תפסה בתחתוניו ומשכה כלפי מעלה. ווג'י.

'' טוב בסדר סליחה...זונה..'' התבכיין.

'' סליחה מה? ''

'' סליחה, אחותי היפה, נשמה, דובשנית '' החל לחרטט וזאת גלגלה את עיניה , '' בחייך נו, כואב לי הזין! ''

'' איך יכול לכאוב משהו שאין לך אותו בכלל?! '' אמרה בעוקצנות וירדה לחדר האוכל. הוא נאנק מהכאבים כמה דקות בודדות.

לורן כבר הרימה ידיים, הם רק בני שלוש-עשרה והם לא יהיו בוגרים לפחות עד גיל עשרים, הם לא ישתנו ולכן תצטרך לקבל את המצב כמו שהוא. הרי בכל זאת זה משעשע אותה להכאיב להם.

ברגע שסיימה עם הארוחה המייאשת , אשר הייתה מלא בנזיפות של אימא שלה כלפיה וכלפיי האחים המפגרים שלה, היא רצה אל ביתו של דאגי.

'' יצאתי מהחלון, היא בעצבים עליי ועל האחים שלי, ולא אכפת לי...נמאס לי כבר, אני זועמת! '' סיפרה וזרקה את עצמה על הספה בסלון.

'' אז באת להוציא עליי עצבים במקום להכין לי אוכל? ''

'' אתה חשבת לנצל אותי, פוינטר? ''  גיחכה והסתכלה עליו.

'' אין לך שם חיבה יותר נחמד? '' הוא התיישב עליה.

'' אוחחח תקום, שמן! הבטן! '' ברגע שאמרה זאת, הוא נשכב עליה.

'' כבד יותר? ''

'' יש לי דרך לגרום לך לאבד את שיווי המשקל...לא מזמן ניסיתי אותה על אחי הקטן '' אמרה משועשעת והוא נראה מאוים.

'' בואי נוותר עליה '' הוא קם, והיא קמה אחריו.

'' אני בעד להזמין אוכל איטלקי '' הציע.

'' גם אני בעד '' קפצה בשמחה.

'' וגם בעד להזמין סרט ''

'' אני בעד! בעד! '' צעקה בהתרגשות כמו ילדה קטנה.

'' וגם...אני בעד ללכת למקלחת... ביחד '' הוא חייך אליה חיוך שובב.

'' מתנגדת '' היא הראתה לו לשון, '' אני הולכת להחליף לפיג'מה בזמן שאתה מזמין '' הודיע וניגשה לחדרו.

היא הוציאה את הפיג'מה החדשה שלה, אשר הייתה ירוקה, אלה היו מכנס טרנינג חמים עם פנדות קטנות מצוירות עליו, וגופיה ירוקה עם ציור גדול של פנדה במרכז.

'' הולם אותך כחול '' הכריז דאגי, כאשר נכנס לחדר ומצא אותה עומדת בחזייה כחולה.

'' אתה כזה סוטה '' גיחכה.

'' אסור לי לראות אותך ככה ? ''

'' מותר....אחרי שנהיה שלוש שנים ביחד '' דפקה לו קטילה ובעצמה גיחכה.

הוא חיבק אותה מאחורה.

'' חטאתי '' לחש, ונשק לצווארה.

'' אתה תמיד מתחנף ככה כשאתה רואה מישהי בחזייה? ''

'' רק למי שאני אוהב '' אמר.

היא הסתובבה אליו, והוא נשק על שפתיה ארוכות, היא זרמה איתו.

ידיו החליקו סביב גבה, מעלה ומטה כלפי המותניים. בין רגע, היא נתקפה בצמרמורת ובזכרונות מהעבר.

היא ניתקה מיד את שפתיה משלו.

'' קרה משהו? '' שאל והיא השפילה את מבטה, בעודה לא מגיבה דקות בודדות.

הוא בהה בה , כולו מודאג וזה גרם לו לחשוב אם עשה משהו חריג שלא התכוון אליו בכלל.

'' אם זה תלוי במעשיי...אם כך אני מצטער, לא התכוונתי לגרום לך להרגיש לא בנוח, אני בכלל לא התכוונתי..'' התנצל. הוא נבהל מתגובתה.

היא הידקה את אחיזתה סביב צווארו ונצמדה קרוב אליו.

'' זה לא בגללך...'' מלמלה, והוא יכול היה להרגיש מן רטיבות על כתפו. היא החלה לבכות.

'' לורן, מה קרה? '' הוא ניתק אותה ממנו והרים את סנטרה אליו.

'' זה פשוט...החזיר אותי לעבר....''

'' עבר?'' תהה וזאת לקחה נשימה עמוקה, וניגשה להתיישב על מיטתו.

'' כשהייתי קטנה....אימא שלי החליפה חברים כמו גרביים...לא שעכשיו זה לא ככה ... '' החלה לספר , '' כל החברים שלה אהבו אותי...חלק מהם לא סתם אהבו אותי, הם אהבו אותי יותר ממנה.....אני עדיין זוכרת את הרגעים בהם כל אחד מהם נגע בי. פלש לפרטיות שלי...והייתי ילדה קטנה! פחדתי, לא ידעתי מה לעשות, איך להתמודד....לכן, פשוט שתקתי , ספגתי את ההטרדות המיניות את הכאבים שנגרמו לי מכך...הטראומות שנשארו עד היום....לא היה לי למי לספר '' היא מחטה את הדמעות וניסתה להירגע, למרות שזה היה יותר מדי קשה.

דאגי היה מזועזע ממה שסיפרה, הוא היה בהלם.

'' אתה הראשון שאני מספרת לו, כי אתה הראשון שאני מרגישה שאני יכולה, יכולה לספר הכול '' היא הביטה בעיניו, עמוק לתוך עיניו המודאגות. הוא לא ידע כיצד להגיב.

'' נרשמתי לאגרוף, כי פחדתי שיקרה לי שוב מקרה דומה, ואני רציתי לדעת להתגונן '' הסבירה.

היא השתתקה, והדממה שררה עוד כמה דקות בודדות.

'' נרתעת, נכון? '' שאלה בתמימות. הוא ניגש אליה וחיבק אותה חזק.

'' אני אוהבת אותך '' פלטה והוא הידק עוד יותר חזק את אחיזתו.

'' אתה לא נגעל? ''

'' ממה? ''

'' מזה שיש לך חברה כזאת...'' , ''תפסיקי לדבר שטויות, מפגרת! '' קטע אותה ונשק למצחה.