פאנפיק על מקפליי

בפרקים הקודמים:

'' למה כל כך קשה היה לך להגיד? אני לא נושכת '' גיחכתי, חייבת להודות שמעט התאכזבתי.

'' את לא נושכת, אבל את נוהגת לקחת דברים לכיוונים שונים ולא נכונים '' מלמל.

'' אני לא מקנאת '' טענתי.

'' לא אמרתי שאת כן....בכל מקרה, רצית משהו? '' שאל.

'' רציתי שתבוא אליי, אבל זה בסדר, נדבר אחר-כך '' אמרתי וניתקתי. הייתה לי תחושה רעה שכל הקטע עם קירה ואחותו לא ייגמר טוב.

 בצהריים התקשרתי אליו עוד הפעם והפעם הוא לא ענה, חזרתי על כך עוד כמה פעמים ולא היה מענה,

בערב הוא שלח אליי הודעה וביקש סליחה שלא ענה. התירוץ שלו היה: הייתי אצל 'הוריי .

 והוסיף שבתור פיצוי הוא יפנק אותי בארוחת בוקר. לא ידעתי אם לשמוח או לחשוד.

I'm Not Bulletproof - פרק 25 :

מנקודת המבט של צ'לסי!

There were places we would go, at midnight,
There were secrets that nobody else would know,
There's a reason but I don't know why,
I don't know why,
I don't know why,
I thought they all belonged to me,

Who's that girl?
Where's she from?
No she can't be the one,
That you want,
That has stolen my world,
It's not real, it's not right,
It's my day, it's my night,
By the way,
Who's that girl, living my life?
Oh no, living my life.

Seems like everything's the same, around me,
When I look again and everything has changed,
I'm not dreaming so I don't know why,
I don't know why,
I don't know why,
She's everywhere I wanna be,

Who's that girl?
Where's she from?
No she can't be the one,
That you want,
That has stolen my world,
It's not real, it's not right,
It's my day, it's my night,
By the way,
Who's that girl living my life?

I'm the one who made you laugh,
Who made you feel,
Who made you sad,
I'm not sorry,
For what we did,
And who we were,
I'm not sorry,
I'm not her,
  

'' שלום יפה! '' הוא פנה אליי כשחיוך ענק לשפתיו. הורדתי את הגיטרה שלי, ונכנסתי אל מאחורי הקלעים, מתקרבת אליו. הוא חיבק אותי ומיהר לנשק, אך הסתתי את מבטי בכדי שלא יגיע לשפתיי. מה אני אגיד? כעסתי. כבר שלושה ימים שלא שמעתי מהחבר היקר שלי, ג'יימס.

'' מה קרה? '' שאל מבולבל. הוא רציני?

'' ג'יימס, לא דיברנו שלושה ימים שלמים, כי אתה לא עונה לי לפלאפון ! '' עניתי בקרירות, בעודי שותה מים.

זאת הייתה הופעה ארוכה ומייאשת עקב מצב הרוח הירוד שלי.

'' צ'לסי אל תתחילי-...'' , '' מה צ'לסי אל תתחילי??? לא טרחת להחזיר לי צלצול בימים אלה, מה כבר עשית כל הזמן הזה? '' התפרצתי, לא יכולתי לתאר את ההרגשה עד כמה מאוכזבת הייתי ממנו.

'' את רוצה שאלך? '' נראה כאילו הוא גם התעצבן. נפלא!

'' לא! אני רק רוצה שתסביר לי למה לא ענית? למה לא החזרת לי צלצול? '' הסברתי.

'' אני עמוס עכשיו בטיולים עם אחותי '' ענה. קצת מתקשה להאמין.

'' מעולה, אני עמוסה בהופעות, אז עכשיו אזרוק את הפלאפון ולא אחזיר צלצול אפילו לא לדקה בכדי לשאול מה שלומך! '' עניתי בציניות בעודי מניפה את הפלאפון לכל הכיוונים.

ניגשתי אל התיק והוצאתי משם את קופסת הכדורים.

'' מעולה, את חזרת לכדורי הרגעה, לא רבנו על זה כבר? '' הוא התעצבן.

התעלמתי ולקחתי את הכדור. הוא העיף מידיי את הכדורים.

'' את לא צריכה אותם! ''

'' וזה נראה כאילו אתה לא צריך אותי! '' כעסתי, לא יכולתי להירגע. רציתי לבכות.

'' אל מה את מדברת, אני באתי בשבילך '' טען.

 לא ידעתי מה להגיד, מצד אחד רציתי להמשיך לכעוס, ומצד שני רציתי לחבק אותו חזק.

'' תן לי רגע לבד '' נכנסתי לחדר ההלבשה.

'' ג'יימס איפה היא? '' יכולתי לשמוע קול שכבר שמעתי בעבר. החברה של אחותו.

פתחתי מיד את הדלת.

'' הו היי! '' חייכה הבחורה. חייכתי חיוך מאולץ ולא שמח בכלל.

'' ואיפה אחותך? ''

'' בבית '' השפיל את מבטו. פחח! בבית, אז שתחזור להיות עם אחותו ולא תסתובב איתו!

'' היי צ'לס '' היא חייכה אליי שוב הפעם את החיוך השטני שלה.

'' אז למה לא נשארת עם אחותו בבית? '' שאלתי, רציתי לדעת מה ראש הסרטן הזה יענה לי.

'' רציתי לשמוע אותך....אבל בדרך ראיתי גלידה כל כך טעימה, אז קצת איחרנו '' ענתה. זונה.

'' צ'לסי אני זזה, את באה? '' קראה אליי בילי. לקחתי את הגיטרה והטיק והלכתי אחריה בעודי אומרת להם,

'' לכו תמשיכו לאכול את הגלידה שלכם, הפעם מבלי לדאוג שתאחרו להופעה כלשהי '' זעפתי.

'' צ'לסי! '' שמעתי את ג'יימס, אך לא דאגתי לענות לו. התעלמתי, רציתי שידע איך אני מרגישה.

במשך היום הוא המשיך להתקשר, לא עניתי. קירה הזאת, למה היא נכנסה לתמונה בכלל,

הם אכלו גלידה כשידעו שהם מאחרים! חשבתי שאני יותר חשובה לג'יימס מאשר איזה גלידה עם אמריקאית מעצבנת!

'' אני במקלחת! '' הודיעה בילי. הרגשתי כמוה, הרי היא עברה משהו דומה אליי, וזה נגמר בפרידה.

לא רציתי להיפרד מג'יימס, למרות שהיה לנו יותר מדי ריבים להתחלה.

נשמע צלצול בדלת. ניגשתי לפתוח, קיוויתי לראות את ג'יימס, אבל במקום זה ראיתי בפתח הדלת על הרצפה,

דאגי אשר ידיו כבולות לגופו בסרט אדום וגדול ,וסקוטש' אפור לפיו.

'' זאת בדיחה, נכון? '' הסתכלתי עליו בעודי מרימה גבה שמאלית.

הוא חייך חיוך דפוק ועיניו בכלל נעצו קצת מעל לעיניי. ניגשתי אליו והוצאתי את הפתק שהיה בידיו.

'' לבילי,

דאגי שיכור, בבקשה תטפלי בו טוב,

הוא חשב עלייך כל הלילה. באהבה רבה, הארי.

                                          נ.ב: תעבירי לאחותך שאני משתוקק לראות אותה ''

קראתי. אם אני תופסת את הארי, הוא יראה אצלי מזה להשאיר דברים ליד הדלת שלי.

אני אקח, אקשור אותו, אשים אותו בבית אבות למיטה של איזה קוקסינל זקן, ואז יעצרו אותו על אונס. את הארי כמובן.

'' זה יכאב '' הודעתי לו ותלשתי את הסקוטש' מפיו.

'' אאוץ'! '' צווח.

'' מה לעזאזל חשבת לעצמך כשהלכת לשתות עם הארי?! '' שאלתי ונתתי לו צ'פחה על הראש.

'' את כזאת יפה ממש כמו קופה....מטפסת על עצים, מניעה ת'ציצים...'' הוא זימר לי בפרצוף השיכור שלו.

חתיכת אידיוט שיכור, חכה, חכה מה אני אעשה לך אחרי שתחזור לעצמך.

תפסתי בסרט והתחלתי לגרור אותו לתוך הדירה שלי, לסלון.

'' יש לך ישבן כזה תותח! כמה עולה להכניס-...'' , '' דאגי! תיזהר ממני, המספרים האלה יכולות לעשות קסמים!'' איימתי עליו במספרים שהוצאתי מהספרייה.

'' קסמים? '' הוא נראה מבולבל.

'' כן, מה שנקרא: יש לך 'לולו' עכשיו ולא יהיה אחר-כך, האם אתה רוצה להיפרד מהלולו שלך דאגי לי פוינטר? '' הפכתי את זה לדרמתי. הוא הניד.

'' כך חשבתי ''

גזרתי את הסרט האדום, ושחררתי אותו. הוא מיהר להניח את הידיים שלו על הרגליים שלי.

תפסתי בשיערו.

'' אאוץ' ! איה! כואב! כואב! '' צווח. נתתי לו לסבול קצת, ומיד עזבתי.

'' עכשיו תשב פה בשקט כמו חייל צייתן ואל תוציא אפילו ביפ! ...בילי תטפל בך אחר-כך. אני הולכת לישון. '' אמרתי וניגשתי אל החדר שלי. החלפתי את הבגדים לבוקסר משובץ וסוודר עם קפוצ'ון לבן.

נשכבתי במיטה והתכרבלתי מתחת לשמחה.

אחרי כמה דקות התחתי להרגיש משהו קר על כתפיי, נשיקות עדינות שהיו כה נעימות. רגע, נשיקות?!

קפצתי מהמיטה, הסתבכתי עם הרגל בשמיכה ועפתי הישר על הרצפה.

'' אוחח! '' נענקתי מכאב קל שעבר בישבני.

'' מה אתה חושב שאתה עושה?! '' התפרצתי.

'' אמה! '' מלמל דאגי.

'' אני לא אמה, חתיכת חזיר! '' עניתי בגסות, '' אני אוהב אותך '' הוסיף.

'' אם לא תתרחק, אמה שלך תישאר עם עקר! '' הנפתי אליו את ידי באיום. הוא חייך.

'' ל-סי , מה קרה? '' שמעתי את בילי. תפסתי את דאגי באוזן וגררתי לסלון.

'' זה מה שקרה! הוא שיכור! '' אמרתי.

היא הייתה מופתעת, אך מיד החלה לחייך.

'' רוצה לטפל בו? '' שאלתי, היא הנהנה. הנחתי לו לנפשו וחזרתי לחדר. יופי! רק חסר שג'יימס יגלה על כך.

בילי הניחה את זרועו של דאגי סביב צווארה, ועזרה לו ללכת אל הסוויטה שלו. כל הצעדים הכבדים שלה היוו לה אושר, כיוון שהייתה איתו, וכיוון שנשק לראשה כל כמה זמן.

'' יש לך מפתח? '' שאלה. הוא שלח את ידו לכיס והחל לחפש אחר מפתח, לאחר דקות ארוכות הצליח להוציא אותו סוף, סוף ולתת לה.

היא פתחה את הדלת ולקחה אותו למקלחת.

'' את הולכת להתרחץ איתי? '' שאל.

'' לא, רק אתה '' ענתה בעודה פותח את ברזי המים של המקלחת, כאשר המים התחממו, היא דחפה אותו לשם.

'' דאגי לייק איט '' הוא חייך חיוך שיכור, '' תצטרפי! '' קרא לה. אם רק כל זה היה אמיתי, היא הייתה קופצת אליו.

'' לא דאגי '' מלמלה בעצב.

'' תביא אני אעזור לך להוריד את החולצה '' היא ניגשה אליו, נרטבת תחת זרם המים, ועזרה לו להוריד את החולצה. '' אתה מתחיל לחזור לעצמך? '' שאלה.

'' אני סופר מן קוין '' חייך כמו דפוק.

'' אתה כזה טיפשון! '' היא גיחכה וסגרה את המים, לקחה את המגבת וניגבה את ראשו.

'' את אוהבת אותי? ''

'' כן '' ענתה כשסומק ללחייה.

'' אז למה נתת ללכת? '' הוסיף. בעודה מנסה לעצור את הדמעות, הוא חיבק אותה ושבר אותה לגמרי.

'' דאגי לא! '' קראה ודחפה לו את המגבת לידיים.

'' אני הולכת להביא לך בגדים חמים '' היא יצאה מחדר המקלחת.

'' צ'לסי, יש לך סם שינה? אני צריכה איכשהו להשכיב אותו במיטה...שישן '' פנתה אליי בילי, בדיוק כשהתחלתי לחלום על חיים יפים.

קמתי בכבדות מהמיטה וגררתי את עצמי למטבח.

הוצאתי כדור שיעזור לו להירדם והושטתי לה אותו.

'' אני לא רוצה לחזור לשם...תוכלי להביא לו? '' היא נשמעה כל כך עצובה. למרות שלא רציתיי, הייתי חייבת לעשות את הסיוט הזה בשבילה ונכנסתי לסוויטה שלו.

'' איפה אתה כלבלב? '' צעקתי בסלון.

'' ממש מאחורייך! '' קפץ. ידיים חמות עטפו את בטני וסובבו אותי אליו.

'' מה אתה עושה?! תעזוב אותי מיד! מיד אבל! '' צעקתי, אך מבלי לצפות בכלל הוא הניח את שפתיו על שלי.

'' צ'לסי! '' שמעתי את בילי. רק זה היה חסר לי.

נשכתי בחוזקה לשפה התחתונה שלו, וכך ניתקתי אותו ממני.

בילי עמדה בפתח הדלת בוכייה והביטה בי באימה.

'' בילי, את הרי יודעת שהוא שיכור '' ניסיתי להרגיע אותה, אך היא ברחה משם בבכי.

'' יופי גאון! '' סיננתי לעברו ורצתי אחרי בילי. לא מצאתי אותה, נעלמו עקבותיה.

פחדתי שיקרה לה משהו, היה כבר מספיק מאוחר.

דאגי הטיפש הזה, למה הוא מרשה לעצמו לעשות את זה?!

מה אעשה עכשיו?