I'm not Bulletproof - פרק 27 :
מנקודת המבט של צ'לסי.
כל השיר הוא הסתכל לי בעיניים ולא יכולתי שלא לדמוע. זה היה כל כך יפה ומרגש.
דאגי נשען על הקיר ליד הדלת שלו בעודו מגחך בזלזול ואני בהיתי בו במבט מאיים שגרם לו להירגע.
'' אפשר לדבר איתך? '' שאל ג'יימס כאשר סיים עם השיר וכל הסובבים החלו למחוא כפיים. יופי! עכשיו הסמקתי.
הנהנתי ונתתי לו להיכנס.
הוא התיישב על הספה ואני התיישבתי על ידו במבוכה, משפילה את מבטי.
'' אני לא הייתי בסדר '' פלט. היית יותר גרוע מלא בסדר! התנהגת כמו אנוכי, כמו זבל!
'' אתה ראית בעיניים שלי שזה הפריע לי '' מלמלתי.
'' אבל לא הבנתי מה פשר ההבעות שלך, אני לא קורא תנועות גוף.....אבל הבנתי את הטעות שלי '' אמר, תפס בסנטרי וסובב את ראשי אליו. הוא הסתכל עמוק אל תוך עיניי. טבעתי בהן.
'' אני אכפר על כל הטעויות שלי, מבטיח....רק תסלחי לי '' התחנן. לא יכולתי יותר לראות את הבעתו העצובה.
נשקתי לשפתיו וחיבקתי חזק סביב העורף.
'' אני מצפה לפינוקים '' גיחכתי והוא צחק.
דאגי שכב בחדרו וניסה לשחזר את היום שהעביר עם צ'לסי. הוא הרגיש מן שלווה כזאת ושמחת חיים מהבילוי איתה. הוא שמח לגלות שלמרות המסכה העצבנית שהיא שמה על עצמה, היא נשמה טובה במציאות.
ועכשיו לאחר שנרדם, בבוקר היה צריך להתמודד עם בילי.
בדיוק חצי שעה לפני שהייתה אמורה להתחיל את בית הספר, הוא הגיע אל ביתה.
כאשר זאת הבחינה בו, היא התעלמה מהמבטים שלו שקראו לה להתיישב במכונית, והמשיכה ללכת ברגל זעופת פנים.
'' בילי, אנחנו יכולים לדבר? '' שאל לאחר שצפר לה.
'' אין לנו על מה לדבר, הבהרנו את הכול כבר...אתה אוהב את אמה '' אמרה בכעס והמשיכה בדרכה.
הוא עצר את המכונית בעצבנות, יצא ממנה וחסם לה את הדרך.
'' אני לא נותן לך לעבור עד שלא נדבר, מצדי תקראי לי אנס, מטרידן, אבל את לא הולכת לשום מקום עד שאבהיר לך כמה דברים '' הוא הניח את ידיו על כתפיה.
היא הביטה בו בכעס ולאחר מכן פלטה אנחה כבדה בכניעה.
היא התיישבה במכונית שלו וחיכתה לשיחה.
'' צ'לסי סיפרה לי על מה שהיה אתמול '' מלמל.
'' אני רואה שהקשר ביניכם התהדק '' מלמלה בלגלוג. זה היה די מעצבן בעיניו.
'' אני הייתי שיכור בילי '' אמר.
'' אתה לא חייב לי הסברים! '' סיננה. לקחתי נשימה עמוקה , '' אני נישקתי את צ'לסי ואת ברחת....עכשיו את מסננת אותה '' אמר את מה שהיה נכון לאמיתה עכשיו.
היא שתקה.
'' היא מאוד עצובה ומאוכזבת מעצמה, היא רוצה לדבר איתך, הסינון הזה הורג אותה, היא זקוקה לאחותה '' , '' למה אני תמיד יוצאת אשמה?! למה אני תמיד צריכה להרגיש רע עם עצמי?! '' היא התפרצה לדבריו.
הוא גלגל את עיניו.
'' את טיפשה, תגידי לי?! '' התעצבן עוד יותר , '' צ'לסי בכלל לא אשמה במה שקרה ובכל זאת את כועסת עליה, את מסננת אותה ועוד מדברת כאילו את שמחה שרע לה '' הוא הרים את קולו.
באותה הדקה אף אחד מהם לא העז להביט אחד בשני, עיניו של דאגי היו נעוצים בהגה ושל בילי בחלון.
עיניה דמעו.
'' זה לא נכון, כן רע לי שככה היא מרגישה ''
'' אז למה שלא תדברו? '' אמר , '' תשמעי, צ'לסי לא אשמה בשום דבר, אני הוא האשם היחידי....אני מצטער על זה שפגעתי בך, אבל היא לא עשתה דבר בנושא. תסלחי לה. אני הוא זה שאת צריכה לכעוס עליו באמת '' מלמל.
'' אני מאחרת '' לחשה בחונק גרון לאחר שלא היה לה מה לומר.
הוא התניע את המכונית והסיע אותה לבית הספר. ברגע שיצאה מהמכונית מבלי להגיד דבר, הוא נסע אל אמה.
'' איזה טוב לראות אותך '' אמרה אמה ונישקה לשפתיו של דאגי ברגע שהגיע אליה לדירה.
'' להשאיר אתכם לבד אפרוחים קטנים שלי? '' מאחוריהם חייכה את חיוכה השובב סטפני.
'' ביי סטפ! '' גיחכה אמה והשנייה ניגשה לחדר השינה.
'' קפה, תה, בירה, מיץ? '' שאלה ודאגי בחר בבירה.
הוא התיישב על הספה בסלון ובהה באמה מהמטבח. גופה היה שזוף מעט ושמלה מנומרת קצרה לגופה. שיערה היה פזור ובאמצע המצח שלה הונח סרט חום סביב ראשה.
'' קרה משהו? אתה נראה מוזר '' תהתה אמה בעודה מגישה לו את בקבוק הבירה.
'' לא יודע '' מלמל. הוא פתח את הבקבוק ובהה במה שהיה בפנים מדי פעם.
כאשר הרים את מבטו בחזרה אל אמה, תפס אותה מביטה בו כשהגבה שלה מורמת וסימן שאלה ענק ניצב בפניה.
'' אני מהורהר '' הסביר. זאת השפילה את מבטה בדאגה ולא ידעה מה לומר חוץ מלשאול '' בקשר למה? '' .
'' בקשר לבילי '' ענה. היא הרגישה איך שגרונה התייבש והרוק נהיה דביק יותר ועבה.
'' אני לא מרגיש....אני עדיין מרגיש מאוד קשור אליה....'' הסביר , '' אני אוהב אותך , מאוד-...'' החל לומר וזאת נאנחה בכבדות, היא כבר ידעה לאן הובילו השיחות הנעל.
'' אני רציני...אבל בפתח הדלת, עכשיו כשנישקת אותי, הרגשתי שאני מנשק מישהי אחרת '' אמר בעודו מביט בעיניה. היא נשברה. דמעות החלו לזלוג במורד לחייה.
'' אתה רוצה להיפרד, נכון? '' מלמלה, היא התקשתה לדבר.
'' אני לא מרגיש שאני מסוגל עכשיו לצאת עם מישהי, אני חייב זמן, חייב לחשוב '' טען.
היא השפילה עוד יותר את מבטה וקמצה את ידיה לאגרופים.
'' בבקשה אל תעשה לי את זה, בבקשה...'' בכתה. היא שנאה את זה, שנאה לא להיות הנבחרת.
היא כבר קיבלה כוויות מהמערכות יחסים הקודמות והחתונה הכושלת, היא לא רצתה לסבול עוד, לא רצתה לחיות עוד בייסורים.
'' בבקשה...'' היא הרימה את מבטה אליו.
'' אני מצטער '' זה כל מה שיכול היה לומר. הוא לא התכוון לפגוע בה, הוא מעולם לא התכוון לפגוע בה ובכל מי שהכיר.
'' אתה הורג אותי עכשיו, אל תעשה לי את זה..בבקשה...'' התחננה בבכי. הוא קם וניגש לחבק אותה.
היא נשברה עוד יותר בידיו. הוא הידק את אחיזתו, ניסה להעביר לה את החום והאהבה שכל כך התקשה לתת.
'' את בטח עכשיו רוצה שההורים שלנו לעולם לא ישלימו '' מלמל בגיחוך שכאב לו לא פחות ממנה.
'' אני צריכה לעכל את הכול '' מלמלה והתנתקה ממנו, בעודה מסירה את הדמעות , ''זה יעבור לי...הדברים האלה רק מחשלים אותי '' אמרה בגיחוך.
התיישבנו עם ג'יימס במרפסת. הוא הסמיק ואני הייתי נבוכה מהמתח שנוצר, קיוויתי רק שהממזר ליד לא ישמע דבר מהשיחה שלנו.
'' אז מה עם קירה, היא כבר נסעה עם אחותך? '' שאלתי, אולי נשמעתי מעט חצופה, אך הייתי חייבת לדעת.
'' עוד לא '' ענה.
'' היא רוצה אותך , אתה יודע את זה? '' סיפרתי, עדיין זכרתי את המריבה שלנו.
הוא לקח נשימה עמוקה ולאחר מכן החל לצחקק.
'' למען האמת אני יודע זאת....ביום ההופעה שלך היא...'' הוא החל להסס ובקשר למה שעמד לומר , '' היא נישקה אותי! '' ענה בטון נמוך עד שכמעט ולא נשמע. הוא עצם את עיניו ופחד מהתגובה שלי.
הזדעזעתי, רציתי לדקור אותה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מיקפיקD: