לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פאנפיק על מקפליי


Too Close For Comfort

Avatarכינוי:  מיקפיקD:

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2010    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2010

פרק 11


 

בפרק הקודם:

 

'' כל כך נוח לי איתך '' מלמלה בעודה עוצמת את עיניה והוא גם. הוא ליטף קלות את זרועה הימנית, בשקט, גורם לצמרמורת נעימה לעבור בגופה. היא חייכה.

הרגע היה כה שקט ונוח ונראה היה כאילו שום דבר לא יהרוס את האווירה.

'' דני? ''

'' מה? ''

'' הפלצת? ''

''לא יכולתי להתאפק ''

 

 

Too Close For Comfort - פרק 11 :

 

 

עברו כבר יותר משלוש ימים מאז הדייט שלה עם דאגי.

לורן עברה לילות לא קלים, כשבכל לילה נרדפה בסיוטים. היא התעוררה בארבע לפנות בוקר ביום רביעי וניגשה למחשב.

אור המחשב מעט סנוור אותה בהתחלה, אך כאשר התרגלה, הבחינה בהודעה במסנג'ר.

זאת הייתה הודעה מכריס.

 

 

כריס: לא מצליחה להירדם?

לורן: מה לעשות?! אתה מופיע לי בחלומות וזה מטריד.

 

כתבה, כמובן שבציניות, היא בכלל לא רצתה לדבר איתו.

 

כריס: עדיין כועסת עליי?

לורן: אתה כזה צבוע! בשביל מה אתה עושה את כל זה?

כריס: עושה מה?

לורן: שם על עצמך מסכה. בבית הספר אתה משחק אותה ' קול ' , אין לך בעיה להתנהג אליי כמו החרא הכי גדול בעולם מול החברים שלך, אבל במחשב, מאחורי המסך כשאתה לא רואה בעיניי, אתה מדבר איתי כאילו לא קרה כלום.

כריס: מה את רוצה ממני?

לורן: שתהיה בן אדם.

כריס: אני בן אדם!

לורן: אולי המראה שבורה?

כריס: אני מצטער, בסדר?!

לורן: זה לא מספיק. אתה לא אמיתי.

כריס: אז מה אני?

לורן: שקר אחד גדול.

כריס: ועכשיו? כשאני מדבר איתך....

לורן: אשליה...הכול אשליה.

 

היא מעט התרגזה אך יחד עם זאת התעצבה, היא הרגישה רגשות מעורבים.

 

כריס: אני לא אתנהג ככה יותר.

לורן: אני לא מאמינה לך. זה מה שאמרת לי גם בפעם הקודמת.

כריס: יום שישי יש ערב הלואווין , רוצה ללכת איתי יחד לנשף בי'ס?

היא גיחכה לעצמה כאשר שמה לב באיזה מהירות הוא משנה נושא.

לורן: אני אוותר.

כריס: אני אוהב אותך!

לורן: אלה רק אותיות במקלדת.

 

כתבה והתנתקה.

היא ניגשה אל הארון שלה, הוציאה משם חפיסת סיגריות והתיישבה על עדן החלון.

היא הניחה את המאפרה על ידה ופתחה במעט את החלון.

בעודה מעשנת, היא הסיתה את כיוונה לחלונו של הבית של דאגי.

היה חשוך ומבעד הוילונות שלו, יכלה להבחין בו ישן.

עמוק בליבה רצתה שיתעורר וידבר איתה, אך מצד שני העדיפה להישאר במצב הנוכחי.

בבוקר של יום חמישי, הלכה לקנות עם ליאה תחפושת לחג.

היא רצתה להתחפש לבובה.

'' את יודעת שיש אותך בכמה מגזינים? '' שאלה ליאה בזמן שלורן צפתה בשמלות באחת החנויות.

'' למה הכוונה? '' תהתה.

'' את ודאגי, את היית לבושה כמו הומלסית והוא היה מלוכלך....תמונת פפראצי מהמסעדה, יש לך משהו לומר להגנתך? '' צחקק ליאה ולורן רק חייכה לעצמה.

'' יצאתי איתו לדייט קטן...עשינו צחוק מעצמנו...אז מה? '' אמרה לורן וליאה קרצה לה.

'' אתם יוצאים עכשיו? '' שאלה בהתלהבות ולורן רק גלגלה את עיניה.

'' אנחנו לא דיברנו מאז היציאה '' ענתה לורן ולקחה שמלה כחולה למדידה.

'' אולי הוא מחכה לזה שאת תעשי את הצד הזה, אולי הוא גם לא יודע מה לעשות  עכשיו '' אמרה ליאה.

'' צד? זה לעולם לא יקרה....אני לא מרגישה שאני יכולה '' מיהרה לומר.

אחד הדברים שמהם הכי חששה זה, להעמיד את דאגי במצב לא נוח אם יצאו.

דעתה השתנתה לגביו והיא בהחלט יכלה להרגיש שדאגי הוא יותר טוב ממה שתיארה לעצמה קודם.

היא האמינה בזה שהוא כנראה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לה, אבל שכנעה את עצמה שהיא הדבר הכי רע שיכול לקרות למישהו.

 

 

דני, דאגי ואליסון הסתובבו גם כן בין החנויות וחיפשו אחר תחפושות.

או יותר נכון אליסון. דני ודאגי רק פטפטו ביניהם בלי הפסקה.

דני צחק עליו מהתמונה שיצאה במגזינים.

'' תפסיק כבר לצחוק זה לא נעים לי '' ייבב דאגי ודני צחק עוד יותר.

'' אתה דומה לפדופיל עם פרצוף פסטה ''

'' זה הדבר הכי סתום ששמעתי בנוסף להערה של 'איש חייזר הברוקולי' של לורן '' אמר.

'' דאגי אתה יצאת כזה סקסי פה....כל דוגמן היה רוצה כזאת תמונה '' גיחך דני.

דאגי ואליסון הביטו בו וגלגלו את עיניהם, הם לא האמינו עד כמה שדני דפוק היה וצחק ממשהו שבכלל לא נראה להם מצחיק.

'' דני איך השמלה שלי? '' אליסון ניסתה להחזיר אותו למציאות.

'' יפה '' ענה בגיחוך.

'' זה מה שאמרת על כל השמלות שלבשתי עד עכשיו, אתה כזה מעצבן '' מלמלה אליסון.

'' אולי הגיע הזמן שתיקחי את הארוס שלך לסריקת מוח....נראה לי הוא צריך השתלה של מוח חדש, הנוכחי לא עושה לו טוב. תראי את הילדים שבורחים ברגע שרואים אותו '' אמר דאגי. הוא לא היה מרוצה מהצחקוקים של דני שהעמידו אותו במצב לא נוח.

'' אולי אני אקח זאת לתשומת ליבי '' הסכימה אליסון.

'' היי! את אמורה להיות בצד שלי ! '' מלצחוק הוא עבר לייבוב.

'' ואתה אמור לעזור לי בבחירת שמלות ''

'' אבל אני לא רוצה להתחפש לנערת הממתקים ''

'' אתה לא מתחפש! אני כן! '' זאת כבר הייתה הפעם השנייה שהסבירה.

'' יש לי תחפושת בשבילך, דני '' אמר דאגי.

'' איזה? '' הוא הרים גבה.

דאגי ניגש למחלקה אחרת והוציא משם בייבידול אדום.

'' זונה '' אמר  ודני זרק עליו את המגזין שהיה בידו.

'' אני מרגישה כמו בגנון '' התייאשה אליסון וקנתה לעצמה את השמלה הקצרה בצבע אדום.

כשיצאו החוצה יכלו להבחין ברחובות המלאים בקישוטים לחג ההלואווין.

 ראשי דלעת עמדו בכל פינת בית וגם בחנויות. האווירה הייתה חגיגית ונוחה.

את החג הם החליטו לחגוג בביתו של דאגי, כיוון שהיה לו הרבה מרחב בבית.

טום ואליסון התנדבו לבשל. הארי התנדב ללכת עם לאורה לבקש ממתקים, למרות שדני טען שיחשבו שהוא פדופיל.

הכול היה מאורגן ונשאר היה רק לחכות לערב יום שישי.

 

 

.ערב יום שישי.

 היא שמה על עצמה שמלת סטרפלס קצרה עם סרטים. זו הייתה שמלה בצבע תכלת והסרטים שירדו במורד גבה, היו בצבע לבן, כאשר לרגליה גרביים לבנות עד הברך ונעלי עקב לבנות.

את שיערה הבלונדיני פיזרה והניחה סרט תכלת לראשה. את עיניה איפרה בצללית תכלת עם עיפרון שחור ובנוסף לסומק ורדרד היא לא הוסיפה יותר דבר.

היא הביטה בעצמה במראה וחייכה חיוך קלוש, מסופקת ברמה חלקית מאיך שנראתה.

היא תפסה בתיקה הלבן ונסעה אל עבר הבית ספר.

'' אפשר לדבר איתך? '' בכניסה לאולם, עצר בעדה כריס.

'' לא '' סיננה והמשיכה להתקדם.

הוא תפס בזרועה.

'' אני חייב לדבר איתך! '' רטן.

'' אין לנו על מה לדבר '' הגיבה באותה הדרך.

'' אני אוהב אותך '' אמר.

'' תעזוב אותי! '' היא שיחררה את ידה והתרחקה ממנו.

היא חיפשה אחר ליאה, אך מסביבה היא יכלה להבחין רק במלא אנשים אחרים, מחופשים לדמויות שונות.

בנות רקדו להן עם בני זוגן וכל אחד נהנה אחד בקרבת השני.

לורן הרגישה בבדידות מעטה וחוסר נוחות רבה.

כריס נעמד מולה.

'' אתה יכול לתת לי להינות מהמסיבה? '' שאלה בכעס למרות שגם לפני זה לא נהנתה.

'' אני אוהב אותך '' אמר שנית, מתעלם מדבריה ועוד לפני שהספיקה להגיב, נשק לשפתיה והידק את ידיו סביב מותניה.

היא הופתעה מאוד ולא ידעה כיצד להגיב כאשר פסק לנשק אותה. מפיו יכלה להריח ריח מר של אלכוהול.

'' אתה לא יכול לעשות את זה…'' מלמלה.

'' למה לא? ''

'' כי אתה-…'' , '' שקרן?! כי לא התנהגתי אלייך יפה?!....אני מבקש סליחה…אני באמת, באמת מצטער '' אמר והיא יכלה לראות בניצוץ עיניו.

'' כל דקה ודקה אתה משנה את דעתך, אני לא מסוגלת לבטוח בך….ואני לא אוהבת אותך…'' הסבירה, אך הוא סירב לשמוע.

'' אז תלמדי לאהוב אותי '' הוא נהיה תוקפני.

'' אתה שיכור '' הפצירה.

'' אני לא שיכור, את עיוורת! '' הוא הרים את קולו והיא גלגלה את עיניה.

'' אני לא מעוניינת לדבר איתך '' קבעה וניגשה לשירותים.

 

'' את הילדה הכי יפה שראיתי מימיי '' הוא ליטף את פניה בעדינות בעוד שחיוכה לאט, לאט נמחק  אחרי שהבינה מה הוא עושה לה.

ידו ירדה במורד גופה, מלטפת את גבה. היא פחדה, אך גם פחדה לצעוק ופחדה לבכות.

הוא הסניף את שיערה.   ''

 

לורן נכנסה לחרדה והחלה לבכות.

ברקע נשמע השיר: Bryan Adams - Heaven

שהעלה בה זיכרונות עוד יותר רעים.

לשירותים נכנס אחיה ריי עם אחת הבנות והתנשק איתה. היא הזדעזע.

'' מה?! אני בן שלוש-עשרה! '' צעק.

'' אתה דוחה! '' פלטה.

'' לפחות לי יש חברים ו…'' הוא הצביע על הנערה שהייתה איתו , '' בחורה '' חייך בממזריות.

'' אז אני לא אפריע לך לזיין אותה. זה הרי התחביב שלך כמו אצל כל הגברים! '' סיננה בין שיניה.

היא שטפה במהירות את פניה והסתלקה במהירות מהשירותים.

משאירה את ריי המום לכמה שניות בודדות.

היא לא מצאה את ליאה וחוץ ממנה, יכלה לפנות רק אליו.

היא נסעה במהירות של 120 קמ''ש לביתו.

כאשר יצאה מהמכונית, הבחינה בהארי מרחוק מתחלק בממתקים עם לאורה וזה העלה חיוך קלוש על פניה.

היא התקדמה לדלת ביתו והקישה עליה שלוש פעמים בהיסוס. הדפיקות נשמעו כה חלשות, שאפילו היא בקושי יכלה לשמוע אותן.

היא לקחה נשימה עמוקה והשפילה את מבטה. דקות ספורות היא עמדה שם מבלי לנוע עד שהארי הבחין בה.

'' לא פותחים? '' שאל.

'' זה בטח בגלל המוזיקה! יש לך מחבט בייסבול היום? '' שאל וזאת הנידה לשלילה.

'' סימן שאפשר לבטוח '' הוא גיחך. הוא הופתע גם שהיא לא התפרצה עליו ולא הרביצה לו כמו בפעם הקודמת.

הוא פתח את הדלת, נותן ללאורה להיכנס.

'' דאג! הבחורה שלך הגיעה! '' צעק הארי והמקום השתתק מיד. לורן הסמיקה.

הוא ניגש לכניסה בליווי עיניים סקרניות מצידם של החברים שלו. הוא סגר את הדלת אחריו בכדי שלא יסתכלו.

'' קרה משהו? '' הוא שאל בדאגה, כאשר ראה אותה כה מושפלת.

'' אפשר....אפשר...'' היא החלה לגמגם וצלפה את עצמה בתוכה על כל גמגום שיצא מפיה.

היא התייאשה מלבקש להישאר איתו קצת ופשוט נפלה לזרועותיו.

 

 

 

נכתב על ידי מיקפיקD: , 30/1/2010 21:09  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

26,471
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למיקפיקD: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מיקפיקD: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)