הפרק הראשון והשני בסיפור שכתבתי לפני.. הרבה.. זמן ^_^"

מקווה שמי שנכנס לפה פעם בשנתיים יאהב!!

קוראים לסיפור: לורן.

שנת  2005

פרק 1

אוגוסט.

היה  יום  יפהפה, מסביב  לשמש  החמה  השמיים  היו  תכולים  כמו  ים  צלול  ורוח קרירה  נשבה. בין  העצים  הגבוהים  ישבה  לה  נערה  בעלת  שיער  זהוב-חום  פרוע  ועיניים ירוקות, היא  קראה  ספר. שמה  הוא  לורן  ווילדיס.

לורן  היא  ילדה  גבוהה  אך  ממוצעת  בעלת  מבנה  גוף  רזה  אך  לא  יותר  מידי.

לורן  בת  החמש  עשרה  עברה  מניו  יורק  בארצות  הברית  ללונדון  כיוון  שאביה, תום ווילדיס,  פתח  עסק  בלונדון  עם  שותף  שגר  שם.

לורן  תתחיל  ללמוד  בחטיבת  הביניים,  'סטורס  ג'וניור-היי  סקול',  בראשון  בספטמבר. היא עדיין  לא  הכירה  אף  אחד  בשכונה  חוץ  מהשכנים  שבאו  לברכם  לרגל  חנוכת  ביתם. לורן  קמה  מצל העצים  והחלה  לצעוד  לכיוון  בית  בעל  שתי  קומות  וגינה  מטופחת.

"לורן?  זאת  את? אני  עוד  מעט  רוצה  ללכת  איתך  לקנות  לך  מחברות  וספרים  לבית  הספר!",  צעקה  אימה, סוזן  ווילדיס, מהמטבח.

"טוב, אמא!", ענתה  לה  לורן.

לורן  היא  אינה  בת  יחידה, יש  לה  אח  גדול  ושמו  הוא  קורט.

קורט  סיים  ללמוד  והתגייס  לצבא, בחיל  האוויר, חטיבת  טייסים.

אימה, סוזן, מצאה  עבודה  כמדענית  במעבדה  משוכללת בלונדון.

לורן  החליפה  בגדים  בחדרה  החדש  ורצה  למטבח. החדר  החדש  של  לורן  היה  גדול יותר ויפה  יותר  מהחדר  הקודם  שלה, יש  לה  שולחן  חדש  ושידה  חדשה  ליד  המיטה.

"מתי  את  רוצה  שנצא?", שאלה  לורן  את  אימה.

"עוד  חצי  שעה, מזה  החולצה  הזאת?", אמרה סוזן.

"אמא!  אני  אוהבת  את  החולצה  הזאת!", ענתה  לורן.

"אם  את  לא  מחליפה  אותה  לא הולכים!", פסקה  סוזן.

"בסדר  ניצחת", אמרה  לורן  והלכה  לחדרה  שוב, ומצאה  חולצה קצרה  שמצוייר  עליה  תו  נגינה. חדרה  של  לורן  מחובר  לחדר  נוסף  שבו  יש  מקלחת, כיור ושירותים.

לורן  נכנסה  לחדר  צחצחה  שיניים  וסידרה  את  שערה  בקוקו  גבוהה, שני  קצוות  שיער  היו  על  פניה  בכל  אחד  היה  בצד  אחר  של  פניה. 

"אני  מוכנה!", צעקה בקול ורצה  למטבח.

בדרך  למטבח  לורן  החליקה  במדרגות  והידרדרה  על  ישבנה  עד  שנפלה  על הריצפה  של  הקומה  התחתונה.

"מה  יש  לך? נו  בואי  אני  לא  מחכה  יותר", אמרה  לה סוזן.

"רגע  אחד, כואב  לי  התחת. קצת  התחשבות", ענתה  לורן  וקמה  מהריצפה  משפשפת  את ישבנה.

"אין  לי  את  כל  היום, בואי", זירזה  אותה  סוזן.

"בסדר", ענתה  לורן  ורצה למכוניתה  של  אמה.

"אז  לאן  נוסעים?", שאלה  לורן,

"לחנות  הגדולה  שראינו  אתמול משדה  התעופה  אחרי שנחתנו", ענתה  סוזן.

אחרי  עשר  דקות  בדיוק  הגיעו  לורן  ואימה  לחנות.

לורן  בחרה  לה  שני  עטי  עפרון  בצבע  ורוד, עטים צבעוניים, קלסר  וחמש  מחברות.

סוזן  הזמינה  את  כל  הספרים  שלורן  צריכה  לשנת  הלימודים.

כאשר  סוזן  התכוונה  לשלם בעבור  הדברים  לורן  ראתה  ילד  גבוהה  עם  שיער  שחור  ועיניים  תכולות  מדהימות  נכנס  לחנות, הוא  נראה  מאוד  חמוד.

"היי", אמר  לה  הילד במבטא  בריטי  בזמן  שהתקרב  אליה.

"היי", ענתה  לורן  מסמיקה.

"אני לורן, לורן  ווילדיס", אמרה  לו.

"אני  ג'רמי  קומְט", אמר.

"את  חדשה  פה?", שאל ג'רמי.

"כן", ענתה לורן, "עברתי  אתמול  מניו  יורק".

"וואו  זה  רחוק!" אמר ולא שם לב שזה נשמע מאוד מטומטם.

"כן  אני  יודעת", ענתה  לורן.

"את  הולכת  ללמוד  ב'סטורס'?", שאל.

"כן", ענתה.

"את  יודעת באיזה  כיתה? איזה  מספר?", שאל  ג'רמי  בעניין.

" י'1, אני  חושבת", ענתה  לורן.

"אני  בי'2!" אמר  בהתלהבות.

"לורן! בואי  אני  הולכת!", צעקה  סוזן  מהחניון.

"טוב  אני  באה!", ענתה  לה  לורן, "נתראה  בבצפר", אמרה  לג'רמי  ונופפה  לו  לשלום.

"ביי", ענה לה.

פרק  2

ספטמבר.

למשפחת  ווילדיס  הצטרפה  חיית  מחמד  חדשה, כלבת זאב ושמה הוא פְּרִינְסֶסַה.

פרינססה  שמרה  מעולה  על  ביתם  של  הווילדיסים  וצבע  פרוותה  היה  חום-שחרחר.

לורן  קיבלה  את  כל  הספרים  שהייתה  צריכה  לשנת  הלימודים  החדשה  וסידרה  את התיק  ליום  הראשון  של  בית  הספר.

"הכל  מוכן?", שאלה  סוזן  ונכנסה  לחדרה של לורן.

"כן  אמא,  הכל  מוכן", ענתה  לורן.

"מתרגשת?", שאלה  אימה.

"קצת", ענתה  לורן, "לפחות  אני  יודעת  שיש  שם  ילד אחד  שהוא  נחמד".

"מי?", שאלה  סוזן.

"ג'רמי קומט, פגשתי  אותו  בחנות  לפני  שבועיים", ענתה  לורן.

"אה,  בסדר", אמרה  סוזן  ויצאה  מחדרה  של  לורן.

באותו  לילה  לורן  לא  הצליחה  להירדם, היא  התהפכה  במיטתה  כל  הלילה  וחשבה על  היום  שלמחרת.

הגיעה  השעה  לקום, השעון המעורר  צלצל  בקולי  קולות  ולורן  התהפכה  ונפלה על  הרצפה.

"אווצ'י", אמרה  לורן  בשקט.

פרינססה  רצה  לתוך  החדר  וליקקה  את  פניה  של  לורן.

"בוקר  טוב  פרינסיסי  שלי", בירכה  אותה  לורן  וליטפה  את  גבה.

"קומי, לורן!", צעקה  לה  אימה.

"בסדר! בסדר..", ענתה  לורן, "אני  באה! רגע".

לורן  התלבשה  וירדה  למטבח  כדי  לאכול  את  הקורנפלקס  שלה.

"באתי,  באתי", אמרה  בשקט, "בוקר  טוב  אמא!".

"בוקר טוב", אמרה  סוזן  והסתכלה  בשעונה, "אני מאחרת!".

"חייבת לזוז", אמרה במהירות, "אל  תשכחי  את  המפתח  לבית,  טוב?"

"טוב  אמא", ענתה  לורן  והתחילה  לאכול  בזמן  שאימה  מיהרה  מצד  אחד  של  המטבח  לשני.

"ביי!", אמרה  סוזן  וטרקה  את  הדלת  הקדמית.

לורן  סיימה  לאכול  ועלתה  לחדרה  כדי  להסתדר  ולהסתרק.

"אבא  כבר  בעבודה", חשבה  לעצמה  בזמן  שניסתה  לרסן  את  שערה  הפרוע  עם  קרם  לחות.

"הוא  נסע  לעבוד  בעיר  אחרת  קרובה  למפעל  שלו", חשבה  בעצב, "אז  אני  לא  רואה  אותו".

לורן  הסתדרה  והלכה  למטבח  כדי  להכין  לעצמה   כריך  לבית  ספר.

"טוב  בואו  נראה  מה  יש  פה. אולי  זה, אולי  זה  ואולי  זה", אמרה  בשקט  מצביעה  על ממרחים  שונים  במקרר  מנסה  להחליט  מה  יותר  טעים.

"והזוכה  הוא  שוקולד, כאילו  דה".

לורן  הכינה  כריך  במהירות  והכניסה  אותו  לתיק  יחד  עם  המפתח.

"ביי  פרינסיסי  שלי!", צעקה  אל  פרינססה  שישבה על הספה  ויצאה  החוצה.

לורן  גרה  שני  רחובות  מבית  הספר, לכן הלכה  ברגל.

היה  יום  בהיר  עם  רמזים  של  עננים  בשמיים, השמש  זרחה  בכל  כוחה  והאירה את 

חטיבת  הביניים, 'סטורס  היי  סקול'.

לורן  הבחינה  בג'רמי  ליד דלת  הכניסה.

"בוקר  טוב,  ג'רמי", אמרה  לו  בביישנות.

"בוקר  טוב  גם  לך,  לורן", מפנה  אליה  את  מבטו.

"אז.. אולי  אתה  יודע  איפה  הכיתה  שלי?", שאלה  לורן.

"חכי  רגע", ענה  במהירות.

לורן  ראתה  נער  ונערה  רצים  לכיוונם.

"היי, מה  לקח  לכם  כל  כך  הרבה  זמן?", שאל  אותם  ג'רמי.

"התיק  שלי נפתח  באמצע  הדרך", ענתה  הנערה, היא  הייתה  רזה  ויפה  עם  שיער  חום  ארוך  מסולסל  ועיניים  חומות.

"כן, כי  מישהי  שכח  לסגור  אותו", אמר  הנער  והסתכל  במבט  מאשים  על  הנערה.

הנער  היה  גבוהה  עם  שיער  שטני  ועיניים  חומות-כחולות.

"טוב, לא  חשוב", אמר  ג'רמי, "אני  רוצה  שתכירו  ילדה  חדשה".

"שלום", אמרה  לורן.

"זאת  לורן  ווילדיס", אמר  והצביע  עליה.

"היי  לורן,  אני  אנסטסיה  מוֹרְדַנְסוֹן", אמרה  הנערה.

"ואני  קולין  אוּלוֹם", אמר  הנער.

נשמע הצלצול.

לורן  הלכה  אחרי  ג'רמי  וחבורתו  בשקט, מדי  פעם  ג'רמי  הסתכל  אחורה  וחשב  על  הילדה  החדשה.

לורן  נעצרה  מול  דלת  שעליה  היה  רשום  י'1, היא  נכנסה  לכיתה  שניה  לפני  כל  התלמידים  האחרים.

המורה  התעכבה  בחדר  המורים  ועדיין  לא  הגיעה  לכיתה.

"שלום", אמרה  נערה  אחת  שניגשה  אל  לורן.

לורן,  שעיניה  היו  מרוכזות  בדלת,  קפצה  בבהלה.

לנערה  היה  שיער  בלונדיני   חלק  ועיניים  אפורות.

שפתיה  היו וורודות  ויפות, בעלות  מבנה  חייכני  במיוחד.

היא  נראה  מאוד  חברותית.

"הבהלת  אותי", אמרה  אליה  לורן  וחייכה.

"סליחה, לא התכוונתי", אמרה  הנערה, "אני שריל, שריל וויליאמס".

"אני  לורן  ווילדיס", אמרה לורן  רגועה  יותר.

"את  חדשה פה, נכון?", שאלה  בעניין.

"כן,  איך  ידעת?", אמרה  לורן.

"אף  אחד  לא  מסתכל  על  הדלת  יותר  משתי  דקות", ענתה  שריל.

המורה  הגיעה  והיום  עבר  כמו  כל  יום  לימודים  רגיל, ולורן  רכשה  חבורה  של  חברות  חדשות.

אחרי  כמה  ימים  ג'רמי  וקולין  התערבו  מאחורי  גבה  של  לורן  שאם  ג'רמי  מצליח  להיות  חבר  של  לורן  שנה  שלמה  אז  קולין  יעשה  כל  מה  שג'רמי  רוצה.