פרק  5

יומיים  אחרי  המסיבה  חזרו  הבנות  ללימודים  כמו  אחרי  כל  מסיבה.

"לורן,  קומי!", צעקה  סוזן  מהמטבח  ויצאה  למכוניתה.

לורן  התלבשה   ליטפה  את  פרינססה  וירדה  לאכול  קורנפלקס.

היא  הכינה  לעצמה  כריך  עם  גבינה  לבנה  ועלתה  לחדרה.

היא  הסתרקה,  התארגנה  ויצאה  לכיוון  חטיבת  ביניים, 'סטורס'.

לורן ראתה  את  ג'רמי  מחכה  לה  ליד  דלת  הכניסה.

היא  פתחה  בריצה  וג'רמי  ראה  אותה.

היא  הגיעה  אליו  וחיבקה  אותו.

הם  התנשקו  והלכו  מחובקים  לכיתות  י'1  וי'2.

הם  המשיכו  ללכת  יחד  ונכנסו  ביחד  למעבדה.

טרוי  החטיף  מבט  והסתכל  על  ג'רמי  בקנאה.

השיעור  הראשון  היה  משותף  לכיתות  י'1  וי'2, זה  היה  שיעור  ביולוגיה.

לי'1  השיעור  השני  היה  מתמטיקה  ולי'2  ספרות.

שני  השיעורים  הראשונים  הסתיימו  והגיעה  ההפסקה.

לורן, ג'רמי  וחבריהם  הלכו  לחצר  בית  הספר.

לורן  וג'רמי  התנשקו, לא  היה  להם  אכפת  שהסתכלו  עליהם.

ניקול  הציעה  שכל  פעם  הן  יזמינו  את  הבנים  כשהן  עושות  מסיבת  פיג'מות.

שאר  הבנות  הסכימו.

השבוע  שארון  עשתה  מסיבת  פיג'מות.

היא  הזמינה  את  הבנות  ואת  הבנים.

"היי", אמרה  שארון  לחבורת  הבנות  שדפקו  בדלתה.

"מה  עושים?", שאלה  מינדי.

"קודם  כל  נחכה  לבנים", אמרה  מינדי.

אחרי  עשר  דקות  נשמעה  דפיקה  בדלת.

שארון  פתחה  אותה.

"היי", אמרה  לחבורת  הבנים  בפתח.

"היי", אמרו  כולם   פה  אחד  ונכנסו  לביתה.

"הגענו", אמר  מרטין.

ג'רמי  התיישב  ליד  לורן  וטרוי  ישב  מצידו  השני.

ג'רמי  נישק  את  לורן  על  הלחי.

"בואו  נתחיל  עם  אמת  או  חובה", אמרה  ניקול.

"אוקיי", אמרה  שארון  והלכה  להביא  בקבוק  ריק.

כולם  התיישבו  במעגל  ושארון  סובבה  את  הבקבוק.

הבקבוק  עצר  על  שארון  וטרוי.

"אמת  או  חובה",  שאלה  שארון.

"אמת", ענה.

"טוב", אמרה  שארון, "מה  היית  רוצה  שאני  אגיד  לך  לעשות  עם  היית  בוחר  חובה?".

"לא  היה  אכפת  לי  לקבל  נשיקה  מאחת  הבנות", אמר  טרוי  והסתכל  על  לורן  אבל  הפנה  את  מבטו  מיד  כדי  שג'רמי  לא  יראה  שהוא  מסתכל  עליה.

יושבות  המעגל  נרתעו.

טרוי  סובב  את  הבקבוק.

הבקבוק  האט  ועצר  על  שארון  וניקול.

"אמת  או  חובה?", שאלה  שארון.

"חובה", אמרה  ניקול  בניסיון  להיות  אמיצה.

"בואו  נראה", אמרה  שארון.

שריל,  מינדי  ולורן  לחשו  משהו  באוזנה  של  שארון.

"טוב, חובה  עלייך", אמרה  שארון, "לרקוד  ריקודי  בטן  מול  כולם".

"מה?!", אמרה  ניקול  בכעס, "אני  לא  יודעת  לרקוד  ריקודי  בטן!".

"אז, חובה  עלייך  לרקוד  סלואו  עם  מרטין", אמרה  שארון, "שיר  שלם".

"זה  בסדר  מצידך מרטין?",  שאלה  שריל.

"אין  לי  בעיה", אמר.

ניקול  ומרטין  קמו.

מינדי  הפעילה  את  מערכת  הסטריאו  של  שארון  וחיפשה  דיסק  עם  שיר  רומנטי.

"מצאתי", אמרה.

היא  שמה  את  הדיסק  ולחצה  על  'פליי'.

ניקול  ומרטין  התקרבו.

ניקול  כרחה  את  ידיה  סביב  צווארו  של  מרטין  ומרטין  שם  את  ידיו  על  מותניה.

ניקול  הניחה  את  ראשה  על  כתפו,  עצמה  את  עיניה  ושכחה  שחבריה  נמצאים  בחדר.

הכל  נהיה  שחור  ורק  זרקור  אחד  האיר  עליהם  אור  לבנבן, דמיינה  לה.

השיר  התנגן, עברה  בנתיים  דקה.

ניקול  הרגישה  שידיו  של  מרטין  רועדות.

היא  פתחה  את  עיניה  וראתה  טיפת  זיעה  על  מצחו.

הוא  רעד  כולו.

מרטין  סגר  את  עיניו.

לפתע  התנתקה  אחיזתו  והוא  נפל  על  הריצפה.

חלומה  בהקיץ  של  ניקול  התנפץ.

היא  הרימה  את  ראשו  ונגעה  במצחו.

"יש  לו  חום  גבוה!", אמרה  בדאגה  לחבריה.

"אני  מביאה  מגבת  עם  קרח  וכדור  להורדת  חום", אמרה  שארון  במהירות  ורצה  לעבר  המטבח.

ניקול  ישבה  על  הריצפה, הרימה  את  חלקו  העליון  של  מרטין  והניחה  אותו   על  רגליה, היא   חיבקה  אותו.

יום  למחרת.

מרטין  פתח  את  עיניו, הוא  היה  בביתו  וקרני  שמש  בהירות  חדרו  דרך  החלון.

הוא  הרגיש  יותר  טוב  אחרי  שלקח  את  הכדור.

הוא  ראה  את  ניקול  וחייך, היא  נשארה  איתו  כל  הלילה.

פרק  6

דצמבר.

עברו  שבועיים  מאז  שמרטין  התעלף  במסיבה  של  שארון  וחג  המולד  הגיע.

מרטין  הלך  לרופא  והרופא  אמר  לו  שהוא  חולה.

מרטין  קיבל  תרופה   ושבוע  שלם  כדי  לשכב  במיטה  ולהחלים.

ניקול  באה  לבקר  אותו  כל  יום  אחרי  הצהריים.

היא דיברה  איתו  כמעט  שלוש  שעות  רצופות.

בערב  החג  היא  הביאה  לו  מתנה  פוסטר  בצורת  מלאך  שמחזיק  לב  ועל  הלב  היה רשום: 'חג  מולד  שמח  והחלמה  מהירה. באהבה, ניקול'.

הם  נהנו  להיות  ביחד  בדיוק  כמו  שג'רמי  ולורן  נהנו.

מרטין  חייך  אליה  וניקול  החזירה  לו  חיוך.

לורן  קיבלה  מג'רמי  שרשרת  עם  לב  שבאמצעו  הייתה  אבן  ברקת  ובתוכו  הייתה   תמונה  שלהם ביחד.

ג'רמי  קיבל  מלורן  מסגרת  לתמונה  ממתכת  יקרה  וכסופה  שהיה  חרוט  עליה  משפט: 'ג'רמי  ולורן  לנצח'.

ג'רמי  שם  במסגרת  תמונה  שלו  ושל  לורן  מחובקים.

לורן  נתנה  לכל  אחת  מחברותיה  שרשרת  עם  חלק  קטן  בקצה  שמרכיב  יחד  עם  שאר  החלקים  עיגול  צבעוני  עם  אבני  מזל, גם  ללורן  היה  חלק  מהעיגול.

החג  הסתיים  וכולם  חזרו  ללימודים.

"לורן!,  את  מאחרת!", צעק  אליה  אחיה  שהיה  בחופשה  מהצבא.

"בסדר,  בסדר!", אמרה  לורן  בזמן  שירדה  במדרגות  לצד  פרינססה  עם  תיק, "אני  תכף  יוצאת".

היא  חטפה  את  הכריך  שהכינה  ואת  המפתח.

"ביי  קורט", אמרה  בדרכה  החוצה, "ביי  פרינסיסי  שלי!".

היא  רצה  לכיוון  חטיבת  הביניים  ונכנסה  לכיתה  בדיוק  בצלצול.

המורה  נכנס  לכיתה  ברגע  שלורן  התיישבה.

"היי", לחשה  לורן  למינדי  שישבה  לידה.

מינדי  חייכה  וקרעה  פיסת  נייר  ממחברתה.

'טוב   שבאת', כתבה.

'פרינססה  שתתה  מהשירותים', ענתה  לורן. 

'ג'רמי  שאל  עלייך  כבר  עשרים  פעם', יידעה  אותה  מינדי.

'איזה  מתוק', רשמה  לה  לורן.

השיעור  הראשון  עבר  בהתכתבויות  מהירות  בין  שתי  הבנות.

הגיע  הזמן  ללכת  לשיעור  ביולוגיה.

לורן  וחבורתה  נכנסו  למעבדת  ביולוגיה.

לורן  הבחינה  בג'רמי  שישב  בשולחן  לבד, רחוק  משאר  התלמידים.

היא  התקרבה  אליו, התיישבה  לידו  והניחה  את  תיקה  על  הריצפה.

המורה  התעכב.

"היי", אמרה  לו, "מצטערת  שאיחרתי, פרינססה  שתתה  מהשירותים". 

ג'רמי  חייך.

"היי", אמר  ונשק  לה  על  הלחי.

לורן  וג'רמי  הסתכלו  אחד  על  השניה  כל  השיעור  והמשפט  היחיד  שהם  שמעו  מהמורה  היה: "בוקר  טוב".

השאר   כבר  לא  עניין  אותם.

ג'רמי  דיבר  עם  קולין  בחצר  האחורית  של  החטיבה   כשלורן  הלכה  לשירותים.

"אני  יכול  להמשיך  לנצח!", אמר  ג'רמי.

"למה?", אמר  קולין  בפחד.

"אני  לגמרי  מאוהב  בלורן", אמר  ג'רמי.

"אה  כן?", אמר  קולין.

"היא  כל  כך  חמודה  ולי  לא  אכפת  להמשיך  להיות  איתה  המון  זמן! אז  אני  ממשיך!", פסק  ג'רמי.

"אוי  לא", חשב  קולין.

"טוב  ביי", אמר  ג'רמי  כשראה  את  לורן  רצה  לעברו.

לורן  קפצה  על  ג'רמי  ונישקה  אותו  על  שפתיו.

ג'רמי  חייך  ונשק  לה  על  הלחי.

"ביי", אמר  קולין, מבואס  בזמן  שהסתכל  על  ג'רמי  ולורן  הולכים  יחד  לכיתה.

"אני  אבוד", אמר  קולין  בשקט.