רוב הזמן אני בדיכי\לא נותנת לאנשים להסתכל עליי מציירת..

סתם נמאס לי מדברים.. כמו:"יא איזה ציור יפה לא את ציירת נכון?".

אני מוצאת את עצמי יושבת לבד בחדר סגור. לא כי אני מתבודדת לגמרי.. זה כי אני רוצה להיות קצת לבד..

יש אנשים בכיתה שלא מבינים מה זה להפסיק..

או יותר נכון.. להפסיק להציק..

אני בזמן האחרון ממש כלבתית לבנות אחרות בכיתה.. זה מפריע לי אבל אני לא שולטת בזה..

השנה נגמרת.. זה כבר מורגש באוויר.. אבל יש עוד כמה ימים עד סופה.

זה לא שאני כבר רוצה לגמור לעזאזל עם הבצפר או משהו.. אני רוצה להמשיך לראות את החברות כל יום..

לצחקק כשיוקי עובר במסדרון..

ולשמוח שכל יום יכול להיות מלא בכייף אבל זה לא תמיד ככה..

מצבי הרוח שלי לא משהו בשבוע האחרון..

וגם פעם בכיתי בגלל משהו ממש ממש מטומטם..

אבל זה לא קשור ממש..

אני יודעת משהו שיכול להיות ממש לא טוב שנה הבאה..

הנער שאהבתי בכיתה ז' יחזור לבצפר אחרי שנת עזיבה לפנימייה צבאית.

ואז.. הרגשות שלי בכלל התבלבלו.. כי אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותו..

כשהוא הלך הייתי עצובה.. אבל זה דעך.. והאהבה החד צדדית תחזור ובגדול..

ותהיה מפוצלת לשני נערים בשכבה..

לצורך שימוש הפרטיות.. מעתה ואילך יקראו לנער שחזר טויה.. או כל שם יפני יפה אחר..

פוסט דיכאוני.. ואני מקווה שמחר יהיה טוב יותר..

ואני לא אהיה כלבה..

לילה טוב.. =[