שנת  2006

פרק  9

ינואר.

היה  זה  יום  חמים  ונעים  באמצע  החורף.

לורן  נפגשה  עם  שארון, מינדי, שריל וניקול  בביתה  של  מינדי  באותו  יום  אחרי  שעות  הלימודים.

ביתה  של  מינדי  היה  גדול  ורחב, הייתה  בביתה  בריכה  קרירה, עמוקה  ומאורכת.

הבנות, לבושות  בגדי-ים, נכנסו  לבריכה.

"את  אוכלת  בכלל?", שאלה  ניקול  את  לורן.

"סתמי! את  יותר  רזה!", אמרה  לורן.

"אבל", הוסיפה  שארון, "ניקול  צודקת".

"אני  בסדר", אמרה  לורן.

"טוב", אמרה  שריל  והשפריצה  מים  על  שלושת  חברותיה.

"שריל!", אמרו  הבנות  פה  אחד  והחלו  משפריצות  מים  אחת  על  השניה.

לאחר  שעה  מלאה  מים  מכל  צד, הבנות  הכריזו  על  הפסקת  אש.

"זמן  לנשנוש  צהריים!", צעקה  מינדי  מעל  לקולותיהם  המשועשעים  של  חברותיה.

"אני  יכולה  לאכול  אותך!", אמרה  ניקול  לשארון  בזמן  שביטנה  קרקרה.

שריל  עזרה  למינדי  להוציא  מגש  עם  קולה  ולימונדה, קערות  עם  חטיפים  מלוחים  וחטיפי  שוקולד  לשולחן  שעמד  בחוץ.

מינדי  הייתה  במטבח  והכינה  סנדוויצ'ים  עם  גבינה  צהובה, היא  סידרה  אותם  על  מגש  והוציאה  אותו  לשולחן  שבחוץ.

"יאמי!", קראה  ניקול  והסתערה  על  השולחן  הגדוש.

"את  מחסלת  הכל!", אמרה  שארון.

"אני  לא  חושבת  שהיא  שמעה", אמרה  לורן.

הבנות  צחקו  בקול  רם.

מינדי  ושארון  לקחו  מהסנדוויצ'ים  והתיישבו  על  כיסאות  שיזוף  שהיו  קרובים   לשפת  הבריכה.

לורן  אכלה  סנדוויץ' והכינה  צלחת  קטנה  מהחטיפים  המלוחים.

שריל  וניקול  התיישבו  קרוב  לשולחן  והכינו  לעצמן  צלחות  עמוסות  מכל  דבר  בשולחן.

לורן  התיישבה  על  שפת  הבריכה  לאחר  שסיימה  לאכול.

"חזירות", אמרה  לורן  לניקול  ולשריל.

"איך  אתן  עדיין  ממשיכות  להיות  רזות?", שאלה  שארון.

"לא  יודעת", אמרה  ניקול.

"ניקול  בטח  מוציאה  אנרגיה  ברדיפה  אחרי  מרטין", אמרה  לורן.

הבנות  הבינו  את  הבדיחה, גם  ניקול   צחקה  וידעה  שלורן  רק  צוחקת  אבל  כל    דבר  שנגע  לה  ולמרטין  פגע  בה  מעט. 

ניקול  קמה  ממקומה  ורצה  לעבר  לורן.

היא  דחפה  אותה  לבריכה. 

"ניקול!", קראה  לורן  לאחר  שעלתה  מעל  לפני  המים.

ניקול  צחקה.

"למה  עשית  את  זה?", שאלה  לורן.

"זה  היה  בצחוק", השיבה  ניקול.

"אם  את  אומרת", אמרה  שריל  ועזרה  ללורן  לצאת  מהמים.

"אל  תעשי  את  זה  שוב, טוב?", אמרה  לורן  לניקול.

"מבטיחה", השיבה  ניקול.

"בואו  נרכל  קצת, משעמם  לי", אמרה  שארון.

"אוקיי", אמרו  הבנות  והתיישבו  שתיים  על  כל  כיסא  שיזוף.

"שמעתי  שאנסטסיה  מורדנסון  מי'2  הולכת  לצבוע  את  כל  הראש", אמרה  מינדי.

"במה?", שאלה  שארון. 

"אתן  לא  תאמינו  אבל  היא  הולכת  לצבוע  בצבע  כחול, כמעט  לבן!", אמרה  מינדי  וצחקה.

"לא  יכול  להיות!", אמרה  ניקול  ותפסה  את  ביטנה  שכאבה  מרוב  צחוק.

הבנות  צחקו  כל  כך  חזק  עד  שצחוקן  נשמע  כמו  צווחה.

"במילא  אף  אחד  לא  שם  עליה", אמרה  שארון, "היא  לא  מעניינת".

"היא  אחת  מהידידים  של  ג'רמי", אמרה  לורן.

הצחוק  נפסק.

"הוא  לא  שם  עליה", אמרה  מינדי, "אני  יודעת  שהוא  לא".

"הוא  רואה  רק  אותך", אמרה  ניקול, "אז  אל  תדאגי".

"בסדר", אמרה  לורן.

"בואו  נחזור  לבריכה", הציעה  שריל, "כבר  שעה  אנחנו  פה  מדברות".

הבנות  קמו  והחלו  לרוץ  ולקפוץ  לבריכה  הצלולה.