פרק  10

אחרי  שבוע  לורן  קיבלה  מכתב  מפיטר, החבר  לשעבר  שלה.

הוא  כתב: 'לורן  היקרה, אבי  הסכים  שאני  והוא  נטוס  לבריטניה  בראש  השנה  כדי  שאני  אוכל  לראות  אותך  שוב. הטיסה  יוצאת  יומיים  לפני  החג. אני  ואבי נגור  בבית  מלון  קרוב  לביתך. אנחנו  נהיה   בלונדון  רק  שבועיים. אני  מתגעגע  אלייך.

באהבה, פיטר.'

"אוי  לא", אמרה  לורן.

לורן  שאלה  את  ג'רמי  אם  הוא  יכול  לבוא  אליה.

אחרי  חמש  דקות  נשמעה  דפיקה  בדלת.

"תודה  שבאת", אמרה  לורן  ונשקה  לו  על  הלחי.

"מה  כל  כך  דחוף?", שאל  ג'רמי.

"בוא  לנדנדות", אמרה  לורן  ויצאה  לחצר.

"מה  יש?", שאל  ג'רמי.

"החבר  לשעבר  שלי, פיטר, רוצה  לבוא  לביקור", הסבירה  לורן, "אבל  הוא  חושב  שאני  עדיין  חברה  שלו, שלחתי  לו  מכתב  שאני  כבר  לא  רוצה  להיות  חברה  שלו  אבל  כנראה  המכתב  עדיין  לא  הגיע  לניו  יורק".

"אז  מה  הבעיה?", שאל  ג'רמי.

"אני  לא  יכולה  להגיד  לו  את  זה  בפרצוף", אמרה  לורן  בלחץ, "במכתב  לא  אכפת  לי, אבל  בפרצוף? לא  אני  לא  יכולה!".

"מתי  שהוא  יבוא  תקראי  לי  ואני  כבר  אדבר  איתו", הציע  ג'רמי.

"ואם  הוא  לא  יאהב  את  הרעיון  שאתה  החבר  שלי?", אמרה  לורן.

"אני  מקווה  שהוא  לא  ירצה  ללכת  איתי  מכות", אמר  ג'רמי.

"או, ג'רמי", נאנחה  לורן  וחיבקה  את  ג'רמי.

הם  התיישבו  בנדנדה  משותפת, בשביל  שני  אנשים, עדיין  מחובקים.

"למה  בכלל  היית  חברה  שלו?", שאל  ג'רמי.

"הייתי  מאוהבת  בו  לפני  שהכרתי  אותך", ענתה  לורן.

"והוא  עדיין  מאוהב  בך?", שאל  ג'רמי.

"אני  חוששת  שכן", ענתה.

"זאת  הולכת  להיות  בעיה", אמר  ג'רמי.

"אני  מקווה  מאוד  שלא", אמרה  לורן.

הגיע  התאריך, פיטר  נחת  בבריטניה.

"לורן, פיטר  נחת  לפני  שעה!", אמרה  סוזן  בזמן  שדיברה  עם  אביו  של  פיטר  בטלפון.

לורן  התקשרה  לג'רמי  מהפלאפון  שלה.

"אתה  יכול  לבוא?", שאלה  לורן, "הוא  כבר  נחת".

"אני  בדרך", אמר  ג'רמי  במהירות.

לורן  החליפה  בגדים, צחצחה  שיניים  וסירקה  את  שערה.

נשמעה  דפיקה  בדלת.

לורן  רצה  במדרגות.

היא  ניגשה  אל  הדלת  ופתחה  אותה  במהירות.

פיטר  עמד  בפתח.

"היי  לורן, התגעגעתי  אלייך", אמר  פיטר  ונישק  אותה  על  הלחי.

פיטר  היה  גבוהה  ורזה  עם  שיער  שחור  ועיניים  חומות.

"היי  פיטר", אמרה  לורן.

"יש  לך  מבטא  בריטי", אמר  לה.

מאחורי  פיטר  לורן  הבחינה  בג'רמי.

"ג'רמי", אמרה  בשמחה  וחיבקה  אותו.

"שלום", אמר  ג'רמי  ולחץ  את  ידו  של  פיטר.

"שלום", ענה  פיטר  בבלבול.

"אני  ג'רמי", אמר  ג'רמי  מציג  את  עצמו, "אני  החבר  של  לורן".

פיטר  היה  מופתע.

"לורן?", אמר  פיטר, "אני  החבר  שלך!".

"לא  פיטר", אמרה  לורן, "אני  שלחתי  לך  מכתב  שאומר  שאני  כבר  לא  חברה  שלך".

"מתי?", שאל  פיטר  בכעס.

"לפני  חודשיים, המכתב  כנראה  עדיין  לא  הגיע  אלייך", ענתה  לו.

"מה  אתה  חושב  שאתה  גונב  את  החברה  שלי?", אמר  פיטר  לג'רמי  באיום, "אתה  לא  יודע  מי  אני?".

"אני  יודע  מי  אתה", אמר  ג'רמי  בזלזול.

"אני  לא  שלך,  פיטר", אמרה  לורן  והידקה  את  זרועותיה  סביב  ביטנו  השרירית   של  ג'רמי.

"באתי  במיוחד  כדי  להיות  עם  החברה  שלי, אז  עוף  מפה", אמר  פיטר.

"פיטר! זה  הבית  שלי!", אמרה  לורן.

"לורן  כבר  לא  רוצה  להיות  חברה  שלך", אמר  ג'רמי.

"ג'רמי  צודק!", אמרה  לורן.