היֹה היה פעם, לפני שנים רבות, בארץ רחוקה רחוקה, טירה ענקית ענקית (ששטחה עלה כמובן על 20 דונם, יחד עם חווה ליד ואגם שבתוכו מעל למאה אלף ליטרים של מים צלולים) שבה חיה לה משפחת מלוכה. המשפחה חיה בטירה העתיקה דורי דורות והדור הנוכחי מנה מלך ומלכה, נסיכה- שכבר עזבה עם האביר על הסוס הלבן שלה לממלכה רחוקה רחוקה אחרת, ובן זקונים נודניק ומפונק ששמו פרינס "צ'רמינג" לואי.

לואי היה יושב שעות בחדרו ומדבר עם המראה, כנרקיסיסט מצוי. המלך והמלכה ניסו להוציא אותו משם אך ללא הצלחה, לכן החליטו להתייעץ עם המכשף העממי. המכשף העממי לא ממש אהב\שנא את הנסיך שכל הזמן היה מציק לו ומפריע לו במעשיו הטובים בעם.

יום אחד, לאחר שיצא מהשיחה עם המלך והמלכה, נזדקקו לו בשדה כי בנו של אחד הכפריים בלע בטעות אפוני פלא גרמו לו בינתיים לקבל צורה ירקרקה ולגדל שורשים במקום שיניים. בדרך על מרבד הקסמים חשב לו המכשף כיצד יגרום לנסיך לצאת מחדרו ולהתנהג בצורה מכובדת יותר כלפי הסובבים אותו. הנסיך המדובר יצא לטייל בשדות על סוסו הגדול והמבריק וראה את המכשף אץ לעזור לנער הכפרי שבלע את אפוני הפלא. הוא הריץ את סוסו אחרי המכשף, הגיע לפניו אל הנער הירקרק וביצע בו תמרון היימליך שהעיף מפיו את האפונים והחזיר אותו למצבו האנושי. הנער הכפרי הודה לנסיך וכולם הריעו לו, מלבד המכשף שרטן בשקט מאחורי הקהל.

"זאת הייתה ההצלה שלי! אני הייתי אמור להציל את הנער המסכן מהכישוף הנוראי!" רטן לעצמו המכשף ורקע ברגלו על שביל האבן בדרך לבקתתו, "תמיד יפריע לי הנסיך בכל שאעשה! גם הפעם הוא בא, ולפני זה כשהשליח ההוא נתקע על  החומה המתנדנדת, וכשהטרול לקח לילדה את הבובה, וגם כש... תמיד הוא בא ומפריע לי לעשות את עבודתי ולהגן על העם מסכנות מכושפות!"

למחרת הלך המכשף אל המלך והמלכה ואמר להם את תוכניתו. הם הסכימו ונתנו לו יד חופשייה בדבר. המכשף שקד בחדרו, דיבר עם אנשיו והפעיל את קשריו כדי ליצור לנסיך את העונש המושלם להתנהגותו.

בעזרת אנשי המשמר, חטף המכשף את הנסיך וכלא אותו בחדרון בראש מגדל מוארך ומבודד. מסביב למגדל הציב שומרים רבים ודאג להביא אל החטוף אוכל שלוש פעמים ביום. כמובן היה זה האוכל שהציעו לו הוד מלכותם להביא: הגזר המבושל והשעועית הירוקה שתמיד העיף הנסיך מצלחתו בארוחות המלכותיות.

פרינס "צ'רמינג" לואי נדר לעצמו כי יצא מהמגדל לפני יום הולדתו ה-18, שתתקיים שבועיים מיום כליאתו בחדרון. באותו היום יוכל הוא לרשת את כיסאו של אביו ולהחזיר למכשף כגמולו. יום-יום הביא המכשף לנסיך ארוחה המורכבת מחתיכת גבינה מיובשת ולחם, שעועית וגזר מבושלים וחתיכת בשר נעה וסגולה. הנסיך התיידד עם שומרים, בעזרת הבטחות שווא על הכתרה לאבירות אם יעשו כרצונו, וגרם להם להביא לו בסתר גבינת צ'דר איכותית, לחם דגנים, סלמון מעושן, ירקות מוקרמים ויין אדום מהמרתף השמור.

יום הולדתו של הנסיך עבר ואת נדרו לא קיים, הוא נשאר כלוא בחדרון המכושף כעבד מוזנח. יום אחד כששקע בכיסא אל מול הזריחה שמע קול קורא אליו מלמטה.

"נסיכי, נסיכי! באתי הנה מהממלכה הרחוקה רחוקה ליד כדי להציל אותך מהאבל שעשו לך אנשי ממלכתך!"

הנסיך מיהר להביט מטה אל הקורא אליו וראה נערה יפהפייה בשריון קשקשים כסוף רכובה על דרקון צחור ועצום. הנסיך הרהר לעצמו וקבע כי יוכל להיעזר בה על מנת לצאת מהמגדל המשעמם ולחזור אל אור הזרקורים בכפר הנשלט שלו.

"אני כאן אבירה דגולה! בואי והצילי מן הבדידות!"

הנערה רכבה על דרקון ועופפה אל פסגת המגדל השומם. כל שומרי המגדל ברחו מפניה ומפני אש דרקונה הלבן. בתעופה נעצרה ליד חלונו של פרינס לואי והעלתה אותו על אוכפה. השניים טסו להם אל הממלכה הרחוקה רחוקה שליד. כשנחתו ירד הנסיך מהר מן מאוכף והחל ללכת חזרה אל ממלכתו.

"לאן אתה הולך, נסיכי?" שאלה האבירה הכסופה.

"הרחק הרחק ממך!" ענה לה הנסיך.

האבירה תפסה את הנסיך בידו. "אני הצלתי אותך מהמגדל וככה אתה גומל לי?" זעמה.

"אני לא ביקשתי שתצילי אותי מהמגדל," ענה לה פרינס "צ'רמינג". "אני בכלל לא רציתי אבירה."

"ובכן, כיצד רצית להינצל מן המגדל?" שאלה האבירה בכעס.

"אני יכולתי להינצל בעזרת האביר שלי," ענה לה בחוצפה.

האבירה סטרה לנסיך, עלתה על דרקונה והתעופפה הרחק הרחק מהשרץ. הנסיך התהלך והתהלך שעות (דקות) התעייף והתיישב על גזע עץ כרות. הוא הוציא מראה מכיסו והתבונן בעצמו בעניין.

המכשף, ששמע על האבירה ורכבה המכונף, ארגן קבוצת חיפוש כדי להשיב את הממזר למקומו. הוא גייס אנשים מכל שכבות האוכלוסייה ושלח אותם לשמונה כיוונים שונים. באותו הזמן הנסיך הלך לו ביער ומגפי העור שלו כבר נקרעו ממזמן בגלל האבנים והזרדים השוטים.

לפתע שמע קול מאחורי העץ, הוא התחבא וצפה לעבר מקור הקול. הוא ראה את נער הכפר שהציל לפני זמן רב מאפוני הפלא המכושפים. הנסיך שמח והלך לעבר הנער.

"אבירי המקסים!" קרא אליו הנסיך. "הצילני מיד הנערה הכסופה וחיית השעשועים המעופפת שלה!"

הנער התבונן בנסיך וזיהה אותו לאחר כמה שניות, כיוון ששיערו היה ארוך יותר ובגדיו מטונפים, נעליו היו קרועות וכתרו היה חסר. הנער מיהר להשתחוות ופנה אל הנסיך.

"הו נסיכי האדיר! חזרת אל ממלכתך בריא ושלם.." החל הנער לומר.

"איזה בריא ושלם?" קטע אותו הנסיך במהירות. "כל גופי חבול מההליכה ונפשי כאובה!"

הנער תמך בנסיך שנפל לידיו בעלפון מדומה והכניסו לבקתה קרובה. הנער נתן לנסיך שתייה והכין לו ארוחה לתפארת, טיפל בו במסירות וקיצר את שיערו. הנסיך, כעופר פצוע, נענה לתחינותיו של הנער לשכב ולנוח ונתן לו לטפל בו.

הנסיך נהנה מיחסו של הנער אליו ולאחר כמה זמן אמר לו: "בוא איתי ונלך אל הארמון לרשת את כס המלוכה!"

הנער הביט בו בפליאה ושאל מדוע רוצה הנסיך שגם הוא יבוא איתו.

"ברצוני להודות לך על מסירותך אללי ולהפוך אותך לנערי המלכותי," אמר לו פרינס "צ'רמינג".

הנער הסכים ושניהם הלכו אל הטירה הענקית ענקית וניצבו בפני המלך והמלכה המופתעים מחזרת בנם. הנסיך הכריז על סיבת חזרתו ודרש מאביו את כס המלכות. המלך צחק וקרא לשומריו. מיד הופיע חיל המשמר ביחד עם המכשף העממי. באותו זמן שבוא נעדר הנסיך חשבו השלישייה, המלך המלכה והמכשף, כיצד יענישו את הנסיך על בריחתו.

המכשף הרים את ידיו לכיוון הנסיך וכישף אותו בערמומית. הנסיך התעלף וכשהתעורר מצא עצמו בתוך אקווריום ענקי באמצע אולם הנשפים כשלרגליו נצץ סנפיר סגול. הנסיך המופתע דפק על שמשת האקווריום ימים ולילות אך דבר לא עזר. המלך והמלכה נהנו ממעשי המכשף והפכו אותו למכשף המלכותי. את הנער הכפרי מינו להיות אחראי על הטיפול בנסיך, כיוון שכל אדם אחר שניסה להתקרב אל הנסיך חטף נשיכה או הצלפה מהסנפיר הגדול. וכך טיפל הנער בנסיך, שכבר הבין את לקחו אך עדיין נהנה להיות תחת טיפולו של הנער.

והמלך והמלכה חיו להם באושר ועושר עד עצם היום הזה (עד שהנסיכה, בתם, חזרה עם אבירה כדי לרשת את כס המלכות, כי אי אפשר לתת לדג לשלוט בממלכה... זה לא הגיוני), או אולי בעצם עד מחר.

הסוף.