מעולם לא חסר לי משהו כמוך, גם לא כשסבא שלי נפטר.
גם אחרי כמעט שלושה שבועות
את עדיין כלכך חסרה לי
לא מתחשק לי כלום חוץ מלשים עלייך את הראש ולספר לך הכל.
לא יכולת להחזיר תשובה אבל לפעמים (וכמעט תמיד) בכלל לא צריך תגובה, רק תחושה של הבנה.
בא לי לבכות, כבר בכיתי
בא לי לצעוק לצרוח
ולהקיא.
ולבכות.
הכל, רק תחזרי.
שאני אוכל להניח את הראש על הפרווה שלך ולספר לך הכל.
פאק.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
סלינה קייל