מחר טסים 333>

יהיה כלכך כיף =]

בנתיים עדכון שיעמום: אז ככה, עם כל הטיסה מחר וזה, משעמם לי כאן. אז מה עושים? פוסט תמונות עם המשקפיים החדשים שלי 3> אחרי שהקודמים נשברו בנסיבות לא רלוונטיות כלכך, נרכש זוג משקפי שמש חדש מאירוקה!!! ולהלן תמונות נזק:

I'm SO cool. >:D

החלטתי להתנתק ממקומות שבהם יש אנשים שאני כבר לא מרגישה כל קשר אליהם. דוגמא למקום כזה הוא הטבעת של אנימה ומנגה. את שוג'ו מנגה השארתי כי אני עדיין מתעניינת ורואה ונחמד לי עם זה. אנשים שמכירים אותי יודעים איפה למצוא אותי אז ככה שאם מישהו פתאום נזכר בי, אני שם. במסנג'ר בעיקר. עד שאתגייס ולא יהיה לי זמן למסנג'ר D:

אני חושבת שמשהו לא בסדר. בראש שלי בעיקר. אני ממש קרה אל ההורים שלי, מעצבנת ומגעילה. לא מגיע לי את כל מה שהם נותנים לי ואת ההתייחסות שלהם. אני מרגישה כמו פרינססה ביצ'ית וזה רק מאכיל לי את האגו. מרגישה כמו גוף ריק, אפילו ברשימות בצד כשאני נדרשת לכתוב מה קורה בכלליות אני בעצמי לא יודעת, מה אני מרגישה עכשיו? אין לי שמץ. האם זאת תקופה? אני יודעת שאני אהיה שמחה והיה לי כיף באיה נאפה, ושאני מתרגשת לקראת הגיוס, ושאני רוצה לעבור זמן טוב עם המשפחה והחברים לפני זה- אבל עכשיו? אני באמת שלא יודעת.

אני רוצה לתקן מעט את הקשר שלי עם אמא ואבא. אבא תמיד היה אדם סגור שחלקתי איתו אהדה לסרטי אימה ואקשן, וחיבה למוזיקת רוק קלאסית. בקרוב אלך איתו לראות את באטמן החדש (פעם ראשונה שהוא רואה אותו ופעם שנייה שלי), אולי אחרי זה גם נלך לאכול סושי כי זה טעים לו ואני חולה על זה. עם אמא יש לי קצת בעיה. אני הולכת איתה לקניות ובכל פעם מחדש אנחנו מוצאות על מה לריב כי אני בדיאטה והיא לא בעונש, קונים דברים משמינים ואני בסוף אוכלת אותם. לא מנסים להבין. כבר שנה עברה מאז שהתחלתי להתעסק בעניין המשקל שלי, חשוב לי להגיע למשקל מסויים- אידיאלי. לפני שאני אכנס לנושא הסוחף הזה של הדיאטה, אחזור לעניין עם אמא. היא מאוד אוהבת את כל הקטע הזה של משפחה ויחד וארוחות בוקר משותפות ומסעדות ביחד, אבל אני עדיין בראש הזה של שמירה על המשקל ולא תמיד רוצה לאכול בחוץ.

בקיצור, אני לא יודעת מה לעשות, אני מקווה שהתקופה הרובוטית הזאת שלי תעבור ומהר (גוף בלי נפש).

אני מקווה לשפר את העניינים. עם אבא ללכת לסרטים, לארגן עם אמא ארוחת בוקר משותפת, להציע טיולים נחמדים ביחד. אבל בסופו של דבר אני כבר בת 18 ואחי הגדול כבר בן 22. אני מתגייסת והוא מתחיל לעבוד וזה יהיה קשה לארגן כי לא תמיד רוצים ללכת עם ההורים אלא רוצים להיות עם החברים, להנות ולשתות ולא יודעת מה. כבר בת 18, נראית בכיתה ט', מנטלית בת 14. בגיל 14 התחלתי הרבה דברים ועברתי הרבה חוויות: הטיול לארצות הברית, התחלת לורן ויקום מקביל ועוד. הייתי רוצה לחזור להיות בת 14... רק בשביל יותר זמן עם ההורים, לתקן את העלייה במשקל, להכיר יותר אנשים ולבלות יותר זמן עם יקרים ללבי שאינם בני אדם. לנצל כל שנייה. זה מה שאני הולכת לעשות.

להנות באיה נאפה, לחזור לסופשבוע בבית עם המשפחה, לבקר את שרון, להצטלם, לארגן מסיבת גיוס+יומולדת, לבקר אנשים חשובים כמו נדבי ורותמי, לראות שוב באטמן האביר האפל, לאכול סושי עם ג'ניה בעזריאלי, להמשיך להעלות רעיונות חדישם לסיפורים שלי, לעשות קניות לצבא עם אמא, לבקר את סבא ז"ל לפחות פעמיים לפני הגיוס, להתגייס, לחזור למשפחה בסופשבוע, להפגש עם חברים ועוד- מלא זכרונות טובים לדרך ארוכה שעוד יש לי לעבור.

אחרי הצבא אני רוצה לעבוד ואז ללמוד באיטליה למשך שלוש שנים. עיצוב תפאורה או אנימציה, שניהם מאוד מעניינים. אבל אני רוצה ללמוד שם, לא בישראל. זה אומר להפרד מהחברים להרבה מאוד זמן, להיפרד מהמשפחה להרבה זמן גם כן, להיות עצמאית ולהלחם למען המטרה שלי. ואני יודעת שאני מסוגלת אם אני ממש רוצה. בנתיים אני פה, לא בורחת. אם עדיין ארצה ללמוד שם, אעשה את מירב מאמציי.

דיי, כמה דיכאוני כבר אפשר להיות. לא תכננתי פוסט שכזה. במילא האנשים החשובים לא יקראו אותו (חוץ מאולי שלושה).

הכל יהיה בסדר. ומה שלא יהיה בסדר- נעשה שיהיה בסדר בכוח D: כי מה שלא הולך בכוח, הולך בעוד יותר כוח XD

לילה טוב 3>