פרק  5

יומיים  אחרי  המסיבה  חזרו  הבנות  ללימודים  כמו  אחרי  כל  מסיבה.

"לורן,  קומי!", צעקה  סוזן  מהמטבח  ויצאה  למכוניתה.

לורן  התלבשה   ליטפה  את  פרינססה  וירדה  לאכול  קורנפלקס.

היא  הכינה  לעצמה  כריך  עם  גבינה  לבנה  ועלתה  לחדרה.

היא  הסתרקה,  התארגנה  ויצאה  לכיוון  חטיבת  ביניים, 'סטורס'.

לורן ראתה  את  ג'רמי  מחכה  לה  ליד  דלת  הכניסה.

היא  פתחה  בריצה  וג'רמי  ראה  אותה.

היא  הגיעה  אליו  וחיבקה  אותו.

הם  התנשקו  והלכו  מחובקים  לכיתות  י'1  וי'2.

הם  המשיכו  ללכת  יחד  ונכנסו  ביחד  למעבדה.

טרוי  החטיף  מבט  והסתכל  על  ג'רמי  בקנאה.

השיעור  הראשון  היה  משותף  לכיתות  י'1  וי'2, זה  היה  שיעור  ביולוגיה.

לי'1  השיעור  השני  היה  מתמטיקה  ולי'2  ספרות.

שני  השיעורים  הראשונים  הסתיימו  והגיעה  ההפסקה.

לורן, ג'רמי  וחבריהם  הלכו  לחצר  בית  הספר.

לורן  וג'רמי  התנשקו, לא  היה  להם  אכפת  שהסתכלו  עליהם.

ניקול  הציעה  שכל  פעם  הן  יזמינו  את  הבנים  כשהן  עושות  מסיבת  פיג'מות.

שאר  הבנות  הסכימו.

השבוע  שארון  עשתה  מסיבת  פיג'מות.

היא  הזמינה  את  הבנות  ואת  הבנים.

"היי", אמרה  שארון  לחבורת  הבנות  שדפקו  בדלתה.

"מה  עושים?", שאלה  מינדי.

"קודם  כל  נחכה  לבנים", אמרה  מינדי.

אחרי  עשר  דקות  נשמעה  דפיקה  בדלת.

שארון  פתחה  אותה.

"היי", אמרה  לחבורת  הבנים  בפתח.

"היי", אמרו  כולם   פה  אחד  ונכנסו  לביתה.

"הגענו", אמר  מרטין.

ג'רמי  התיישב  ליד  לורן  וטרוי  ישב  מצידו  השני.

ג'רמי  נישק  את  לורן  על  הלחי.

"בואו  נתחיל  עם  אמת  או  חובה", אמרה  ניקול.

"אוקיי", אמרה  שארון  והלכה  להביא  בקבוק  ריק.

כולם  התיישבו  במעגל  ושארון  סובבה  את  הבקבוק.

הבקבוק  עצר  על  שארון  וטרוי.

"אמת  או  חובה",  שאלה  שארון.

"אמת", ענה.

"טוב", אמרה  שארון, "מה  היית  רוצה  שאני  אגיד  לך  לעשות  עם  היית  בוחר  חובה?".

"לא  היה  אכפת  לי  לקבל  נשיקה  מאחת  הבנות", אמר  טרוי  והסתכל  על  לורן  אבל  הפנה  את  מבטו  מיד  כדי  שג'רמי  לא  יראה  שהוא  מסתכל  עליה.

יושבות  המעגל  נרתעו.

טרוי  סובב  את  הבקבוק.

הבקבוק  האט  ועצר  על  שארון  וניקול.

"אמת  או  חובה?", שאלה  שארון.

"חובה", אמרה  ניקול  בניסיון  להיות  אמיצה.

"בואו  נראה", אמרה  שארון.

שריל,  מינדי  ולורן  לחשו  משהו  באוזנה  של  שארון.

"טוב, חובה  עלייך", אמרה  שארון, "לרקוד  ריקודי  בטן  מול  כולם".

"מה?!", אמרה  ניקול  בכעס, "אני  לא  יודעת  לרקוד  ריקודי  בטן!".

"אז, חובה  עלייך  לרקוד  סלואו  עם  מרטין", אמרה  שארון, "שיר  שלם".

"זה  בסדר  מצידך מרטין?",  שאלה  שריל.

"אין  לי  בעיה", אמר.

ניקול  ומרטין  קמו.

מינדי  הפעילה  את  מערכת  הסטריאו  של  שארון  וחיפשה  דיסק  עם  שיר  רומנטי.

"מצאתי", אמרה.

היא  שמה  את  הדיסק  ולחצה  על  'פליי'.

ניקול  ומרטין  התקרבו.

ניקול  כרחה  את  ידיה  סביב  צווארו  של  מרטין  ומרטין  שם  את  ידיו  על  מותניה.

ניקול  הניחה  את  ראשה  על  כתפו,  עצמה  את  עיניה  ושכחה  שחבריה  נמצאים  בחדר.

הכל  נהיה  שחור  ורק  זרקור  אחד  האיר  עליהם  אור  לבנבן, דמיינה  לה.

השיר  התנגן, עברה  בנתיים  דקה.

ניקול  הרגישה  שידיו  של  מרטין  רועדות.

היא  פתחה  את  עיניה  וראתה  טיפת  זיעה  על  מצחו.

הוא  רעד  כולו.

מרטין  סגר  את  עיניו.

לפתע  התנתקה  אחיזתו  והוא  נפל  על  הריצפה.

חלומה  בהקיץ  של  ניקול  התנפץ.

היא  הרימה  את  ראשו  ונגעה  במצחו.

"יש  לו  חום  גבוה!", אמרה  בדאגה  לחבריה.

"אני  מביאה  מגבת  עם  קרח  וכדור  להורדת  חום", אמרה  שארון  במהירות  ורצה  לעבר  המטבח.

ניקול  ישבה  על  הריצפה, הרימה  את  חלקו  העליון  של  מרטין  והניחה  אותו   על  רגליה, היא   חיבקה  אותו.

יום  למחרת.

מרטין  פתח  את  עיניו, הוא  היה  בביתו  וקרני  שמש  בהירות  חדרו  דרך  החלון.

הוא  הרגיש  יותר  טוב  אחרי  שלקח  את  הכדור.

הוא  ראה  את  ניקול  וחייך, היא  נשארה  איתו  כל  הלילה.

פרק  6

דצמבר.

עברו  שבועיים  מאז  שמרטין  התעלף  במסיבה  של  שארון  וחג  המולד  הגיע.

מרטין  הלך  לרופא  והרופא  אמר  לו  שהוא  חולה.

מרטין  קיבל  תרופה   ושבוע  שלם  כדי  לשכב  במיטה  ולהחלים.

ניקול  באה  לבקר  אותו  כל  יום  אחרי  הצהריים.

היא דיברה  איתו  כמעט  שלוש  שעות  רצופות.

בערב  החג  היא  הביאה  לו  מתנה  פוסטר  בצורת  מלאך  שמחזיק  לב  ועל  הלב  היה רשום: 'חג  מולד  שמח  והחלמה  מהירה. באהבה, ניקול'.

הם  נהנו  להיות  ביחד  בדיוק  כמו  שג'רמי  ולורן  נהנו.

מרטין  חייך  אליה  וניקול  החזירה  לו  חיוך.

לורן  קיבלה  מג'רמי  שרשרת  עם  לב  שבאמצעו  הייתה  אבן  ברקת  ובתוכו  הייתה   תמונה  שלהם ביחד.

ג'רמי  קיבל  מלורן  מסגרת  לתמונה  ממתכת  יקרה  וכסופה  שהיה  חרוט  עליה  משפט: 'ג'רמי  ולורן  לנצח'.

ג'רמי  שם  במסגרת  תמונה  שלו  ושל  לורן  מחובקים.

לורן  נתנה  לכל  אחת  מחברותיה  שרשרת  עם  חלק  קטן  בקצה  שמרכיב  יחד  עם  שאר  החלקים  עיגול  צבעוני  עם  אבני  מזל, גם  ללורן  היה  חלק  מהעיגול.

החג  הסתיים  וכולם  חזרו  ללימודים.

"לורן!,  את  מאחרת!", צעק  אליה  אחיה  שהיה  בחופשה  מהצבא.

"בסדר,  בסדר!", אמרה  לורן  בזמן  שירדה  במדרגות  לצד  פרינססה  עם  תיק, "אני  תכף  יוצאת".

היא  חטפה  את  הכריך  שהכינה  ואת  המפתח.

"ביי  קורט", אמרה  בדרכה  החוצה, "ביי  פרינסיסי  שלי!".

היא  רצה  לכיוון  חטיבת  הביניים  ונכנסה  לכיתה  בדיוק  בצלצול.

המורה  נכנס  לכיתה  ברגע  שלורן  התיישבה.

"היי", לחשה  לורן  למינדי  שישבה  לידה.

מינדי  חייכה  וקרעה  פיסת  נייר  ממחברתה.

'טוב   שבאת', כתבה.

'פרינססה  שתתה  מהשירותים', ענתה  לורן. 

'ג'רמי  שאל  עלייך  כבר  עשרים  פעם', יידעה  אותה  מינדי.

'איזה  מתוק', רשמה  לה  לורן.

השיעור  הראשון  עבר  בהתכתבויות  מהירות  בין  שתי  הבנות.

הגיע  הזמן  ללכת  לשיעור  ביולוגיה.

לורן  וחבורתה  נכנסו  למעבדת  ביולוגיה.

לורן  הבחינה  בג'רמי  שישב  בשולחן  לבד, רחוק  משאר  התלמידים.

היא  התקרבה  אליו, התיישבה  לידו  והניחה  את  תיקה  על  הריצפה.

המורה  התעכב.

"היי", אמרה  לו, "מצטערת  שאיחרתי, פרינססה  שתתה  מהשירותים". 

ג'רמי  חייך.

"היי", אמר  ונשק  לה  על  הלחי.

לורן  וג'רמי  הסתכלו  אחד  על  השניה  כל  השיעור  והמשפט  היחיד  שהם  שמעו  מהמורה  היה: "בוקר  טוב".

השאר   כבר  לא  עניין  אותם.

ג'רמי  דיבר  עם  קולין  בחצר  האחורית  של  החטיבה   כשלורן  הלכה  לשירותים.

"אני  יכול  להמשיך  לנצח!", אמר  ג'רמי.

"למה?", אמר  קולין  בפחד.

"אני  לגמרי  מאוהב  בלורן", אמר  ג'רמי.

"אה  כן?", אמר  קולין.

"היא  כל  כך  חמודה  ולי  לא  אכפת  להמשיך  להיות  איתה  המון  זמן! אז  אני  ממשיך!", פסק  ג'רמי.

"אוי  לא", חשב  קולין.

"טוב  ביי", אמר  ג'רמי  כשראה  את  לורן  רצה  לעברו.

לורן  קפצה  על  ג'רמי  ונישקה  אותו  על  שפתיו.

ג'רמי  חייך  ונשק  לה  על  הלחי.

"ביי", אמר  קולין, מבואס  בזמן  שהסתכל  על  ג'רמי  ולורן  הולכים  יחד  לכיתה.

"אני  אבוד", אמר  קולין  בשקט.

פרק  3

נובמבר.

החודשים  הראשונים  של  הלימודים  עברו  ולורן  הכירה  ארבעה  בנות  שהיו  החברות  הכי טובות  שלה. שמותיהן  היו: שריל  וויליאמס, שארון  רוֹז, ניקול  דָנְבֻר  ומינדי  עֻווֹג.

לשארון  היה  עור  כהה  ושיער  שחור  מסולסל. עיניה  היו  כחולות-חומות, היא  הייתה  רזה  ונמוכה.

לניקול  היה  שיער  חום  בהיר  חלק  ועיניים  ירוקות, היא  הייתה  גבוהה  ורזה  כמו  לורן.

למינדי  היה  שיער  אדמדם  מתולתל  ועיניים   חומות, היא  הייתה  גבוהה  ושמנמנה  אבל  לא  יותר  מדי.

לורן  וחברותיה  נפגשו  כל  הפסקה  וכל  סוף  שבוע  אצל  אחת  אחרת  במסיבת  פיג'מות.

לורן  הכירה  לא  רק  בנות, היא  הכירה  עוד  שני  בנים  נחמדים  שהיו  ידידים שלה. שמותיהם  היו: מרטין  אִקְסֶנְדוּ  וטרוי   מֵקְפֵיִי.

השבוע  היה  תורה  של  לורן  לעשות  מסיבת  פיג'מות  אצלה, היא  הזמינה  את  חברותיה  בערב  והם התמקמו  וסידרו  את  שקי  השינה  שלהם  בסלון  ליד  שק  השינה  של  לורן  מול  הטלוויזיה.

"בואו  נזמין  גם  בנים!", הציעה  שריל, "תמיד  אנחנו  לבד,  רק  בנות".

"אבל", אמרה  לורן, "הם  לא  יוכלו  לישון  פה!".

"נכון", הצדיקה  אותה  ניקול.

"ואם  הם  ילכו  אחרי  שעתיים  ולא  יישארו  פה  לישון?", שאלה  שארון.

"טוב  רגע,  אני  אשאל  את  אימא  שלי", אמרה  לורן  והלכה  לאימה.

"היא  מרשה!", אמרה  לורן  בהתלהבות.

"טוב", אמרה  מינדי, "אז  את  מי  נזמין?".

"בואו  נזמין  את  מרטין  וטרוי!", הציעה  ניקול.

"את  אקסנדו  ומקפיי?", אמרה  שריל, "נו  טוב".

"אתן  מכירות  אולי  את  ג'רמי?", שאלה  לורן.

"איזה  ג'רמי?", שאלה  שריל, "ג'רמי  קומט?".

"מי?", שאלה  ניקול, "ההוא  מי'2?".

"כן", ענתה  לורן  והסמיקה.

"למה?", שאלה  שארון, "יש  לך  משהו  איתו?".

לורן  הסמיקה  ופניה  הורודות  הפכו  בין  רגע  לאדומות  מאוד.

שאר  הבנות  צחקקו  והתלחששו  בניהם.

"טוב  אפשר להזמין  אותו  גם", אמרו  שאר  הבנות.

"יש", חשבה  לורן  וליבה  קפץ.

לורן  התקשרה  אל  הבנים.

"הם  יכולים  לבוא", אמרה, "אבל  מה  נעשה  איתם?".

"אמת  או  חובה", אמרה  שארון, "ואפשר  גם  'פלונטר'".

"אבל,  אין  לי  'פלונטר'", אמרה  לורן.

"אבל  אני  הבאתי!", אמרה  שריל.

"טוב", אמרה  לורן.

נשמעה  דפיקה  בדלת, הבנים  הגיעו.

לורן  פתחה  את  הדלת.

לפניה  עמד  נער  גבוהה  עם  שיער  חום  בהיר  ועיניים  בהירות  בצבע  טורקיז       שמו  היה  טרוי  ומאחוריו  עמד  נער  שהכירה, ג'רמי.

"היי, מרטין  יגיע  עוד  מעט", אמר  טרוי  ללורן, נכנס  לבית  והתיישב על  הספה 

מאחורי שקי  השינה.

"היי, תודה  על  ההזמנה", אמר  ג'רמי  ונשאר  עומד  בחוץ.

"תיכנס", אמרה  לורן, "אתה  רוצה  להישאר  בחוץ  כל  הערב?".

ג'רמי  נכנס  לביתה  והתיישב  ליד  טרוי.

לורן  סגרה  את  הדלת  והתיישבה  על  שק  השינה  שלה  ליד  שאר  הבנות.

"אז, מה  נעשה?", שאל  טרוי.

"רוצים  אמת  או  חובה?", שאלה  ניקול.

כולם  הסכימו.

נשמעה  דפיקה  נוספת  בדלת.

לורן  ניגשה  לדלת  ופתחה  אותה.

מולה  עמד  נער  גבוהה  עם  שיער  בלונדיני  ועיניים  כחולות-אפורות, שמו  היה  מרטין.

"הגעתי", אמר  ללורן  ונכנס  לבית, "מה  עושים?".

"משחקים  אמת  או  חובה", עידכנה  אותו  לורן וסגרה  את  הדלת.