מחר טסים 333>

יהיה כלכך כיף =]

בנתיים עדכון שיעמום: אז ככה, עם כל הטיסה מחר וזה, משעמם לי כאן. אז מה עושים? פוסט תמונות עם המשקפיים החדשים שלי 3> אחרי שהקודמים נשברו בנסיבות לא רלוונטיות כלכך, נרכש זוג משקפי שמש חדש מאירוקה!!! ולהלן תמונות נזק:

I'm SO cool. >:D

החלטתי להתנתק ממקומות שבהם יש אנשים שאני כבר לא מרגישה כל קשר אליהם. דוגמא למקום כזה הוא הטבעת של אנימה ומנגה. את שוג'ו מנגה השארתי כי אני עדיין מתעניינת ורואה ונחמד לי עם זה. אנשים שמכירים אותי יודעים איפה למצוא אותי אז ככה שאם מישהו פתאום נזכר בי, אני שם. במסנג'ר בעיקר. עד שאתגייס ולא יהיה לי זמן למסנג'ר D:

אני חושבת שמשהו לא בסדר. בראש שלי בעיקר. אני ממש קרה אל ההורים שלי, מעצבנת ומגעילה. לא מגיע לי את כל מה שהם נותנים לי ואת ההתייחסות שלהם. אני מרגישה כמו פרינססה ביצ'ית וזה רק מאכיל לי את האגו. מרגישה כמו גוף ריק, אפילו ברשימות בצד כשאני נדרשת לכתוב מה קורה בכלליות אני בעצמי לא יודעת, מה אני מרגישה עכשיו? אין לי שמץ. האם זאת תקופה? אני יודעת שאני אהיה שמחה והיה לי כיף באיה נאפה, ושאני מתרגשת לקראת הגיוס, ושאני רוצה לעבור זמן טוב עם המשפחה והחברים לפני זה- אבל עכשיו? אני באמת שלא יודעת.

אני רוצה לתקן מעט את הקשר שלי עם אמא ואבא. אבא תמיד היה אדם סגור שחלקתי איתו אהדה לסרטי אימה ואקשן, וחיבה למוזיקת רוק קלאסית. בקרוב אלך איתו לראות את באטמן החדש (פעם ראשונה שהוא רואה אותו ופעם שנייה שלי), אולי אחרי זה גם נלך לאכול סושי כי זה טעים לו ואני חולה על זה. עם אמא יש לי קצת בעיה. אני הולכת איתה לקניות ובכל פעם מחדש אנחנו מוצאות על מה לריב כי אני בדיאטה והיא לא בעונש, קונים דברים משמינים ואני בסוף אוכלת אותם. לא מנסים להבין. כבר שנה עברה מאז שהתחלתי להתעסק בעניין המשקל שלי, חשוב לי להגיע למשקל מסויים- אידיאלי. לפני שאני אכנס לנושא הסוחף הזה של הדיאטה, אחזור לעניין עם אמא. היא מאוד אוהבת את כל הקטע הזה של משפחה ויחד וארוחות בוקר משותפות ומסעדות ביחד, אבל אני עדיין בראש הזה של שמירה על המשקל ולא תמיד רוצה לאכול בחוץ.

בקיצור, אני לא יודעת מה לעשות, אני מקווה שהתקופה הרובוטית הזאת שלי תעבור ומהר (גוף בלי נפש).

אני מקווה לשפר את העניינים. עם אבא ללכת לסרטים, לארגן עם אמא ארוחת בוקר משותפת, להציע טיולים נחמדים ביחד. אבל בסופו של דבר אני כבר בת 18 ואחי הגדול כבר בן 22. אני מתגייסת והוא מתחיל לעבוד וזה יהיה קשה לארגן כי לא תמיד רוצים ללכת עם ההורים אלא רוצים להיות עם החברים, להנות ולשתות ולא יודעת מה. כבר בת 18, נראית בכיתה ט', מנטלית בת 14. בגיל 14 התחלתי הרבה דברים ועברתי הרבה חוויות: הטיול לארצות הברית, התחלת לורן ויקום מקביל ועוד. הייתי רוצה לחזור להיות בת 14... רק בשביל יותר זמן עם ההורים, לתקן את העלייה במשקל, להכיר יותר אנשים ולבלות יותר זמן עם יקרים ללבי שאינם בני אדם. לנצל כל שנייה. זה מה שאני הולכת לעשות.

להנות באיה נאפה, לחזור לסופשבוע בבית עם המשפחה, לבקר את שרון, להצטלם, לארגן מסיבת גיוס+יומולדת, לבקר אנשים חשובים כמו נדבי ורותמי, לראות שוב באטמן האביר האפל, לאכול סושי עם ג'ניה בעזריאלי, להמשיך להעלות רעיונות חדישם לסיפורים שלי, לעשות קניות לצבא עם אמא, לבקר את סבא ז"ל לפחות פעמיים לפני הגיוס, להתגייס, לחזור למשפחה בסופשבוע, להפגש עם חברים ועוד- מלא זכרונות טובים לדרך ארוכה שעוד יש לי לעבור.

אחרי הצבא אני רוצה לעבוד ואז ללמוד באיטליה למשך שלוש שנים. עיצוב תפאורה או אנימציה, שניהם מאוד מעניינים. אבל אני רוצה ללמוד שם, לא בישראל. זה אומר להפרד מהחברים להרבה מאוד זמן, להיפרד מהמשפחה להרבה זמן גם כן, להיות עצמאית ולהלחם למען המטרה שלי. ואני יודעת שאני מסוגלת אם אני ממש רוצה. בנתיים אני פה, לא בורחת. אם עדיין ארצה ללמוד שם, אעשה את מירב מאמציי.

דיי, כמה דיכאוני כבר אפשר להיות. לא תכננתי פוסט שכזה. במילא האנשים החשובים לא יקראו אותו (חוץ מאולי שלושה).

הכל יהיה בסדר. ומה שלא יהיה בסדר- נעשה שיהיה בסדר בכוח D: כי מה שלא הולך בכוח, הולך בעוד יותר כוח XD

לילה טוב 3>

עוד יומיים אני וליאור נוסעות לשבוע באיה נאפה DDD:

יהיה מוי כיף~ 3>

אז אם אני לא במסנ או משהו, תדעו שאני עושה אופנוע ים בחופי קפריסין DDDD:

ושהאינטרנט שלי דפוק XD

הייתי צריכה את הזמן הזה. אני חושבת שמעולם לא נהנתי ככה מלהיות לבד בקולנוע ולראות את אחד הסרטים הטובים של השנה, אם לא של המאה. לפני שאני חופרת ומספיילרת לו את הצורה בפוסט ארוך ומתלהב אני רוצה לציין שהרבה זמן לא אכלתי פופקורן בקולנוע ושלא צריך יותר מ-10 דקות של "בקרוב"ים.

ועכשיו לחפירה פאנגרלית- זהירות ספויילרים:

כריסטופר נולאן, אני מורידה בפנייך את כובעי למרות שאינו על ראשי ברגע זה. כמה פיקפקתי ביכולותייך לפני שראיתי את באטמן מתחיל... יחד לאחר שהוא הסתיים ידעתי כי מושכותיו ארוכות הטווח של טים ברטון הכל-יכול עברו הלאה אל במאי על זמני שיודע בדיוק מה הציבור, ואוהבי באטמן בפרט, רוצה לראות על המסך הגדול. אני רוכשת לך כבוד רב ומצפה לסרטייך הנוספים. קבל ח"ח.

הית' לדג'ר, אוייבי השנוא ביותר לשעבר. הוכחת לי שאתה מסוגל לבצע את תפקידו של הג'וקר באופן מושלם ולא פחות. אמנם הג'וקר אותו שיחק מר ניקולסון היה ההתגלמות הקלאסית של הדמות הפסיכופטית אבל הג'וקר החדש והמרענן הביא אותי לחשוב עלייך רק טובות. ידידי המנוח, מקווה שמצאת לך מנוחת עולמים במקומך. העולם הזה לא ישכח את גדולתך כשחקן בעל כישורים רבים. יהי זכרך ברוך.

כריסטיאן כריסטיאן, אין מה להגיד. אתה שווה. 3>

הסרט פתח בהשקפה ממבט ציפור על גות'האם האהובה והמושחתת. בין עסקים באליטה לשודים באור יום עברו לפחות מיליון רעיונות מבריקים אותם יישמו הצוות המעולה של השחקנים והמפיקים. מאחורי כל פרט יש חשיבה והטכנולוגיה העכשווית איפשרה ליישם גם כל פנטזיה קטנה בסרט מעולה שכזה. אני לא יודעת איך להמשיך, אני חושבת שוב על המראות הנפלאים של הסרט. מהלכים יפהפיים של אנשי הפעלולים ויש לציין גם את הקרבתו של הפעלולן שנפטר בהמלך הצילומים, איני יודעת את שמך אבל יהי זכרך ברוך. הסרט יצא על מגש של שמועות טובות אל הקרנים ועשה את העבודה בצורה יוצאת מן הכלל.

בתחילת הסרט מוצגת בפנינו דמות חדשה: אהרון אקהרט בתפקיד הארווי דנט, האביר הלבן בעל הפנים הידועות של גות'האם. מר דנט הוא תובע במשרד המשפטים של רייצ'ל דוז (שאגב השחקנית הוחלפה וחבל כי קייטי הולמס החמודה התאימה באופייה לדמות העיקשת של התובעת המחוזית האידיאליסטית) וכמובן, גם מאוהב בה והם יוצאים כבר כמה זמן יחד. הארווי דנט הוא גיבור היום של ג'ותהאם: מכניס פושעים מאחורי הסורגים ומנקה את הרחובות בצורה חוקית וסמכותית. ואני חשבתי שמר אקהרט שלנו יחליף את המנוח בתפקיד הג'וקר המהולל, כמה מצחיק מצידי. מסייה אקהרט הראה גם הוא כשרון משחק יוצא דופן בעקבות פעולותיו בתפקידו של הארווי בעל הכפילות המסובכת. בתור עו"ד חמוד הוא היה מקסים, חזק, כריזמטי ונאה ובתוך דו-פרצוף הוא היה משגע, משכנע ולגמרי בעניין של עין אחת בפנים ועין אחת בחוץ D: אמנם הפנים של דו-פרצוף דמו באופן כרוני לפניו של המומיה (3>) מהמומיה הראשונה, קלאסה. אכזבה גדולה בקשר לדו-פרצוף שיכולה להשתנות אם כריסטופר היקר ימלא את משאלתי: הכיצד את הורג דמות שמבסס עליה סרט שלם?! אמנם היה מעניין מאוד לראות את התפתחותו של דו-פרצוף הבלתי מעורער אבל למה סיימת הוא מצא את מותו ולא נתת ל"אביר האפל" נופח של to be continue? אני מקווה שתיקח עצמך בידיים ומהר מר נולאן כי סדרת סרטי הבאטמן הידועים לא יכולה להסתיים במותו של אחד הרשעים הראשיים, הו לא. זה לא יכול להסתיים גם בנימה שגיבורנו המקסים הוא שומר העיר ושהוא רודץ צרות שהמשטרה צריכה לרדוף אחריו. נולאן! שפר פעולותיך לעתיד. אני מצפה להמשך. אם אצטרך לחכות עוד 10 שנים עד שייצא באטמן חדש, אהמ באטמן ורובין יצא ב-59 להזכירכם ובאטמן מתחיל יצא ב-2005, אני אשמיד. וחבל.

תהליכי השינויי ההדרגתיים של הדמויות הפתיעו רק לטובה, הסרט הזה פשוט מרתק את הצופה בין אם הוא אוהב\מכיר\שמע על באטמן ובין אם לא. בכל מהלכו יש דגש רב על הפן הריגשי מוסרי ולאו דווקא על הפן הפיזי כוחני אקשני. אקשן בכמות מדודה בשביל להאכיל את הצופה בצורה מושלמת מול פסיכולוגיה מפתה ומתפתלת. אני עדיין המומה וכבר כותבת פה חצי שעה את כל שעולה למוחי.

הלוליינית היפהפיה- באטמוביל מודל 2005 פינתה מקומה לבאטבייק שיצא מקרביה ועשה פוזות מרשימות על כבישי גות'האם חרושי גלגלי הגומי. ליבי יוצא אלייך לוליינית, את המודל השני האהוב עליי ביותר אחרי מודל 92' בבאטמן חוזר. 

מותה של רייצ'ל דוז הביא להתפתחות מעניינת בכך שמר אלפרד היקר שרף את מכתבה אותה מיענה אל אדון ויין בעל הפיצול הידוע. מדוע הוא נקט בפעולה זו? מכיוון שהאדון הצעיר עבר מספיק בחייו ולא שם לב שאהובת ליבו נתנה את מסירותה לפנים החדשות של החוק? מיותר. עדיף להצפין ולשכוח מאשר להשמיד ולהיות בעלי חוב במצפון. לפחות התובעת המחוזית פינתה מקומה לגברת ויקי וויל, אני סבורה שגברת וויל לא תופיעה בבאטמנים החדשים אלא ישר תעביר את הכתר לגברת סלינה קייל שתשתף פעולה באופן מושלם וחוזר עם פינגווין האגדי. בתקווה שהשחקנים יהיו העתק מדוייק וצעיר של מישל פייפר ודני דה ויטו.

-סוף ספויילרים-

המוח שלי מתחיל להתעייף. אני מודה שנהנתי כלכך לשבת בשורה קרובה למסך, לבד עם פופקורן משלי וכוס דיאט קולה קרירה. ממליצה בחום לנסות, אחרי הכל יש שם אחלה מיזוג. הסרט גרם לי לרצות לבכות, לצחוק (הית' לדג'ר בשמלה!!! חעמוד ז"ל), לצפות ולקבל בדיוק את מה שרציתי עם תפניות מרשימות ביותר. תודה מר נולאן, לדג'ר, בייל, פרימן, אקהרט, קיין ואולדמן. תודה גברת גלאנהל. תודה לצוות שאחראי להפקה של המאה.

אהבתי כל שנייה, פריים, תזוזה ופעלול. אבל אולי זאת רק אני, המושפעת אובססיבית שהולכת לקנות את ה-DVD בקרוב ואולי גם לראות את הסרט בקולנוע כמה פעמים נוספות.

לילה טוב לכל מי שתטרח לקרוא את החפירה הפאנגרלית-מתלהבת שלי, באמת שהשקעתי =]

ותזכרו- בשביל להיות יותר, צריך למתוח את הגבולות עד שיעלמו כליל.

ובנימה משעשעת- Why so serious~?

תמונת ספויילר

סתם תמונות לכיף:

מקסימים שלי 3> 

 

כמה סקסי 3333>