יש לי שירות בסדר, אני מדריכה כיתות ב'-ג' בבית נור קדימה בכ"ס, אני אגת שהם יאכלו, עוזרת בשיעורי בית מעבירה פעילות ערכית לפי נושא שבועי, מעבירה חוג, ובעיקר נמצאת שם בשביל להעניק להם חום והרבה הרבה אהבה ותשומת לב, יש צעקות,כי בכל זאת אני קצת מורה, וצריכה להעיר המון על משמעת, כי אנחנו היחידים ששמים גבולות לילדים האלה, אם אנחנו לא נשים את הגבול אז לא יהיו להם גבולות אף פעם, בסה"כ שירות סבבה אבל איכשהו בסירת התלהבתי יותר, אולי כי אז זה לא היה בתחום אחריותי או אולי כי לא הכרתי את המנהלת שלי.
יש לי מנהלת שהיתה מ"כית בנים בעברה, הבעיה היא שהיא חושבת שגם היום היא בתפקיד כזה, אז זהו שנחנו לא חיילים, יש לנו פעם בשבוע תורנות מטבח, ואי צריכה לנקות כל יום שירותים.
המנהלת הזאת לא סומכת עלינו בכלל, והיא צועקת עלינו ליד החניכים, זה דבר שמאו מורריד את העוצמה שלנו, ועוד דבר שמאוד בעייתי איתה הוא שגם אם אנחנו לא חושבות כמוה זה לא משנה בכלל, אין לנו זכות ביטוי ואין ראש גדול, ואלו דברים מאוד חשובים בשירות, מי שהגיע לקדימה, שם אני עובדת, זה אנשים עם ראש גדול, עם רעיונות, והמנהלת הזאת פשוט מורידה לנו כל טיפת מוטיבציה שהיתה לנו קודם.
אבל בסה"כ יש אתגרים בשירות, כלומר, חוץ ממנה אני ממש נהנית, אז נכון שאני קצת הרבה מורה (אפילו יש לי לוח וטושים ללוח) ויש חניכים חצופים, אבל כן האתגר פה הוא לא לעבוד עם הילדות הטובות והמקסימות אלא להתמודד גם עם החניכים הקשים יותר.
אז אני נענית לאתגר ואפילו די נהנית ממנו. משתדלת להנות בכל אופן.
ובסופו של דבר, אני מאמינה שיהיה טוב, גם עם המנהלת, אז גם אם אני בנאדם שמשקשק מאנשי סמכות, ומתה מפחד מלהתעמת איתה, הדבר הזה יקרה, וחמישתינו, כל הבנות בבית נוער, נתאחד, ונדבר איתה.
ואז?
אז אני בטוחה שגם אני אדבר, כי כשאין ברירה צריך לקום ולעשות משהו. ואני מבטיחה לעצמי להתעמת עם הפחד הזה ולנצח אותו!
אגב, נכון שכמות ה3 נקודות ירדה באופן משמעותי? הפעם לא היו בכלל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
