כינוי:
בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 3/2009
הרהורים נוגים.
האמת שבפוסט הקודם הצגתי איזה תמונה ורודה, אני מרגשה נהדר, והכול טוב, וזה למרות העובדה שרק לפני שבוע ויום נפרדת מחבר שלך, אז רציתי להגיד שלא הכול כ"כ ורוד ונהדר, נכון בסה"כ אני בתקופה כזאת שהיה לי את הכוחות להרים את הראש, אבל הגעגועים שבאים מידי פעם יכולים לדקור ממש חזק, והנה אני אחרי ערב שכזה, הייתי באירוסין של חברה, והבטחתי לעצמי שאני לא אחשוב עליו בכלל, בפועל מה שקרה הוא שהתגעגעתי נורא, הגעגועים התחילו אומנם לדעוך, עד לפני כמה ימים לא הייתי מפסיקה לחשוב עליו, הייתי חייבת להתקשר ולא התקשרתי, בימים האחרונים זה קצת נרגע, עוד יש לי כמה קטעי געגוע אבל יש לי גם בעיקר דאגה, אני מתה לדעת איך הוא מתמודד, אם הוא צריך בכלל או שלא ממש מזיז לו, ויש לי גם כעס כלפיו, לא על זה שהוא לא רואה אותנו ביחד, אלא על 2 דברים אחרים, על זה שהמשפט הזה הגיע בשלב כ"כ מאוחר, ועל זה שאין לו הסבר לזה שהוא במקביל גם אוהב אותי, ובמקביל לכל אלה יש לי עוד אהבה קטנה כלפיו. בקיצור אני מרגישה מתוסבכת, ולא יודעת איך לצאת מזה.
| |
כל חלום מתוק נגמר עם עלות השחר!
ושוב אנחנו ליד הים, ברור שכמו שהתחיל זה הולך להסתיים, המבט בעיניים מסגיר את התשובה, שנה שלמה ביחד, הטיול, הצבא, השיחות, הכול נגמר מלבד הגעגוע, אני כ"כ אוהב אותך, ככה אמרת לי ואני האמנתי, ועדיין מאמינה, רק תסביר לי איך קורה שאתה לא רואה את עצמך חי עם מי שאתה אוהב? הולך לישון לידה, וקם לידה ומחנך את הילדים איתה, כי אתה הרי אוהב אותה.
כבר באותה השבת ירד גשם של הבכי העתידי, היה לנו ברור מה הלאה, וקשה לבטא את הברור מאליו, שאין יותר הלאה, ההחלטה החכמה היתה לדחות את הבלתי נמנע, את הסוף, את הקץ.
עברו שבועיים של כאב, ובכי, והשלמה, ושיחות עמוקות כמו שלא היו הרבה זמן, קרבה שלא נראה לי שחווינו, ונשאר עוד יום אחד לפגישה.
אני לא יודעת איך זה קרה אבל הסוף כבר ברור וידוע, ומאותה שיחת טלפון נפרדו דרכינו.
בכיתי שעתיים, ואחרי יום עמוס כ"כ מצאתי את עצמי ערה ובוכה, ההחלטה החכמה היתה לנסות וללכת לישון, מי יודע אולי ארדם, ונרדמתי בעיניים אדומות, ופתאום להקיץ ולדעת שאתה כבר אינך בחיי, ולדעת ששוב השגרה ממשיכה ורק אנחנו כבר לא, ווהחלטה הזאת של אני מחייכת והיום יהיה טוב, כי בגן טוב לי, ואף אחד לא צריך לסבול כי לי כואב הלב" ולשים כרגיל מוזיקה בפלאפון בדרך אל הגן ולשמוע בדיוק את השיר הזה שכ"כ התחברתי אליו בשבועיים האחרונים "תבכי לי עכשיו..." ולהמשיך ולחייך, היום הזה בגן בצירוף השבועיים שבהם די השלמתי עם פיצוץ הבועה, והשלמתי בהם עם זה שזהו, ותם פרק, ונגמר לו חלום מתוק במיוחד, עבדו טוב והמשכתי לחייך לאורך כל אותו יום.
ומשם? משם כבר המשיך בסדר, עוד בכי אחד קטן בשיחה עם מישהי, וזהו.
אבל דאגתי לך, והתגעגעתי, והיה לי כ"כ מוזר לא לדבר, לא לגמור את היום ולהרים טלפון, לראות איזה משהו ולהגיד לעצמי שאספר לך, ואז לכאוב טיפ טיפה כשאני נזכרת שכבר לא נדבר היום, ולראות את ההודעות הנכנסות ואין אפילו אחת ממך, כי הישנות בתיקיה, ואין חדשות, ולא לשמוע את צלצול הטלפון ממך ו... אוף, לא הכול כ"כ קל, והגעגועים עוד שם, וגם הם הולכים ודוהים וכבר מתחילים להיעלם לאט לאט, ואני מוצאת את עצמי רוצה לשמוע מה קורה איתך אבל כבר לא "יושבת על קוצים" כמו פעם, וברור לי שהצלחתי לגבור על הכאב האיום.
ואתה? מה איתך? הצלחת להתגבר עליו? או שאתה עוד בתוכו ורק סופר את הזמן שחולף?
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
