הוא היה כזה מקסים. מהאנשים האלה שהידיים שלהם תמיד יהיו יפות. המראה שלו היה כל כך יומיומי, בדיוק הדבר שאני אוהבת לסגוד לו. והוא בטח היה ביישן, אולי בגלל זה הוא לא פיתח את השיחת חולין הזאת שהתחלתי. אולי הוא חשב שאני עובדת עליו או שהוא עבד עלי, כי הקייס שלו היה קצת גדול מדי בשביל כינור. אני דווקא חשבתי שזה כלי נשיפה סביר.
והוא גם היה מהאנשים המשפילים האלה. למה כל האנשים שאני אוהבת הם אנשים משפילים?...
אז ירדתי תחנה אחת מוקדם יותר. אבל לא נורא, ירדתי מתי שרציתי לרדת. והאמת שגם אפילו לא יצא לי ללכת עוד סנטימטר אחד בכיוון שלו כי הוא בכלל הלך לצד השני מאיפה שהייתי צריכה ללכת. וזה גם היה יכול להיות מאוד מחשיד בעיני. אז הלכתי לדרכי המעפנה מינוס וחשבתי לעצמי פוסט בראש.
מה שמפתיע, זה שאחרי שראיתי את אותו נגן כינור מהולל במדי חיל האויר ראיתי אולי עוד 6 חילי אני-לבוש-במדי-חיל-אויר בדרך הבייתה כשכל אחד הולך בכוון אחר לגמרי. ואחד גם לבש מעיל חורף גדול כזה למרות שהיה הרבה שמש ובכל לא היה קר כל כך.
אני נראית אפילו קטנה לגילי וזה מטריד ביותר אותי ועוד.
חבל,
רוני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
violina
