אמא שלי דרסה ציפור. אני, באופן אופייני, צחקתי בהלם כמעט מוחלט פערתי את פי ושרירי נתפסו כאילו חזרתי הביתה מהעבודה במצריים אחרי 400 שנה.
אמא שלי החליטה להיות מאוד לא מקורית ולהגיד לי לסתום. בכלל, זה נהיה מיינסטרים כזה במשפחה שלי, להגיד לי לסתום את הפה. אני כבר הבנתי שמקבץ האנשים האלה (שדרך אגב, כל המשותף להם הוא שם המשפחה והקישור הרגשי) לא מתים עלי ורוצים שאני אעוף מהבית רק כי יש לי את הקול הכי גבוה מבינהם.
בכל אופן, אותה רוצחת נתעבת אמרה לי לסתום את הפה. היא אמרה שזו לא חויה נעימה גם בשבילה, אבל היא הייתה אדישה וחסרת רגישות. אח שלי כמעט ישן באותן דקות איימים ולא הגיב חוץ מ"יוואו" מהיר ברגע האיום ההוא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
violina
