כהרגלי, דפקתי את הראש בתמרור (חניית נכה) ונלקחתי למיון כי נדפק לי המוח. אבל יום יבוא והדברים האלה יפסיקו לקרות לי. זה יפסיק לקרות לי כמו שניתוק החוקיות שלי עם אבי יפסיק להתקיים. הדבר הנורא הזה פשוט יחדול מלהתקיים!
אני אעבור מוסד או שפשוט אסיים את שהותי בקמפוס. אני אצא מההגבלה הנוראית הזאת ואחיה במקום אפשרי יותר. אני אלמד או אעבוד במקום חופשי וחוקי ויתאפשר לי להיות בקשר אישי עם אלוהים (מצחיק ששניהם מתחילים ב-א'...).
גם אם לא יהיה לי מה שאני רוצה היום, אני מקווה שיום יבוא ולפחות תהיה לי האפשרות לפתח קשר אישי וחוקי עם אלוהים. אלוהים
.
כבולה,
רוני.