הסכיזופרניה של אלוהים

היום יום ראשון, מפלט. היום יום ראשון. זה אומר ששבוע חדש מתחיל בתרבות האנושית המערבית. היום זה שבוע הלחץ שלי. זו התקופה הזאת בשנה בה אני צוברת נסיון בדרך מוזרה שכזו. מוזר איך שגברת אחת, די נורמאלית, מסוגלת לתת ליגיטימציה למגורים באחורי הבמה של התיאטרון למשך שבוע למספר רב של ילדים. מוזר איך שפעם זה היה נראה ליגיטימי יותר. אבל לא נורא. רק השנה רוני, רק השנה.

היום יום ראשון, מפלטי. היום יום ראשון. כבכל יום ראשון, באופן פורמלי היה לי היום שיעור הבעה עם אדון שמעון. היום הסתפקתי בשיעור די פרטי (האמן לי, הוא היה מספק).

היום דיברתי עם אדון שמעון, מפלטון. היום דיברתי עם אדון שמעון. היום גיליתי סוד חדש, מפלטון. ואתה, כשמך מרמז, מקור פליטות מהרצון והטעות. ואתה כוונות טובות ותכולות, אני יודעת. אבל ישנם אותם חוטאים מסדום ומעולם שבידם לחלוב ממך בקשת יצרם. אתה, מפלט פרטיות שכולו שקיפות, כבר הוכחת את עצמך ככלי חברתי שמשחק לכל השחקנים. תמימות היא הגורם, אתה בסדר.

אסלח על כל הרוח והזלזול הנפלטו עלי מן האלוהים. אנקה את הלכלוך מן הלובן שהיה. אסלח ואנקה ולא אסלח על ימים עברו כי הם הותירו אחריהם רגשות לוואי. הכל יהיה בסדר בסוף, אלוהים. כי לנורא מכל אהיה מוכנה מטבעי, השכחה עליך לא תכאב. אולם אתה, תשכח כדרכך וכדרכו של עולם.

עוד שנה אחת, רוני. עוד שנה ויהיה כבר אחרת. לטוב ולרע, את קופצת אל הלא נודע בידיעה אחת מולחטת, שהכל יהיה בסדר בסוף כי רוח אלוהים עליך גם כשאת לא עליה. כי הטלפון של דגנית תמיד יהיה בזכרונך. ורוחו של אלוהים הנוכחי אצלי בנתיים, עד שתתממש או עד שתשכח כדרכו.

הירהורים על שיחות שקיימות רק אצלי.