הסכיזופרניה של אלוהים

פעם (לא מילה טובה. הכל עניין יחסי), כשהייתי קטנה (אני שוב עושה את זה...), כולם היו אומרים שרוני זה שם של בן. שזה מוגדר כיוניסקס, אבל ביננו (צעקה הדודה השיכורה בליל הסדר כשלא קראנו את ההגדה), אין בנות שקוראים להן רוני. ולי זה היה נראה מאוד מוזר. זאת אומרת, אמרתי לעצמי שנכון, אני בערך לא יודעת כלום על כלום, ואין לי יותר מדי זכויות ערעור על הדברים האלה. אבל אם יש רוני שאני מכירה, היא בת. בת שלא רצתה להתחפש למלכה או לשלגיה בפורים, ולא אהבה לקנות נעליים ורודות ושמלות. אבל היא הייתה בת, ללא ספק. ההורים, בניגוד לדודה, אמרו שנכון שזה שם שהוא יוניסקס, אבל הוא מאוד מתאים לי בתור בת. כאילו שזה שם של בנות שמישהו החליט שזה גם שם של בנים, אבל זה לא מתאים כל כך.

לא חשבתי על זה כמעט אף פעם. בטח לא בשנים האחרונות. כי במודע או לא (אולי בתת מודע שהונע ע"י המודע) מאוד התרחקתי מסטיגמות חברתיות בסיסיות שמדביקים במוח של כל אחד כשהוא גודל (שוב עניינים יחסיים). לא נורא.